(צילום: Getty)

במה לא להשקיע

הייתם משקיעים במניית חברת בגדים שמצליחה מאוד אך מנצלת את עובדיה? ליאל קייזר ושאול אמסטרדמסקי מציגים עולם שבו מרוויחים כסף לפי הצו המצפוני
ליאל קייזר ושאול אמסטרדמסקי
10 בנובמבר 2017
08:00
עודכן ב 10:36

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.


ליאל: היי שאול.

שאול: היי ליאל.

ליאל: אתה מכיר את חברת ספורטס דיירקט?

שאול: ממממממממ…. לא.

ליאל: אני מודה שעד לפני כמה שבועות גם אני לא הכרתי אותה. אבל בשביל הפרק שלנו היום נשתמש בה כדוגמה, הולך?

שאול: הולך.

ליאל: אז ספורטס דיירקט היא קבוצת קמעונאות שמתעסקת במוצרי ספורט, סוג של מגה ספורט בריטית שמפעילה כמעט 700 חנויות ברחבי העולם וגם נסחרת בבורסה. לחברה הזו אף פעם לא היה מוניטין של חסידת אומות עולם גדולה, אבל אז הגיע דצמבר השחור:

בדצמבר 2015 העיתון הבריטי "הגרדיאן" פירסם תחקיר על שיטות ההעסקה של החברה, שהשורה התחתונה שלו היא שבסוף בסוף בסוף החברה הזאת פשוט מנהלת סווטשופ סטייל עולם שלישי - אתה מוכן לזה?

שאול: מה למשל?

ליאל: אז ככה העובדים של החברה נענשו ונקנסו אם דיברו אחד עם השני במהלך המשמרת, אם הבוס שלהם חשב שהם בילו קצת יותר מדי זמן בשירותים (ואנחנו מדברים על עניין של דקות), עברו שיימינג פומבי אם הבוס שלהם חשב שהם לא מתאמצים מספיק או שהם חולים יותר מדי. בקשת חופש מידע חשפה שבמהלך שנה הוזעקו כמעט 80 אמבולנסים לטפל בעובדים במרכז החלוקה של החברה, לפחות במקרה אחד עובדת פשוט ילדה על רצפת השירותים של ההאנגר הזה - כי מה זה חודש תשיעי כשהבוס מלחיץ אותך להגיע לעבודה. ואם זה לא מספיק - אז התברר שהחברה מעסיקה את רוב העובדים שלה במתכונת של zero hours contract.

שאול: שזה אומר שהחברה לא מתחייבת לעובדים על שעות עבודה בכלל, שומרת אותם על אש קטנה והם חייבים להיות זמינים כשהיא מזעיקה אותם לעבודה, נכון?

ליאל: בדיוק ככה. הפרקטיקה הזאת אמנם חוקית בבריטניה אבל המוניטין שלה שלילי, ובספורטס דיירקט לקחו את זה עד לקצה ועל הדרך גם גרמו לעובדים להחתים פחות שעות וככה שילמו להם פחות משכר מינימום.

ואתה יודע מה קרה למניה שלהם? מיד אחרי פרסום התחקיר של הגרדיאן היא התחילה לצלול. בין סוף דצמבר 2015 לתחילת 2017 היא כבר צנחה ב-60%, בשלב מסוים בעלי המניות של החברה ניסו להדיח את היושב ראש.

שאול: מטורף.

ליאל: ברקע אגב אנחנו שומעים מזמורי חג מולד אלטרנטיביים שחיברו אנשים שהגיעו למחות נגד החברה מחוץ לאחד הסניפים שלה.

חלק ראשון: מה זה בכלל השקעות חברתיות?

שאול: שלום וברוכים הבאים לחיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת. אני שאול אמסטרדמסקי
ליאל: ואני ליאל קייזר. שאלתי את עצמי הרבה מה בעצם קרה למניה של ספורטס דיירקט - מצד אחד היה לי ברור שהמשקיעים פשוט ברחו כי הורידו לחברה את הדירוג וכי הם גילו שהיא השטן. מצד שני - יכול להיות שהמניה צללה לא בגלל שהחברה ניהלה סווטשופ אלא פשוט כי היא נתפסה ועכשיו היא תצטרך לשלם יותר לעובדים שלה ויהיו לה יותר הוצאות. והאמת - יכול להיות שזאת הסיבה או לפחות חלק ממנה.

