(עיצוב: טל הירשנזון)

גאולה דרך הביבים

דייטו הוא סטארט-אפ שיודע איזה אוכל טוב לכם דרך ניתוח הקקי שלכם. שאול אמסטרדמסקי הלך לבדוק איך זה עובד. חיות כיס, גרסת הטקסט
שאול אמסטרדמסקי
30 באוגוסט 2017
22:40

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.

שאול: הלילה של הארבעה ביולי היה לילה משונה מבחינתי.

שאול: "עכשיו אחת עשרה וחצי בלילה, אני הולך לעשות משהו נורא מוזר, לפתוח את הערכה שקיבלתי בדייטו. יש פה מין, לא יודע, משהו קטן כזה עם נוזל, ועוד איזשהו מכשיר מוזר שאני צריך לסובב. אני הולך להדביק על הזרוע שלי את המכשיר שבעצם ינטר לי את הסוכר בדם במשך שבועיים".

שאול: החיישן שאני עומד להדביק על הזרוע שלי הוא חיישן לבן ועגול בקוטר פקק של בקבוק ספרינג. טל אופק אמרה לי לגלח קצת את הזרוע בשביל שהוא יידבק כמו שצריך. אין לי מושג איך זה בדיוק עובד, אני רק יודע שיש לו איזה סיב אופטי כלשהו בפנים שהולך להיכנס לי מתחת לעור ובמשך שבועיים לקרוא את רמת הסוכר שלי בדם בכל רגע ורגע נתון.

שאול: "מנגב את היד שלי עם אלכוהול… עכשיו אני פותח את המארז של החיישן… ואני לוקח את המכשיר שאיתו אני מדביק. עכשיו, אני הולך להדביק את זה ליד שלי. אאו. זהו. יש לי משהו דבוק ליד. אוקי. זה היה קצר".

שאול: את החיישן הזה שהדבקתי לזרוע שלי קיבלתי מסטארט-אפ ישראלי צעיר בשם Day two (דייטו) - היום השני. הגעתי אליו בטעות, דרך תמונה שחברה שלי רוני זינגר שעבדה איתי בעבר ב"כלכליסט" פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה.

המשרדים של דייטו יושבים במבנה קטן ומשעמם בתוך נחלה של משפחה כלשהי במושב עדנים, איפשהו במחצית הדרך בין פתח תקווה להוד השרון. ויש בו כל מיני דברים שיש בחברות סטארט אפ. שולחן פינג פונג, מטבחון מזמין, עובדים מחויכים, וגם כרית של קקי מחייך על אחד המדפים. וזה כנראה המשרד היחידי בעולם שיש לו לגיטימציה מלאה לשים כרית של קקי מחייך על המדף.

שלום וברוכים הבאים לחיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת, אני שאול אמסטרדמסקי. והשבוע אני רוצה להכיר לכם את האנשים שמשחקים בקקי.

חלק 1: הופכים לסוג של רובוטריק

ליהיא סגל: "שמי ליהיא סגל ואני מייסדת ומנכ"לית חברת דייטו".

טל אופק: "אני טל אופק ואני סמנכ"לית פרויקטים בדייטו".

שאול: ליהיא וטל עושות משהו מגניב לגמרי. הן גורמות לאנשים נורמטיביים לחלוטין לשלם להן 2,000 שקל תמורת ערכה שכוללת את החיישן הזה שנדבק לזרוע ומנטר באופן רציף את הסוכר בדם, סורק אופטי קטן כזה שיודע לקרוא את הנתונים מהחיישן על הזרוע, פלוס מבחנה קטנה וריקה. או ליתר דיוק, היא לא ממש ריקה. יש בה קצת נוזל שקוף, ועוד כדור מתכתי קטן. עוד אחזור אל המבחנה הזו בהמשך.

כל מי שמשלם לדייטו ומקבל את הערכה הזו, הופך להיות עוד חייל בצבא איסוף הנתונים של דייטו.

טל אופק: "אתה מדווח באפליקציה ייחודית שאנחנו פיתחנו. מדווח על ארוחות, פעילות גופנית, שינה, באותו שבוע אתה בעצם מחובר למד הסוכר הרציף, מדווח על כל מה שאתה עושה". 

