איור: סוהיני טל

עלייתם של העצמאים החדשים

שוק העבודה השתנה דרסטית בעשורים האחרונים. לא עוד "שכיר" או "עצמאי" אלא המון גוונים באמצע. כאן באמת מציג: אלו העצמאים החדשים
הילה ויסברג | איורים: סוהיני טל
14 ביוני 2017
00:00

במידה מסוימת, כשזה נוגע לשוק העבודה, כולנו עצמאים. אנחנו כבר לא שואפים לסגור 20 שנה באותו המקום, אלא מחפשים יותר חופש ויותר גיוון. קביעות במקום העבודה היא כבר לא באמת שיקול, ומה שחשוב לנו זה העניין ותחושת הסיפוק. אם לא טוב, עוברים הלאה. חלקנו כבר לא מסתפקים בקריירה אחת. אלא הולכים בבוקר לעבודה ואז בערב, מהבית, מתרגמים, מציירים, מאיירים, מעצבים או בונים את ההרצאה הבאה. יש גם עצמאים שחיים מפרויקט לפרויקט, מלקוח אחד לשני, בעוד אחרים בוחרים דווקא בתפקיד הבוס ומנסים להחזיק עסק קטן עם שלושה עובדים.

הגיוון הזה באופציות התעסוקה הוא תוצאה של השינוי הדרסטי שעבר שוק העבודה בשלושת העשורים האחרונים. מקצועות חדשים נולדו והטכנולוגיה, שהשתפרה פלאים, יצרה דפוסי עבודה חדשים, שחורגים הרבה מעבר למשרה של תשע עד חמש.

וכך, יש כבר קרוב לחצי מיליון עצמאים בישראל, וליתר דיוק - 433,600 עצמאים, לפני נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נכון ל-2015. רוב מוחץ מתוכם הם "עצמאים קטנים" - פרילנסרים ובעלי עסקים קטנים.

"כאן באמת" מציג: מבט מבפנים על חמש קבוצות של עצמאים קטנים בישראל*.

1. הפרויקטורים

הפרויקטורים הם הפרילנסרים הקלאסיים. לרוב כשמדברים על "פרילנסרים", הכוונה היא לאנשים המספקים שירותים ללקוח עיקרי אחד, או לכמה לקוחות, ואינם מעסיקים עובדים תחתיהם. הם יכולים להיות מעצבים גרפיים, אנשי שיווק ופרסום, עיתונאים, מתווכי נדל"ן ומתכנתים, ואפילו יועצי משכנתאות וסוכני ביטוח. מתוך 287,462 עצמאים שלא העסיקו עובדים תחתיהם ב-2015, ההערכה היא כי 196,720 אנשים הם פרילנסרים. מדובר בעצמאים שעוסקים במקצועות שאופייניים לפרילנסרים, למשל: מידע ותקשורת, שירותים פיננסיים ושירותי ביטוח, פעילויות בנדל"ן ובידור ופנאי.

הקבוצה הזו, במבנה הרחב (עצמאים שלא מעסיקים עובדים) נמצאת בגידול מתמיד. ב-1995 היא היתה 6.4% מכלל העובדים במשק, וכיום היא כבר עומדת על 7.9%. סיבות עיקריות לכך הן השינויים שחלו בדפוסי העבודה בשלושת העשורים האחרונים. לצד מקצועות חדשים, יש עובדים רבים שמעדיפים חופש על פני יציבות ומעסיקים שמכוונים לשכירת שירותים, במקום שכירת עובדים.

סימני ההיכר: פנקס קבלות מרוט, ובטן מלאה על הביטוח הלאומי.

הכירו את: מיכל דיין (36), מעצבת ואדריכלית פנים מירוחם. נשואה ואם לשישה. עצמאית מזה שלוש שנים.

"עד לפני חצי שנה עבדתי כשכירה במשרד אדריכלים בחצי משרה, וכעצמאית בשאר הזמן, אך ידעתי שאצא לעצמאות מלאה ברגע שאוכל. העבודה בתחום כשכירה אינה משתלמת. השכר השעתי הוא 30-25 שקל, ובתנאים כאלה עדיף להיות עצמאית. הגישה בתחום היא: 'נביא מישהי שרק סיימה לימודים ב-25 שקל לשעה, עד שגם היא תרצה לעזוב ולפתוח עסק משלה'. זו דלת מסתובבת".