שאול: אז נדבר היום על התהיות שלך לגבי שוק המניות העולמי?

ליאל: אפשר, אבל אפשר גם לדבר על מה שנקרא - "השקעות חברתיות" או השקעות אחראיות.
שאול: אפשר בעצם להגיד שמי שבחרה לנו את הנושא של הפרק השבוע היא הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר. סלינגר הוציאה לפני חודש וחצי טיוטה של חוזר.

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)הממונה על שוק ההון דורית סלינגר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

ליאל: היא מתה על חוזרים הגברת הזאת.

שאול: ובטיוטה של החוזר שסלינגר חיברה, היא הורתה לגופים שמנהלים את כספי הפנסיה שלנו לדווח האם ובאיזה אופן הם מתחשבים ב"רווחה חברתית" כשהם מבצעים את ההשקעות שלהם -

נוגה לבציון-נדן: "שיקולים שקשורים לנושאי סביבה, חברה, על בסיס פרמטרים של התייחסות לעובדים שלהם, התייחסות לבטיחות של העובדים, רמת הזיהום של החברות האלו. כל אלו מסייעים  לבתי השקעות ולגופי השקעה לבחור את החברות היותר טובות". 

ליאל: זו נוגה לבציון-נדן. נוגה היא המנכ"לית של חברה שנקראת גרין איי, ומה שהחברה שלה עושה זה לייעץ לחברות ולגופי השקעה איפה להשקיע את הכסף שלהן או את הכסף שהן מנהלות, תוך התחשבות בשיקולים חברתיים.

נוגה לבציון-נדן: "בישראל אנחנו בתחילת הדרך. יש מספר גופים מובילים שהתחילו להטמיע את זה, התחילו להתייחס לפרמטרים האלה. בעולם כל התפיסה של סיכונים סביבתיים וחברתיים וגם ההזדמנויות הפכו להיות ממש נחלת הכלל. מרבית הגופים הפיננסיים הגדולים, מרבית בתי ההשקעות הגדולים, כבר הטמיעו את זה. מדובר על מעל 70 טריליון דולר שחתומים על העקרונות להשקעות אחראיות. זה בעצם הפך להיות הדרך הנכונה לעשות השקעות".  

ליאל: שיקולים חברתיים זה אומר אלף ואחד דברים, החל מעד כמה החברה מזהמת את הסביבה, באיזה סוג של אנרגיה היא משתמשת, איך היא מתייחסת לעובדים שלה, האם היא מבצעת ניסויים על בעלי חיים, האם היא משחדת גורמי ממשל, האם המוצרים שלה מזיקים - נשק / סיגריות / או סתם משקאות מלאי סוכר (את זה הוספתי במיוחד בשבילך).

שאול: כמו שנוגה מספרת, בישראל זה עדיין לא מאוד חזק העניין הזה, אבל בעולם יותר מ-1,500 גופים פיננסים אימצו את הכללים שמכונים PRI - פרינסיפלס פור ריספונסיבל אוינווסטמנט - ביניהם בנק UBS, ג'יי.פי מורגן, בלק רוק, ועוד רבים וגדולים.

ליאל: זה נשמע נחמד מאוד אבל האמת היא שיש כאן (לפחות) שתי שאלות מאוד גדולות. השאלה הראשונה, האם יש לחברות השקעה כאלה, שכל המטרה שלהן היא בסופו של דבר להגדיל את הכסף שאנחנו חוסכים, מנדט להשקיע את הכסף שלנו בדברים חברתיים ונחמדים על חשבון הרווח שלנו? להתחשב בשיקולים שהם לא שיקולים כלכליים טהורים? והשאלה השניה, האם זה בכלל מעניין אותנו.

שאול: אלה למשל שתי קונות בספורטס דיירקט, החברים שלנו מההתחלה, אחת מהן מסבירה שהחברה ממש לא פגעה בה באופן אישי ואין לה שום בעיה להמשיך לקנות שם.
הקונה השנייה ששמענו מסבירה שזה המקום הזול ביותר שהיא יכולה לקנות בו - ולכן, היא תמשיך להגיע לשם, כי סווטשופ זה באמת בדרך כלל יותר זול.

ליאל: וזה בסדר, גם זו תשובה.

חלק שני: מה לעזאזל קורה עם הכסף שלנו היום?

ליאל: אז איפה כספי הפנסיה שלנו מושקעים היום? והאם יש לנו מושג בכלל?