טל אופק ושאול אמסטרדמסקי. טל אופק ושאול אמסטרדמסקי. "3 מיליון גנים של חיידקים שיושבים אצלנו" (צילום: אמיר גולן)

שאול: זו טל אופק שמספרת לי איך נראית האפליקציה שלהם ומה היא עושה. במשך שבוע או שבועיים שבהם החיישן של דייטו מוצמד לכם לזרוע, אתם הופכים להיות סוג של רובוטריק, ככה לפחות הסברתי לילדים שלי כשהם שאלו למה אבא מצפצף מדי פעם. אתם הופכים להיות רובוטריק שמתעד בצורה מאוד מאוד מדוקדקת את כל מה שאתם אוכלים, מפרח ברוקולי ועד לסטייק אנטריקוט, כמה כושר אתם עושים ואיזה תרופות אתם לוקחים, מתי אתם קמים בבוקר, מתי אתם הולכים לישון בלילה וכמה טוב ישנתם. ואז:

טל אופק: "בסוף השבוע הזה אתה נותן דגימת צואה, המבחנה קטנה כזו, נחמדה, הרבה פחות מפחיד ממה שאנשים מדמיינים לעצמם. נותן את דגימת הצואה, נותן את זה כאן, יש לך קורא שקורא את כל הנתונים, יש לך חיישן שמחובר לך לזרוע… אתה חייב לנסות".

שאול: כן, בסוף שבוע או שבועיים של תיעוד אובססיבי עד רמת עגבניית השרי, אתם נכנסים לשירותים עם המבחנה של דייטו, מחרבנים - סליחה, נותנים דגימת צואה - ויוצאים משם עם מבחנה מלאה בחרא.

חלק 2: איך נולדה דייטו?

שאול: הסיפור של דייטו התחיל בכלל במכון ויצמן, במחקר פורץ דרך של שני חוקרים בשם ערן - פרופ' ערן סגל ופרופ' ערן אלינב. את ערן סגל פגשתי לפני שנה וחצי, כשהייתי במסע האישי שלי לגמילה מסוכר. ישבנו איזה שעה וחצי במשרד שלו בבניין לימודי המתמטיקה. מכון ויצמן זה מקום נורא נורא פסטורלי, אפילו קצת יותר מדי פסטורלי. אני זוכר שאחת המחשבות הראשונות שעברו לי בראש כשראיתי אותו היתה שבחיים לא הייתי מנחש שהוא פרופ' למתמטיקה. יושב בגופיה ובכפכפים, נראה כאילו בכל רגע הוא יקום וילך לים לאכול אבטיח.

בשיחה איתו סגל סיפר לי על המחקר שלו ושל אלינב. הם לקחו 1,000 נבדקים, ועשו את מה שלימים דייטו יעשו. הם הצמידו להם חיישן וביקשו מהם לתעד את כל מה שהם אוכלים. המטרה היתה לבדוק מה עושה כל סוג של מזון לרמת הסוכר בדם של כל אחד ואחת מהם, בנפרד.

ליהיא סגל: "כשמסתכלים על המנגנון של השמנה, הוא עובר דרך הסוכר. אנחנו אוכלים משהו, הסוכר בדם קופץ, בדרך הטבע, הוא מתפרק ועולה והאינסולין מופרש והוא מכניס את הסוכר לתוך התאים ואוגר אותו כשומן. גם אם אתה בן אדם בריא, רובנו פה בריאים, אוכלים משהו קופץ הסוכר, הגוף מתמודד עם זה ולכאורה אתה יכול להגיד מה אכפת לי אני לא סוכרתי לא מתאים לי לשמור, אבל זה בדיוק מה שגורם למערכת להתעייף. זה בדיוק מה שגורם לכל המחלות המטבוליות".

שאול: כל מי שמבלה קצת זמן בגני משחקים עם הילדים אחר הצהרים יודע מה אכילה כרונית של סוכר עושה. יש היום יותר ילדים שמנים מאי פעם.