מיכל דיין. "העצמאות מתאימה לי. לא קל לי לקבל מרות, ואני טובה בניהול. אני גם נהנית מלו"ז גמיש"

"העבודה כעצמאית מאתגרת, בעיקר בגלל האחריות הרבה הכרוכה בה. אני עובדת ממשרד הממוקם בבית, ואני מתכננת להעסיק כמה עובדות בקרוב. העסק צמח מהר יותר ממה שחשבתי. אני מחויבת לפרויקטים רבים: שלושה גדולים וחמישה קטנים. מגיעים אלי מפה לאוזן. כרגע אני מעצבת ואדריכלית יחידה כאן בירוחם, מה שמקנה לי יתרון.

"ההכנסה החודשית שלי היא סביב 20 אלף שקל, ומזה נשאר לי סביב 8,000 שקל נטו. הכסף נכנס על-פי שלבי ההתקדמות של הפרויקט, אז ברור שיש חודשים שבהם לא נכנס כמעט כלום, ויש אחרים שבהם נכנס הרבה. כבעלת עסק אני עושה את הכל: גבייה, ניהול תזרים, שיווק, ביורוקרטיה וניקיון המשרד. מה שצריך.

"האתגר הגדול ביותר בעצמאות הוא ניהול זמן. תמיד יש משהו לעשות בבית, או ילד חולה שרוצים להימצא לצדו. אני משתדלת לא להיכנע לזה, כי כל שעה נוספת שבה אני עובדת מתורגמת לעוד עבודה ולעוד הכנסות. זה גם אומר שקשה להציב גבולות בין בית לעבודה. בשמונה בערב אני יכולה למצוא את עצמי חוזרת למשרד, כדי להספיק עוד עבודה. קושי נוסף הוא הסיכון שטמון בניהול עסק. אני אחראית לא רק לפרנסת המשפחה שלי, אלא גם מחויבת לשלם לספקים, לעובדים וכו'. אני קודם משלמת לאחרים, ואז רואה מה נותר לי.

"מאחר שגם בעלי עצמאי, באחרונה נפגשנו עם יועצת פנסיונית כדי שתסייע לנו לעשות סדר בקרנות הפנסיה שלנו, במה שצברנו לאורך השנים. כעצמאית, אמנם הפרשתי לקרן פנסיה לאורך השנים אבל מעט מאוד. עכשיו אנחנו צריכים לבדוק אם יש מספיק, ואם אנחנו זכאים לביטוח מפני אבדן כושר עבודה (מגולם בפנסיה), למקרה שחלילה יקרה לנו משהו.

"לו היית יכולה לעבוד כשכירה, ולהשתכר כפי שאני משתכרת כעת - הייתי עושה את זה. מצד שני, העצמאות מתאימה לי. לא קל לי לקבל מרות, ואני טובה בניהול. אני גם נהנית מלוח הזמנים הגמיש. אם אני צריכה לקחת ילד לרופא - אני סוגרת את המשרד, וזהו. העצמאות מקנה תחושה של שליטה, לטוב ולרע". 

2. שכירים על חשבונית

החבר'ה האלה, שעל-פי הערכות מונים אלפי אנשים, משתייכים לקבוצת הפרילנסרים הקלאסיים. אך האמת היא שבלא מעט מקרים, הגדרת העצמאות שלהם עשויה להיות מאולצת לגמרי. הרי המאפיין הבולט של עבודת העצמאי טמון ביכולתו לעבוד מול כמה לקוחות, ולשאוב מכך את שכרו.

לכן, כאשר פרילנסר עובד מול לקוח עיקרי אחד, הרי שייתכן אחד משלושה מקרים עיקריים: או שהוא עובד אצל הלקוח בהיקפים נמוכים מאוד, וסטטוס העצמאי מקובל עליו. צורת התעסוקה הזו מקנה לו חופש, הוא יכול להתפטר מעכשיו לעכשיו ולברור את סוג העבודה שברצונו לעשות; או שהשכר שמציע הלקוח לפרילנסר גבוה בהרבה מזה שהוא מציע לו כשכיר, ולכן הפרילנסריות נתפשת כמשתלמת יותר ונעשית מתוך בחירה; או - וכאן נכנס לתמונה המקרה הבעייתי - העצמאות נכפתה עליו (משהו בנוסח: "נעסיק אותך, אבל תוציא קבלות").