גילעד אלטשולר: "הציבור כמעט ולא יודע מה אנחנו מחזיקים בקופות הפנסיה, בקופות הגמל".

ליאל: זה גילעד אלטשולר, בעלים ומנכ"ל משותף של בית ההשקעות אלטשולר שחם. אלטשולר הוא כריש השקעות ותיק ובאופן חריג יחסית בתחום שלו ממש לא אכפת לו לספר לנו בדיוק מה הוא חושב, ואת כל זה הוא עושה בזמן שהוא לובש את חולצת ההארלי דיווידסון שלו. נכון להיום הוא משקיע בערך 80 מיליארד שקל מכספי החוסכים, הכסף שלנו. אלטשולר יודע טוב מאוד מה מעניין אותנו ובעיקר מה לא מעניין אותנו הציבור ויש לו נקודת מבט דיי ייחודית כמי שמקבל החלטות השקעה כאלה באופן יומיומי.

גילעד אלטשולר. גילעד אלטשולר. לא השתתף בהנפקת האג"ח של דלק נדל"ן בשל לחץ מהציבור

גילעד אלטשולר: "אחוז קטן מאוד מהציבור באמת מתעניין ויודע מה האחזקות הישירות שלנו וזה לא במודעות שלו כרגע, אני חושב שבעתיד יהיה יותר. 99% מסתכלים על השורה התחתונה, זה מה שמעניין אותם, זה בסדר, זה דבר טבעי לחלוטין".

ליאל: ולמרות שרוב הזמן ציבור החוסכים לפנסיה באמת לא מתעניין איפה נמצא הכסף שלו ובמה הוא מושקע, אלטשולר זוכר פעם אחת שבה קרה משהו חריג מאוד. זה היה זמן קצר אחרי שיצחק תשובה שמט חובות בהיקף של 1.4 מיליארד שקל שחברת דלק נדל"ן, שבשליטתו היתה חייבת לחוסכים לפנסיה.

זמן לא רב אחרי הסדר החוב ההוא, תשובה ניסה ללוות עוד כסף מהציבור, על ידי הנפקת איגרות חוב. והפעם, בניגוד מוחלט לכל הפעמים הקודמות שאלטשולר יכול לזכור, הטלפונים במשרדים של אלטשולר שחם התחילו לצלצל.

גילעד אלטשולר: "היו לי פניות רבות מציבור רחב שביקשו שלא נשתתף בהנפקה הזו. מפני שהם טענו שבהסדר שהיה בדלק נדל"ן הם הרגישו שתשובה היה לא הוגן כלפיהם. שמעתי את הציבור, בעיקרון חשבתי שמבחינתנו ההתנהלות היתה בהתאם לשיטה הקפיטליסטית, קורה שחברות פושטות רגל, אבל לא נכנסתי לסוגיה הזאת, ראיתי שהעם שאנחנו מייצגים לא רוצה שנשקיע שם ואמרתי לכל הסוחרים 'האג"ח האלה מחוקות, לא קיימות, לא בהנפקה ולא אחריה' זה מקרה שאני זוכר ספציפית שהיה ציבור רחב מאוד שהתקשר אלינו וביקש שלא נשתתף והשפיע גם על ההחלטה. זה היה באמת ציבור רחב מאוד, זה אף פעם לא קרה בעבר".
ליאל: "עקבת מה קרה עם האג"ח הזה? אם הפסדתם?".
גילעד אלטשולר: "זה לא משנה אם הרווחנו או הפסדנו. זה לא משנה, יש הרבה מקומות לעשות בהם כסף, אם לא באג"ח הזה אז באג"ח אחר. המשמעות היחידה היתה שאנחנו נציגים של הציבור, זה כספו, זה לא כספי. אז בקטע הזה שמעתי מה הציבור חושב ופעלתי על פי בקשתו".

ליאל: בסופו של דבר, בית ההשקעות של אטלשולר לא הלווה כסף לחברה של יצחק תשובה באותו סיבוב.

שאול: אבל זה לא רק עניין חברתי. לפי אטשולר, למרות שרוב הזמן השיקולים החברתיים לא מאוד מעניינים את הציבור הרחב, הוא עצמו כאיש עסקים ופיננסים חושב שחברות שטובות לחברה שאנחנו חיים בה, הן הרבה פעמים גם השקעות טובות יותר מבחינה פיננסית.