ליהיא סגל: "אני בטוחה שאתה יודע את זה, עד לפני כמה שנים לא היו בכלל ילדים עם סוכרת מספר 2. כי המערכת נדפקת מעודף הסוכר המוסף, אבל לא רק. גם מאכילה של מוצרים אחרים שמקפיצים את הסוכר יותר מאחרים".

שאול: בנוסף לניטור הסוכר בדם ולתיעוד האובססיבי של כל מה שהם אכלו, שני החוקרים לקחו מהמשתתפים בניסוי גם בדיקות דם, ונתנו להם למלא שאלון מפורט על עצמם. ואז, אחרי שבועיים, הם עשו משהו שלא עושים בדרך כלל - הם ביקשו מכל ה-1,000 אנשים האלה לתת להם דגימת צואה. צואה זו מילה דוחה. הם ביקשו מהם לחרבן לתוך מבחנה.

ואז, הם לקחו את כל החרא הזה, והתחילו לעשות לו ריצוף גנטי. כלומר, לא לחרא עצמו, אלא לחיידקי המעיים שנמצאים בתוך החרא הזה, במטרה להבין איזה חיידקים בדיוק חיים לכם במעיים, ובאיזה כמויות.

טל אופק: "בעיני הנתון הכי מדהים שגילינו הוא שלכל אדם יש בערך 25 אלף גנים שלנו ולחיידקים יש משהו כמו 3 מיליון גנים של חיידקים שיושבים אצלך. כלומר רוב החומר הגנטי שנמצא לנו בגוף הוא בעצם לא שלנו אלא של חיידקים. 1% מהחומר הגנטי שלנו בגוף הוא שלנו, וכל היתר הוא החגיגה הזו של החיידקים. זה יכול להגיע אפילו ל-2 קילו אצל אדם בוגר. אומרים שזה כאילו איבר נוסף שיש לנו שלפעמים מתייחסים אליו בתור המוח הנוסף בגלל התפקיד שמגלים שהם משחקים בחיים שלנו ובבריאות שלנו וזה אולי האיבר הכי כבד, אולי חוץ מהכבד או משהו כזה".

שאול: אחרי שהם ריצפו את הגנום של חיידקי המעיים שלהם, שני הערנים לקחו את יתר הנתונים של כל אחד מ-1,000 האנשים שהשתתפו בניסוי שלהם - כלומר את כל מה שהם אכלו במשך שבועיים, את נתוני בדיקות הדם שלהם ונתונים רבים נוספים שהם הזינו בשאלון רפואי במסגרת הניסוי, וגם את מדידת הסוכר הרציף בדם שלהם במשך אותם שבועיים - והכניסו יחד למחשב. ואחרי באזז וורדס כמו ביג דאטה ומאשין לרנינג וכאלה שני הערנים גילו דבר די מדהים: אותו מזון מקפיץ לאנשים שונים את רמת הסוכר בדם באופן שונה לגמרי. אחד יכול לאכול גלידה ורמת הסוכר שלו תזנק לשמיים. שני יאכל את הגלידה וכאילו שום דבר לא קרה.

למה זה בכלל חשוב? בגלל שכיום עולם התזונה מבוסס על ממוצעים. תזונאים ממליצים לאנשים מה לאכול על פי האופן הממוצע שבו בני אדם מגיבים למזון שונה. כלומר, בממוצע, פחמימות הופכות אתכם לשמנים, אז ההמלצה הממוצעת תהיה להגביל פחמימות. אבל אם יש שונות גדולה בין אדם לאדם בתגובה לפחמימות, ולסוגים שונים, יש מצב שההמלצות האלה לא מספיק מדויקות. בתיאוריה, יש סיכוי שאנשים מקבלים המלצות הפוכות ממה שהם באמת היו צריכים לקבל.

כדור גלידה יכול להשפיע בצורה שונה על רמת סוכר של שני אנשים שונים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)גלידה יכולה להשפיע בצורה שונה על רמת סוכר של שני אנשים שונים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

שאול: ההשערה של שני החוקרים היתה שחיידקי המעי הם שגורמים לשונות בתגובה של בני אדם שונים למזון שהם אוכלים. בשביל לבדוק את ההשערה שלהם, הם לקחו עוד 100 אנשים, בדקו את המאפיינים שלהם ועשו להם ריצוף גנטי לחיידקי המעיים, וניסו לבדוק האם האלגוריתם שהם בנו יודע לנבא מראש מה תהיה תגובת הסוכר של כל אחד מהם לסוגי מזון שונים. ב-80% מהמקרים, הם הצליחו.