במילים אחרות, במקרה האחרון הפרילנסר אמנם מקדיש ללקוח את מרב זמנו ומשאביו, ואולי אפילו יושב במשרדיו, אך הוא אינו נקלט אצלו כעובד מן המניין, אלא נחשב אך ורק "ספק שירות". ככזה, הוא אינו זכאי לזכויות הבסיסיות המגיעות לכל שכיר: זכויות סוציאליות (ימי חופשה ומחלה למשל), השתתפות בתשלומים לפנסיה ולביטוח לאומי והגנה בסיסית מפני פיטורים.

אמנם במקרים כאלה די קל להוכיח שבין הפרילנסר ללקוח התקיימו הלכה למעשה יחסי עובד-מעביד, ובתי משפט הכריעו בעבר לטובת פרילנסרים שתבעו מעסיקים על רקע זה, אך הרוב אינו נוטה לתבוע, והמעסיק זוכה מן ההפקר. וזו בדיוק הבעיה עם צורת ההעסקה הזו - היא עשויה להיות טובה בעיקר למעסיק, שחוסך בעלויות ויכול לפטר את הפרילנסר מהיום למחר. החקיקה בישראל טרם הגדירה במדויק מיהו בדיוק אותו "פרילנסר במסווה", אך חקיקה שנעשתה בנושא בספרד קבעה שפרילנסר ש-75% מהכנסתו תלויה במעסיק יחיד - יכול לתבוע ממנו את העסקתו.

סימני ההיכר: העובדים שלא מקבלים תווי שי בחג. 

הכירו את: יואב גולן (34), מנהל פרויקטים בדיגיטל מתל אביב. עבד בחברת הוט כשכיר בתנאי פרילנסר במשך תשע שנים.

"עבדתי במשך תשע שנים בחטיבת התוכן של הוט, עד 2014. לכל אורך התקופה הזו, מעולם לא קיבלתי תלוש שכר, אלא תמיד הגשתי חשבוניות. זאת אומרת, למרות שעבדתי כמו שכיר, ולצד שכירים, הועסקתי כפרילנסר. השכר שלי כפרילנסר לא היה גבוה יותר מזה שהיה ניתן לי לו הייתי שכיר, כדי לגלם אלמנט של פיצוי על היעדר הזכויות הסוציאליות, כך שאוכל לממן אותן בעצמי. לא היו לי ימי חופשה, לא ימי מחלה, לא קרן פנסיה. כלום. כמובן שגם לא הייתה שום הגנה מינימלית מפני פיטורים. עבדתי מדי יום, במשמרות ארוכות שנמשכו משעות הבוקר ועד אחר הצהריים. לכך נוספה תמיד לעתים עבודה בחגים ובסופי שבוע. מעולם לא קיבלתי תשלום על שעות נוספות".

יואב גולן. "לאחר תשע שנות עבודה בהוט לא היה לי כל חיסכון שהוא, בוודאי שלא פנסיוני"

"הייתי בן 22 כשהתחלתי לעבוד בהוט, ולא הבנתי יותר מדי בתצורות תעסוקה. המנהל שלי הציג את ההעסקה שלי כעניין טריוויאלי. הוא אמר: 'אתה קונה פנקס קבלות באופיס דיפו ומגיש קבלה מדי חודש'. זהו. רק בהמשך, בעקבות שיחות עם קולגות, הבנתי שהחברה מנצלת את העובדה שהיא מעסיקה אנשים צעירים, שלא ממש מבינים מה ההבדל בין שכיר לפרילנסר. היתה תקופה שבה התמודדתי עם משבר במשפחה, והייתי צריך להתחנן לימי חופשה בתשלום. בסופו של דבר, כשעזבתי, ניתנו לי כספי פיצויים חלקיים, שקבלתם הותנתה בחתימה על מסמך שמצהיר שאומר שאין לי טענות כלפי הוט, ושמעולם לא היו בינינו יחסי עובד מעביד. לאחר תשע שנות עבודה בהוט לא היה לי כל חיסכון שהוא, בוודאי שלא פנסיוני. אני עדיין משלם חובות לרשויות המס, שהצטברו בתקופה ההיא. פעלתי בתוך מערכת שידעה היטב שהיא עובדת ב'שיטת מצליח'".

מ"הוט" לא נמסרה תגובה.