גילעד אלטשולר: "אני מאמין שמקום שלא עובד לטובת העובדים שלו והציבור לא יצליח, זה יכול להצליח בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. השיקול הזה קיים, מהי התנהלות כלפי העובדים וכו'. אני חושב שחברות שפועלות לטובת החברה בסופו של דבר יצליחו יותר, זה לא דבר שכתוב בפרוטוקולים, זה דבר שנמצא בתת מודע, זה לא כתוב בשום פרוטוקול. חוסר ההוגנות יסתיים בשלב מסוים, קחי למשל את חברות הסלולר לפני הרפורמה, הרגשת שיש פה רווחים חזיריים שהריר נוטף פה וזה הסתיים בסוף. כשמישהו לא הוגן או מגזים במחירים בסוף מישהו יסדר את זה. חברות התרופות שמעלות מחירים בצורה מוגזמת בסוף בא הממשל האמריקני, בסוף העם צודק ומישהו עושה סדר. לכן אם אתה לא משקיע במקום שהוא לא הוגן, אתה אחרי זה לא נפגע כשמסדרים את אותו עניין. אני לא יודע אם מתווה הגז היה הוגן או לא אבל יכול להיות שיחליטו שלא היה הוגן ואז תהיה קטסטרופה מבחינת המחירים. מקומות שיש חוסר הוגנות אחרי איזה פרק זמן - זה יכול לקחת שנה, זה יכול לקחת עשר שנים - מישהו יסדר את זה, הרגולטור, הממשלה הציבור העם, דעת הקהל תגרום לזה שזה יסודר".

ליאל: ולפני שאנחנו נותנים פרס חסיד אומות עולם לגילעד אלטשולר, זה לא שבית ההשקעות שלו משקיע רק בכל מיני חוות אורגניות לגידול חדי קרן. אלטשולר שחם, כמו כל גופי הפנסיה האחרים, משקיעים במניות הבנקים הגדולים, למשל, או בחברות מזהמות כמו בתי הזיקוק. כששאלתי אותו על הבנקים, למשל, הוא אמר שלמרות שהבנקים נתפסים על ידי הציבור ככוחות הרשע, הוא חושב שהם מתנהלים בהוגנות במסגרת כללי המשחק הקפיטליסטיים ולכן אין לו שום בעיה להשקיע שם את הכסף שלנו.

שאול: בשלב הזה מתבקשת שאלה - מי שם את גילעד אלטשולר, או כל מנהל השקעות אחר לצורך העניין, להחליט מה זה חברתי ומה לא? אם בעיני להשקיע בבנקים זה חברתי אבל להשקיע בחברות נשק זה לא חברתי, ואלטשולר חושב ההיפך ממני, מי גובר? איך בכלל יש לי כחוסך את היכולת להחליט באיזה מסלולים חברתיים הכסף שלי יושקע ובאיזה לא?

ליאל: האמת שבסופו של דבר אנחנו מתכנסים לשתי מילות קסם - היצע וביקוש. אלטשולר אמנם מסביר שלרוב הציבור אכפת נכון להיום רק משורת הרווח, מהתשואה בסוף השנה. אבל לא כולו, לאטשולר שחם יש בכל זאת קרן "כשרה" ייעודית לציבור החרדי, כי יש ציבורים שכן חשוב להם להשקיע את הכסף שלהם בהתאם לערכים שלהם והם מספיק גדולים כדי שיטרחו לייצר להם מוצרי השקעה מתאימים.

גילעד אלטשולר: "לקוח טבעוני, זה לא נגד הדת, זה לא מקרה של אדם דתי והוא לא רוצה שישקיעו בחברות שמחללות שבת, ואת זה אני יכול להבין. זה לא חוק בטבעונות, שטראוס זה לא אויב. יכול להיות שהוא לא אוכל את המוצרים שלו, וזה בסדר, אין שום בעיה עם זה, זה לא צריך להשפיע על ההשקעות שלהם. ההתנהגות שלהם היא לא נגד החברה, והיא לא לא הוגנת, אני חושב, זה כבר סיפור אחר. יכול להיות שאני לא עובד עם בנק מסוים, אז מה אני צריך להחרים את המניות שלו? לא. ממש לא". 

ליאל: נכון לעכשיו אלטשולר לא מתכוון להקים קרן לטבעונים או לשומרונים כי הוא פשוט חושב אין מספיק אנשים שחשוב להם להשקיע את הכסף שלהם בהתאם לערכים האלה. פשוט עניין של היצע וביקוש.