אבל זה לא היה מספיק. ככה הם רק הצליחו להוכיח מתאם סטטיסטי. הם רצו יותר מזה. הם רצו להוכיח סיבתיות, שאם אנשים עם הרכב מסוים של חיידקי מעיים יאכלו מזונות שטובים להם אישית, רמת הסוכר שלהם תהיה מאוזנת. ושאם הם יאכלו מזונות שרעים להם באופן אישי, רמת הסוכר שלהם תקפוץ. אז זה מה שהם עשו.

ליהיא סגל: "ואז אחרי שהם התחילו את החלק הזה של הניסוי, הם רצו לראות מה באמת יקרה. כלומר, קלענו באלגוריתם וראינו במתמטיקה והסטטיסטיקה שזה עובד, בואו נראה מה קורה לאנשים שנותנים להם תכניות אכילה שמבוססות על האלגוריתם הזה. ואז הם גייסו 26 אנשים חדשים, רובם טרום סוכרתיים, והעבירו אותם את האפיון, למדו את הנתונים שלהם, בנו להם מודל, ברמה של האלגוריתם, והמודל הזה הוציאו שתי דיאטות, אחת רעה ואחת טובה. הרעה זה כל המאכלים שאמורים להקפיץ להם את הסוכר כמה שיותר. הטובה זו הדיאטה שאמורה לנרמל להם את הסוכר שהקפיצות יהיו מאוזנות יותר".

שאול: עכשיו אתם אומרים לעצמכם, זה בטח נורא קל לדעת מה הדיאטה הרעה ומה הטובה. בטובה תהיה חסה וברעה יהיה שוקולד. אבל זהו, שלא.

ליהיא סגל: "הם לא ידעו כי הדיאטות היו מאוד מאוד מגוונות עם אוכל עשיר, עם פחמימות, עם גלידה ושוקולד. הדיאטות הורכבו בצורה אישית, כל אחד קיבל דיאטה שונה, הרבה מאכלים שהיו אצל אחד ברשימה הטובה היו אצל אחר ברשימה הרעה, ובצורה מובהקת סטטיסטית כל ה-26 אנשים היה הבדל מאוד גדול בין הדיאטה הטובה לדיאטה הרעה".

שאול: או במלים אחרות, הם הצליחו. שני הערנים הצליחו להראות סיבתיות. השלב הסופי והאחרון היה לפרסם את ממצאי המחקר בכתב עת מדעי חשוב ומכובד, לקבל פידבקים, ולהפוך את התגלית שלהם לסטארט-אפ. כך נולדה דייטו.

חלק 3: יותר אנשים, יותר דיוק

שאול: אחד המשתתפים בניסוי הזה היה מריוס נכט, שהוא יו"ר ואחד המייסדים של חברת הסייבר צ'ק פוינט. הוא אחד האנשים העשירים בישראל.

בעקבות ההשתתפות שלו בניסוי נכט גילה שהוא טרום סוכרתי, והחליט שהוא עושה משהו עם הסיפור הזה. הוא פנה ליובל אופק, שהיה בעבר מנכ"ל של חברת סטארט-אפ רפואי בשם דיבימושן שבעצמו עשה אקזיט גדול מאוד, והוא זה שפנה לליהיא סגל שהיתה סמנכ"לית הכספים באותה חברה, וככה הם הקימו את דייטו. את המימון הראשוני, של כמה מיליוני דולרים, השקיע נכט בעצמו.
מאז, דייטו העסיקה אלגוריתמאים שימשיכו לשכלל את האלגוריתם שפותח לראשונה במכון ויצמן, ובמקביל היא העסיקה מפתחים שפיתחו וממשיכים לפתח את האפליקציה שאומרת למשתמשים מה כדאי להם לאכול בהתבסס על הנתונים האישיים שלהם.