3. ההיברידים: גם וגם

יש אנשים שהסטטוס התעסוקתי שלהם נזיל, ובכלל הם אינם חובבי הגדרות דיכוטומיות מסוג "עצמאי" או "שכיר". הם יכולים לעבוד ב-30% משרה במקום אחד - למשל - כפקידים, מוכרים או נציגי שירות - ובזמן שנותר לעבוד בעבודה נוספת, או בכמה נוספות, באופן עצמאי. למשל: להעניק שיעורים פרטיים לתלמידים, ובמקביל למכור תכשיטים. על-פי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2015, יש בישראל 21 אלף איש שמגדירים את עצמם כעצמאים, ובמקביל עובדים בעבודה נוספת, בין אם שכירה או עצמאית.

העובדים ההיברידים נהנים מהגיוון והאתגר הטמון בעיסוקיהם הרבים, ואם הם עובדים כשכירים הרי שגם זכויותיהם הסוציאליות מוסדרות להם, והקשר עם הרשויות נחסך מהם, לפחות בחלקו.

סימני ההיכר: תיק גדוש. הלפטופ, וגם בגדי האירובי לשיעורי הערב.

הכירו את: נעה סגל (33), מאזור המרכז. עובדת כמתמחה בשירות הפסיכולוגי-חינוכי של אור יהודה, ומתופפת בכמה הרכבים. משלבת בין עבודות אלה מזה שלוש שנים.

"אני עובדת בחצי משרה, כמתמחה בשירות הפסיכולוגי החינוכי של אור יהודה, שם אנחנו נותנים שירות לבית ספר יסודי ולכמה גנים. בשאר הזמן אני עובדת כמתופפת בכמה הרכבים, כמו הלהקה מארש דונדורמה. סוג העוסק שלי כעצמאית הוא פטור (מחזור שנתי של עד כ-99 אלף שקל), מה שאומר שאני מוציאה קבלות עבור העבודות שאני מבצעת. למרות שדרך התלוש מתבצע תשלום לביטוח לאומי, אני גם צריכה לשלם בנפרד על ההכנסות שלי כעצמאית, וזה סכום שהשיעור שלו מכלל ההכנסות שלי גבוה מאוד.

"כמתמחה בפסיכולוגיה בחצי משרה, אני מרוויחה כ-3,500 שקל בחודש. כמתופפת, אני מצליחה להכניס עוד סכום בגובה זה, פחות או יותר, מדי חודש. שני העיסוקים שלי מבטאים צדדים שונים באישיות שלי. השכירות מספקת מסגרת בטוחה ויציבה, ואילו העצמאות מעניקה חופש. אני אוהבת לעבוד בשעות מגוונות, לפעמים בבקרים ולפעמים בלילות".

נעה סגל. "השכירות מספקת מסגרת בטוחה ויציבה, ואילו העצמאות מעניקה חופש"

"היום-יום שלי בדרך כלל עמוס מאוד. אני עובדת במשך שלושה ימים בשירות הפסיכולוגי. אחרי העבודה, וגם ביומיים הנותרים, אני ממשיכה להופעות ולחזרות. לפעמים אני עובדת גם בסופי שבוע. מצד אחד, אין לי הרבה זמן פנוי. מצד שני - כשפתאום צץ שבוע פנוי יחסית, אני לא כל כך מרוצה מזה. סך הכל, כיף לי. אני מאמינה שבעתיד אמשיך לשלב בין שני העיסוקים האלה, אולי רק במינונים שונים. כיום אין לי את הפריווילגיה הכלכלית לברור בין עבודות בתחום המוסיקה. מה שנכנס - אני לוקחת".

4. משלימי ההכנסה

בין אם הם עושים זאת באין ברירה (המשכורת לא מכסה את שכר הדירה), או סתם כי נחמד להגדיל הכנסות, להרחיב את תחומי העיסוק שלך ולהתפתח, לא מעט אנשים בישראל עובדים כעצמאים "מהצד". על-פי נתוני הביטוח הלאומי, ב-2014 היו סביב 49 אלף עובדים שכירים בישראל, שהיו גם עצמאים במהלך השנה. יש להניח שקבוצת העובדים הזו היא נתח מתוכו.