שאול: כלומר שאם יש טבעונים שמקשיבים לנו עכשיו, ומנהלים אורח חיים טבעוני ולא נועלים נעליים מעור, וחשוב להם שהכסף שלהם לא יושקע בחברות שמפעילות משחתות, במחלבות, ברשתות שיווק וכל מה שקשור לתעשיית המזון, זה הזמן שלכם להתקשר לבית ההשקעות שלכם ולספר להם מה אתם חושבים. אין שום הבדל בין זה לבין אנשים שדורשים שהכסף שלהם לא יושקע בחברות מזהמות.

ליאל: כל עוד החוסכים לא מתעוררים בעצמם ודורשים שלא להשקיע את הכסף בחברות מסוימות, אין בישראל שום מגבלה חוקית על גופי הפנסיה איפה להשקיע את הכסף שלכם מבחינה ערכית.

שאול: למעט מגבלה חוקית אחת. בשנת 2008 נחקק בישראל חוק שקבע שלגופי הפנסיה אסור להשקיע את הכסף שלנו במדינות ובחברות שסוחרות עם איראן. נחשי מי חוקק את החוק הזה?

ליאל: בנימין נתניהו כמובן.

שאול: נכון. זה היה כשנתניהו היה יו"ר אופוזיציה, וזה היה החוק היחידי שהוא חוקק בשנים ההן. החוק הזה קבע שגם אם יש הזדמנויות מבטיחות שיניבו המון כסף לחוסכים לפנסיה, לגופי הפנסיה אסור להשקיע את הכסף שלנו בכל מה שקשור לאיראן. כל היתר, מותר. קרן הפנסיה של הראל, למשל, קנתה איגרות חוב של ממשלת קטאר בכמה מיליוני שקלים, ואז, כשקטאר עברה לצד הלא נכון והתחילה לממן את החמאס והכל, הראל פנסיה מיהרה למכור את איגרות החוב האלה, ולעזאזל הכסף, העיקר שלא יכתבו בעיתון שהיא תומכת בטרור או משהו  (מדובר בקרנות הנאמנות של הראל, ובכל מקרה האחזקה של אגרות החוב של ממשלת קטאר לא היתה מנוגדת לחוק - ש"א).

חלק שלישי: איך אפשר לקחת את זה לשלב הבא ומה זה אג"ח חברתי?

ליאל: אתה יודע מה אנחנו שומעים ברקע? אולי זה נשמע לך מוכר?

שאול: זה מוכר לי מהסיוטים שלי.

ליאל: בדיוק, זה תרגול בחדו"א. אבל זה רק מה שאתה חושב שאתה שומע - כי האמת היא שכל אחד מהסטודנטים שיושבים בחדר הזה באוניברסיטת חיפה הוא סוג של מניה. השיעור הזה הוא חלק מפרויקט השקעות שנקרא אג"ח חברתי.

שאול: זה בעצם הצד השני של הסיפור הזה - השקעות שקרויות השקעות של social impact שהמטרה שלהן היא עשייה חברתית. כלומר, לא רק איפה לא להשקיע את הכסף, אלא גם איפה כן להשקיע אותו בשביל לעשות טוב בעולם.

ליאל: זה הולך ככה: בישראל יש גוף שנקרא סושיאל פיינס. הם מחפשים הזדמנויות השקעה חברתיות לפי לוגיקה מאוד מסוימת. כך, למשל, הם זיהו בעיה של אחוזי נשירה גבוהים מהחוג למדעי המחשב, בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית.

שאול: אז סושיאל פייננס באה לאוניברסיטה, אוניברסיטת חיפה במקרה הזה, ואמרה לה - את מקבלת מהמדינה כסף על כל סטודנט, ולכן את מפסידה כסף על כל סטודנט כזה שנושר, כלומר שיש לך אינטרס כלכלי למנוע את הנשירה. אני מציעה לעזור לך עם זה.