שאול: "טוב אני ביום החמישי עם האפליקציה של דייטו. עכשיו אני צריך להזין את הארוחה שאכלתי. אני נכנס לאפליקציה שלהם ואני כותב שאכלתי פירה. פירה עם חמאה. אכלתי מנה בינונית. 200 גרם. ואכלתי שניצל, שניצל עוף. יחידה בינונית. 2. ואכלתי סלט ירקות וטחינה".

שאול: וכמו בחברות אחרות שעובדות על נטוורק אפקט כמו ווייז או גוגל, גם במקרה של דייטו ככל שיותר אנשים ישתמשו בה כך הדאטה בייס שלה גדל, והיא תוכל לשכלל עוד ועוד את האלגוריתם שלה, כלומר לחזות בצורה מדויקת יותר את ההשפעה של מאכלים מסוימים על רמת הסוכר שלכם בדם ולהגיד לכם מה כדאי לכם לאכול ומה לא.

האם המלצות התזונה שלהם עלולות להשתנות מהקצה אל הקצה ככל שיהיו להם יותר משתמשים? האם יכול להיות שבהתחלה יגידו לכם שמותר לכם לאכול אורז ואחרי זה יגידו לכם שלא, רק בגלל שבסיס הנתונים שלהם יהיה גדול יותר? לפי ליהיא סגל, התשובה היא שזה לא עובד ככה.

ליהיא סגל: "אנחנו לא צופים שנהפוך לאנשים את ההמלצות מקצה לקצה. ראינו, עשינו שיפור בין גרסה 1 לגרסה השנייה, וראינו יש קצת מאכלים שאנשים אכלו והשתנו, הרוב פשוט מעמיק. הרזולוציה של הדברים מעמיקה ונעשית מדויקת יותר. זה לא שקודם זה לא היה נכון, זה הרצף הזה שדיברתי עליו, בין לא לדעת בכלל לבין לאכול יותר ויותר מדויק זה רצף שאנחנו שואפים לשלמות שלו".

ליהיא סגל ושאול אמסטרדמסקי. ליהיא סגל ושאול אמסטרדמסקי. "אין לי ספק שתוך מספר קטן של שנים בדיקת צואה של חיידקי מעי תהיה בסטנדרט כמו בדיקת דם" (צילום: אמיר גולן)

שאול: שאלתי את ליהיא איך הם יכולים להיות בטוחים שאלה חיידקי המעיים שמשפיעים על רמת הסוכר, אולי זו הגנטיקה שלנו שמשפיעה יותר ואנחנו צריכים לתת לאנשים המלצות תזונתיות מבוססות גנטיקה אישית. לפי סגל התשובה היא שאנחנו עוד רחוקים מאוד מאוד מלהבין לעומק את כל הגנום האנושי, ושבכל מקרה, מה שאנחנו יודעים היום לא מאפשר לתת המלצות תזונה ברזולוציה טובה מספיק.

ליהיא סגל: "יש היום חברות שעושות התאמות תזונה מבוססות על ה-DNA של הבן אדם. התחזית היא מאוד מגבוה. תאכל שומן כזה, כן פחמימות או לא. אנחנו אומרים לך תפוח או אפרסק".

שאול: אז במשך שבועיים החיים שלי נשמעו ככה:

שאול: "מה אכלתי? סלט ירקות ישראלי מנה גדולה. ואכלתי גם לחמנייה. וזהו. הייתי מאוד רעב. מתי זה היה? אחת".

שאול: ואחרי שבועיים שבהם תיעדתי כל קלוריה שנכנסה לי לגוף וצפצפתי את עצמי לדעת עם הסורק של דייטו, הגיע הזמן להוציא את החיישן:

שאול: "סריקה אחרונה - 91. הכל בסדר. עכשיו אני צריך להוריד את הדבר הזה. כמו שאמרה לי טל אופק, זה כמו להוריד פלסטר רק יותר כואב - אאו!".

שאול: וללכת לעשות את מה שחשוב באמת - להוציא ממני את כל חיידקי המעי האלה ולהכניס אותם לתוך מבחנה.