חברי הקבוצה הזו נהנים מהיציבות, מההכנסה הקבועה ומהזכויות הסוציאליות המוקנות להם כשכירים, ומצד שני - הם מצליחים לשמור גם על סטטוס עצמאי וכך להגדיל את הכנסותיהם. כמה שעות הם ישנים בלילה? עדיף לא לשאול.

סימני ההיכר: עיניים אדומות, בגלל חוסר שינה.

הכירו את: אור רוזנשטיין (29), מרמת גן. עבדה עד לאחרונה כמעצבת גרפית ומאיירת שכירה, והשלימה הכנסה כעצמאית בלילות. כיום עצמאית בלבד.

"עד לפני חודש עבדתי במשרה מלאה בסטודיו למיתוג ועיצוב רב-תחומי, ובמקביל עבדתי כעצמאית, בעיקר בלילות ובסופי שבוע. עבדתי כך שנתיים, וכיום אני רק עצמאית. החלטתי על השילוב בין שכירות ל'עצמאות בלילות' כי היה לי חשוב לשמור על מידה כזו או אחרת של עצמאות. זו תחושה טובה לדעת שיש ביקוש לתוצרים שלך, וכשלקוחות פנו אלי - היה לי קשה להגיד לא. ויש גם את העניין הכלכלי. בזכות העבודה כעצמאית, הצלחתי להגדיל את ההכנסה החודשית שלי ב-25%, וזו תוספת משמעותית. למזלי, המעסיקים שלי לא רק היו מודעים לכך שעבדתי מול לקוחות משלי, אלא גם תמכו בכך. הם הבינו שבזכות השילוב הזה הם מקבלים מעצבת שחשה מועשרת ומסופקת יותר. מכיוון שהייתי עמוסה מאוד, כל הזמן, למדתי לתעדף וגם לתמחר עבודות באופן נכון.

"החיסרון בסוג כזה של עבודה הוא שאין יום, ואין לילה. הייתי עובדת מדי יום עד שש בערב, ואז חוזרת הביתה ועובדת על תוך הלילה. עבדתי גם בסופי-שבוע והיו פעמים שלקחתי חופש מהעבודה השכירה כדי לעשות משהו עבור העבודה העצמאית. זה הגיע לכדי מצבי אבסורד, כאשר גם כשהתמודדתי מול כל מיני מצבים משפחתיים מורכבים, כולל אשפוז של אדם קרוב בבית חולים, לקחתי את הלפ-טופ אתי ועבדתי. היו לזה השלכות על הזוגיות, וגם על הבריאות. סבלתי מסטרס נורא. זה גם דורש יכולת תמרון לא פשוטה. מה את עושה כשלקוח מתקשר, וצריך אותך בדחיפות, ואת בעבודה? הבנתי שאני חייבת לבחור בין התמוטטות עצבים לבין חיים סבירים, ולכן עזבתי את המשרד והתמקדתי בעצמאות. קל יותר לעשות את הצעד הזה כשטעמת כבר מהעצמאות, ואת לא מתחילה מאפס. היה לי זרם קיים של לקוחות וידעתי איך לתפעל עסק".

5. בעלי העסקים הקטנטנים

על-פי הלמ"ס, ב-2015 היו 181,942 עסקים שבהם הועסקו בין עובד אחד לארבעה. לכן ניתן לשער כי מספר בעלי העסקים שלהם 4-1 עובדים די קרוב למספר זה (ישנם בעלי עסקים שלהם כמה עסקים). בעלי העסקים האלה יכולים להיות עוסקים פטורים, מורשים או חברה בע"מ - תלוי בהיקפים הכלכליים שמגלגל העסק. כך או כך, בעלי העסקים הקטנטנים מתמודדים מול שלל אתגרים, כמו קשיי מימון והוצאות גבוהות, מירוץ מתמיד אחרי לקוחות, התמודדות מול "תקופות יובש" ואירועים לא צפויים. במקביל, המדינה עצמה לא תמיד מקלה עליהם. העצמאים, לעומת השכירים, משלמים מסים כבדים יותר (תשלום הביטוח הלאומי, למשל, מתחלק בין השכיר למעסיק ואילו העצמאי נושא בנטל לבד) ולא נהנים מדמי אבטלה או חופשה בתשלום.

ואכן, רבים מהעסקים הקטנים מתקשים לשרוד. על-פי לה"ב, כ-65% מהעסקים שנולדו ב-2005 לא שרדו עד 2015.

סימני ההיכר: הררי המסמכים והחשבוניות על השולחן.