טל אופק: "מה שחשוב שכשאתה אוסף את זה אתה פותח רק את הפתח העליון, לא צריך פה קילוגרמים ולא כלום. יש פה את הכפית הקטנה הזו, אתה ממש שם פה… מיישר את זה על הסף, סוגר את זה היטב ואז מנער את זה במשך חצי דקה ורואה שהכל הומוגני.
אל תשאיר את זה ברכב. כאן יש לך אקססורי לאיסוף כי אי אפשר לאסוף את זה מתוך האסלה יש שם חיידקים אחרים. זה מסביר לך. אתה תולה את זה. ברגע שיש לך את זה בתוך המבחנה אתה מכניס את זה לשקית הזו שם בפנים את הקורא, סוגר ואנחנו מתאמים לאן אתה מביא לי את זה".

שאול: למחרת הלכתי לעבודה ואף אחד לא ידע שבתיק יש לי מבחנה עם החרא של עצמי, אבל מפוזר בצורה הומוגנית. ועכשיו, כל מה שנשאר הוא לתאם שליח של פדקס שיגיע לאסוף את זה ממני.

חלק 4: שיתוף פעולה עם רופאים ותזונאיות

שאול: אז הקקי שלי נשלח למעבדה של דייטו במכון ויצמן ברחובות, שם החיידקים שלי עמדו לעבור ריצוף גנטי. ובזמן שאנחנו ממתינים לתוצאות שיחזרו, הנה התובנות שלי לגבי האפליקציה שלהם. במשך שבועיים אתם נדרשים להזין כל מה שאתם אוכלים. זה לא הדבר הכי אינטואיטיבי בעולם, כי אתם צריכים לחפש את מה שאכלתם בתוך מאגר סגור שדייטו הכינו. זה מאגר מאוד גדול אמנם, אבל עדיין, סגור. ואם לא תמצאו שם בדיוק בדיוק את מה שאכלתם, תצטרכו לעגל קצת פינות. ואם אין לכם מושג כמה גרמים היו במנה שאכלתם, גם את זה תצטרכו לשער. לפי טל אופק זה בסדר, זה לא נורא, כי האלגוריתם מבוסס על כל כך הרבה מידע, ויודע לנקות רעשי רקע. ההסבר הזה יישב את דעתי, אבל אני מודה שחווית המשתמש הזו עשתה לי תחושה טיפה משונה.

חוץ מהעניין הקטן הזה, זה היה די מדהים, מכמה בחינות. קודם כל, זה היה מדהים להבין כמה אני אוכל, מה הכמויות של האוכל שנכנס לי לגוף. מוכן להתערב אתכם שאין לכם מושג. דבר שני, זה היה מדהים לראות בזמן אמת מה כל סוג של מזון עושה לרמת הסוכר שלי בגוף. אני הרי כל הזמן עם החיישן הזה על הזרוע ואני כל הזמן סורק אותו בשביל ליצור מאגר נתונים לדייטו, ולכן אני יכול לראות איך מנת אורז מקפיצה אותו בטירוף, איך הסוכר קופץ אחרי תפוח אבל יורד בהדרגה, כל מיני כאלה. אם אתם בקטע של תיעוד עצמי, אתם תעופו על זה.

בזמן שתיעדתי את כל מה שאני אוכל, התחלתי לתהות - אוקי, סוכר זה חשוב, אבל מה עם נתרן ושומן רווי ודברים כאלה? המוצר של דייטו הוא מכוון סוכר, אולי ההמלצות שלהם לתפריט מסוים יעשו משהו לרמות הנתרן והשומן בגוף שלי ואני סתם אדפק פשוט מדברים אחרים במקום מסוכר? לדייטו דווקא יש תשובה על זה.

ליהיא סגל: "מה שמאוד חשוב פה להדגיש כי זה הערה שאנחנו מקבלים - אנחנו ממש לקחנו מזונות וארוחות שאנשים אוכלים. יש לכל מיני אנשים, כל מיני גישות, גישות סיניות או גישות שלא לאכול סוכר בכלל או פליאו, יש אנשים שעושים לואו פאט יש כל מיני גישות. דייטו לא נקטה עמדה, וזה חשוב להגיד. אנחנו ממליצים על כי מיני דברים, ואתה יכול לעשות חיפוש חופשי על בירה. אז האם אני ממליצה לך לשתות בירה כל היום כי נתתי לך B או A? ממש לא. אותו דבר שוקולד וקינוחים. מאוד מאוד חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת, מינרלים, פירות וירקות. הרבה דיאטיניות עובדות איתנו ובעצם מלבישים את ההמלצות שלנו על התכנית שלהם וזה מאוד מאוד חשוב להדגיש לאנשים, כי זה לא צ'ק פתוח לאכול מה שאתם רוצים. כי גם אם זה A+ בסוף אתם יכולים להשמין אם אכלתם יותר מדי. אנחנו ממליצים על רמת הקלוריות שלך ליום".

שאול: לכן, אחד הדברים שדייטו מנסים לעשות, גם מטעמים שיווקיים אבל לא רק, הוא להגיע ללקוחות שלהם לאו דווקא באופן ישיר, אלא דרך אנשי מקצוע. דרך רופאים, דרך מרפאות, דרך תזונאיות. ליהיא סגל הסבירה לי שזו הדרך שלהם לגרום לאנשים לבצע שינויי תזונה אמתיים שמתחשבים בהרבה פרמטרים ובצורה נבונה.

טל אופק: "שלום אדון שאול".
שאול: "שלום טל אופק, מה קורה?".
טל אופק: "התוצאות שלך מוכנות. תקבל אותן מחר בבוקר".
שאול: "יאי".
טל אופק: "רציתי לראות אם מתאים לך לקפוץ אלינו שבוע הבא ולשבת עם התזונאית שלנו".

חלק 5: מיץ תפוחים בפנים, קרקר סובין חיטה בחוץ

שאול: ועכשיו, רק עכשיו, אז אחרי כל המשחק המקדים הזה עם החיישן והתיעוד והחרא במבחנה והשליח של הפדקס והריצוף הגנטי לחיידקים והכל, עכשיו אנחנו מגיעים לחלק המגניב באמת. כי עכשיו מגיע השלב שבעצם המוצר של דייטו נכנס לתמונה. והמוצר הזה הוא אפליקציה שמסבירה לי מה מומלץ ומה לא מומלץ לי לאכול, בהתבסס על הנתונים האישיים שלי, על החיידקים האישיים שלי! יאי!

האפליקציה של דייטו תראה לכם מה הדירוג או הציון של כל סוג של מזון, לפי החיידקים והמידע האישי שלכם. כל סוג של מזון מקבל דירוג מA+ ועד C-, וגם צבעים: מירוק ועד אדום. מזון שמקבל A+ מעלה את רמת הסוכר שלכם בדם בצורה מינורית, או הדרגתית. מזון שמקבל C- מקפיץ את הסוכר בצורה חדה. המטרה היא לאכול כמה שפחות C וכמה שיותר A.

החלק הבאמת מגניב הוא שאני יכול להרכיב דרך האפליקציה ארוחות שלמות, ולראות אם הן פחות או יותר טובות לי, ויותר מזה - איזה דברים אני יכול להוסיף לארוחות האלה או להוריד מהן בשביל לשפר את הציון שלהן, ובהתאם, את רמת הסוכר שתהיה לי בדם אחרי הארוחה הזו.

בשורה התחתונה: אבוקדו ממש טוב לי, וזה חבל כי אני לא מסוגל לגעת באבוקדו. בטטה, תפוח אדמה וגזר? אללה איסתור, מקפיצים לי את הסוכר בטירוף. קרקר סובין חיטה, מכל הדברים בעולם, יקפיץ לי את רמת הסוכר בטירוף, גם לחם שיפון, אבל גלידה בטעם שוקולד דווקא לא. בירה, מסתבר, ממש סבבה לי. ועוד יותר מוזר מזה - מיץ תפוחים. מסתבר שעבור רוב האוכלוסייה לשתות מיץ תפוחים זה כמו לשתות קולה. מבחינת החיידקים שלי? סבבה אגוזים. כלומר, תפוחים. לא משנה.