הכירו את: אנידור חקק (36), בעל עסק לשיווק דיגיטלי (היידה) הממוקם בירושלים. מעסיק ארבעה עובדים. עצמאי מזה כמעט עשור.

"מעולם לא הייתי שכיר. למדתי הנדסת תעשייה וניהול והתגלגלתי לעצמאות עוד במהלך התואר, כשסיפקתי שירותי תוכן לכל מיני אתרים. ככל שעבר הזמן, התחלתי לספק ללקוחות שירותים נוספים שבדיוק התחילו להתעורר אז, כמו קידום האתר בגוגל. אמרתי לעצמי - 'במקום ללכת על הפתרון הקל, ולהיות מהנדס, בוא ניתן הזדמנות לעצמאות'. קפצתי למים, ולא ידעתי על זה כלום. נכנסתי לברכה של כאפות. לא היה לי מנטור, לא היו הורים עצמאים שידריכו אותי. למדתי לבד".

אנידור חקק. "אני חייב להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק על תזרים המזומנים"

"אני נהנה מכל רגע מהעצמאות, אבל זה לא קל. צריך לפתח עור של פיל. לקוחות רוצים את הכל, ולשלם כמה שפחות. עובדים במוסר תשלומים לא הגיוני. זה שוטף פלוס 30 במקרה הטוב, או עד שיגיע השוטף בדואר ישראל, במקרה הרע. זה מתסכל, בעיקר כי יש לי עובדים והמשכורות צריכות להיות משולמות בזמן. זה אומר שאני חייב להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק על תזרים המזומנים, לדאוג לזרימה מתמדת של לקוחות ולדאוג לשיווק.

"למדתי שאתה זה העסק שלך, והעסק שלך הוא אתה. אנשים מגיעים אלי, כי הם רוצים לעבוד עם אנידור. אתה One man show. עושה ראיית חשבון, מכירות, שיווק, כתיבה, מיתוג, שירות לקוחות. הכל. אתה נהיה מאסטר בניהול זמן. כל שעה, כל דקה, מדודה. במשך כמה שנים, בעיקר כשבניתי את העסק, העומס הזה גבה ממני מחיר כבד. לא היו לי שישי-שבת, עבדתי עד השעות הקטנות של הלילה. לבת הזוג שלי לא היו חיים קלים.

"כיום, העסק עומד על הרגליים וההכנסות יציבות וטובות. אבל בתחילת הדרך, החברים המהנדסים שלי הרוויחו יותר ממני. בטווח הארוך, פוטנציאל ההשתכרות שיש לעצמאי גבוה יותר מאשר זה שיש לשכיר, כי אפשר לחלק את הביצים בין כמה סלים. אני, למשל, נכנסתי לפני כמה שנים לעולם ההרצאות, ואני גם מעורב בשיתופי פעולה שמהם אני גוזר עמלות ועוסק בקידום ממומן ברשת. כשהתחלתי, והעסק התמקד בתוכן, נסמכתי על לקוח עיקרי אחד. ואז הלקוח עזב, ונשארתי בלי עסק. ברגע שעסק פועל בכמה אפיקים, תרחיש כזה הוא לא אפשרי.

"בעסק קטן, לכל עובד יש משמעות עצומה. אם מישהו מהעובדים חלילה חווה משבר, ונעדר מהעבודה למשך תקופה, זו רעידת אדמה לארגון. לכן צריך לייצר ארגון שחסין ככל האפשר לרעידות כאלה.
"בשורה התחתונה, אני רואה יתרונות רבים בעצמאות, אבל זה לא לכל אחד. כעצמאי, אתה מתווה את הדרך, ואתה עובד עבור החלומות שלך, לא החלומות של אחרים. פעמיים בשבוע אני מבלה עם הילד שלי החל מארבע אחר-הצהריים. רוב עובדי ההיי-טק לא זוכים לזה. ברגע שהעסק מתייצב, וצובר תאוצה, יש יתרון גדול נוסף והוא היכולת לפטר לקוחות. בהתחלה אתה סופג, וכשההערכה העצמית מתגברת, אתה לומד להציב גבולות ללקוחות וגם יכול להגיד להם, לפעמים: 'זה לא אני, זה אתם'".

*הנתונים באדיבות היועץ הכלכלי של לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים בישראל, ד"ר רובי נתנזון.