לראשונה בחיי, אני אשכרה לא צריך לעשות על עצמי ניסיונות, אלא הטלפון שלי אומר לי מה קורה לי בתוך הגוף כשאני אוכל דברים. אני חי בעתיד, אני אומר לכם.

צילום מסך מתוך האפליקציה של דייטו. אבוקדו טוב, סלק פחותצילום מסך מתוך האפליקציה של דייטו. אבוקדו טוב, סלק פחות

ליהיא סגל: "אין לי ספק שתוך מספר קטן של שנים בדיקת צואה של חיידקי מעי תהיה בסטנדרט כמו בדיקת דם. כמה שנים? נראה אם זה שנתיים או חמש".

שאול: בסוף יוני דייטו גייסו 12 מיליון דולר, בעיקר מג'ונסון אנד ג'ונסון אבל גם מגופים נוספים. הכסף הזה אמור לשמש את החברה לממן ניסויים קליניים נוספים, ולשפר את האפליקציה והאלגוריתם שלה. בימים אלה דייטו מנהלת שני ניסויים קליניים פתוחים. אתם מוזמנים לנסות להצטרף אליהם:

ליהיא סגל: "אז פתחנו מחקר על טרום סוכרתיים. אגב, אם יש טרום סוכרתיים שרוצים ללכת למחקר הזה, זה מחקר מדהים, הם עטופים ומטופלים ומקבלים בחינם ליווי מאוד צמוד. אנשים בני 55-18, גם עוזרים למחקר וגם עוזרים לעצמם.
השני זה על סוכרת הריון. כל מי שיש לה סוכרת הריון ממש חשוב מאוד, כי זה משפיע. הסיכון של מישהי שיש לה סוכרת הריון לחלות בסוכרת סוג 2 הוא מאוד מאוד גבוה. זה משפיע גם על העובר וזה משהו שאנחנו מנסים לראות אם דרך האלגוריתם דיאט (התפריט שדייטו מציעה על בסיס האלגוריתם שלה - ש"א) אנחנו מצליחים לעזור".

שאול: אם יש משהו שהבנתי בשנתיים האחרונות היא שתזונה היא אינה מדע מדויק. ממש לא. למעשה, מדע התזונה הוא תחום מחקר מרתק עם המון פוליטיקה ודעות קדומות ופרדיגמות שמתחלפות עם השנים ב-180 מעלות. יש דברים שלמים בעולם הזה שאנחנו אפילו לא קרובים להבין. איך הצרפתים כל כך בריאים זו השאלה הקלאסית בתחום. גם איך האינואיטים חיים סבבה כשכל מה שהם אוכלים בערך זה שומן לווייתנים. יש לזה הרבה סיבות. אחת מהן היא שתזונה היא יותר ממה שנכנס לגוף ומה שיוצא ממנו. היא קשורה גם לתרבות, להרגלים, לשעות ביום. לסביבה שלנו, לגנטיקה. אבל גם להרכב חיידקי המעיים שלנו. מה שקורה בגוף שלנו אחרי שאנחנו אוכלים משהו עדיין נסתר מהרבה בחינות. המדענים, למשל, לא יודעים להגיד מה כל חיידק במעיים שלנו עושה. אבל לפחות עכשיו הם יודעים קצת יותר לזהות מי מהם נמצא שם, ואיך הם משפיעים עלינו. אם המדע של דייטו ישתכלל ובסיס הנתונים שלהם יתרחב, לא רק שיש להם פוטנציאל להפוך לחברת ענק, אלא יש להם פוטנציאל להשפיע באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו אוכלים, ובהמשך, עם הרבה התמדה ומודעות, על איכות החיים שלנו, ועל מגפות ענק כמו השמנת יתר וסוכרת.

תודה רבה למפיק התכנית שלנו רום אטיק, תודה רבה לאמיר שמואלי שהיה טכנאי ההקלטה, תודה מיוחדת גם לד"ר בן הורביץ על העזרה המדעית. כל הפרקים של חיות כיס זמינים באפליקציות החביבות עליכם, חוץ מסאונד קלאוד, וגם באתר של כאן. אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה לכם שהאזנתם.