סטודנטים באוניברסיטת חיפה. אגסטודנטים באוניברסיטת חיפה. אג"ח חברתי למניעת נשירת סטודנטים (צילום: הדס פרוש, פלאש 90. למצולמים אין קשר לנאמר)

ליאל: סושיאל פיינס תביא משקיעים שישקיעו כסף בשביל לממן כל מיני פעולות שיחזקו את הסטודנטים ולמנוע מהם לנשור, והאוניברסיטה לא תאבד כסף. מהכסף הזה שהיא חוסכת האוניברסיטה תיתן חלק לסושיאל פיינס, והיא תשלם אותו למשקיעים שלה בתור ריבית על הכסף שהם השקיעו. וזו הנקודה התחתונה פה - הם משקיעים, לא תורמים. זו לא פילנתרופיה.

ירון נוידרפר: "סטודנט שנושר בשנה א', המוסד מפסיד בגינו שלוש שנים של הכנסות משכר לימוד ושל שלוש שנים של תקצוב מות"ת. כלומר, אם אני יודע לאתר את הסטודנטים שמועדים לנשירה ולעשות איתם משהו ולמנוע את נשירתם. על כל אחד כזה שמנעתי את נשירתו, המוסד להשכלה גבוהה, שבו הוא לומד, מגדיל את הכנסותיו ומתוך הגידול בהכנסות הוא יכול לשלם סכום שנקבע מראש למשקיע. כלומר, ככל שתהיה לנו יותר הצלחה, בראש ובראשונה, בואו לא נשכח זה הכי חשוב, הסטודנט והמשפחה שלו וה-GDP ירוויחו אבל אחר כך גם המוסד ירוויח מגידול בהכנסות וכתוצאה מזה, ככל שיהיו יותר הצלחות, גם המשקיע שלקח את הסיכון יוכל להרוויח. זה WIN WIN WIN לכולם". 

שאול: זה ירון נוידרפר, הוא המנכ"ל של חברת סושיאל פייננס שעובדת על הפרויקט הזה יחד עם עמותת אלומה. הם גייסו 8 מיליון שקל לפרויקט, והכוונה שלהם היא לשלם למשקיעים שלהם 5% ריבית על הכסף שהשקיעו בתכנית אם יצליחו לצמצם את הנשירה. בינתיים הם יודעים לדווח ששיעור הנושרים ירד ב-50%.

ליאל: יש להם יעדים ברורים ואם הם לא יצליחו לצמצם את הנשירה בהתאם ליעדים האלה - המשקיעים שלהם לא יקבלו בחזרה כלום, לכן המוצר הזה בעצם דומה יותר למניה מלאג"ח. באנגלית קוראים לזה social bonds מהמקום של קשר ואיכשהו זה הלך לאיבוד בתרגום.

שאול: וזה לא האג"ח החברתי היחיד שיש בישראל.

ירון נוידרפר: "ב-2016 השקענו את האג"ח החברתית השנייה שלנו. שהיא אג"ח חברתית למניעת סכרת סוג 2 בקרב טרום סוכרתיים. שם גייסנו כ-19.5 מיליון שקל מ-15 משקיעים. בקנה יש כמה פרויקטים שאנחנו עובדים עליהם, אחד מהם הוא אג"ח חברתית לשיקום אסירים כשהבעיה שאיתה אנחנו מנסים להתמודד היא אסירים שנכנסים ויוצאים מהכלא כשגרה. ואם נוכל להוציא אותם מהמעגל הזה אז למעשה גם טיפלנו בהם, ובמשפחה ובכל הקהילה שמסביבם, אבל גם חסכנו כסף כי לא צריך להחזיק את כל המערכת שמטפלות באסיר. אנחנו מסתכלים על אג"ח חברתית היום בנושא של הוצאת נשים חד הורית שמקבלות מזונות מעוני. אנחנו מסתכלים על אג"ח חברתית בתחום של שיקום נשים שעוסקת בזונות. אנחנו מסתכלים על תעסוקת מבוגרים, על תחום של בדידות קשישים, שהיא בעיה חברתית לא נורמלית אגב, שתלך ותעלה עם הגידול בתוחלת החיים. קשיש בודד נוטה יותר לצרוך שירותי רווחה, יותר לצרוך שירותי בריאות, ואם אתה יכול לעשות עם זה משהו, בפירוש יש כאן גם מודל כלכלי. אנחנו מסתכלים על אג"ח חברתית להגדלת לימודי חמש יחידות במתמטיקה ספציפית במגזר הבדואי, שאנחנו עושים בשיתוף עם משרד החינוך. ידינו מלאות".

ליאל: בתכנית שלהם לצמצום תחלואה בסוכרת למשל הם גייסו את הביטוח הלאומי ושתיים מקופות החולים - הם הבינו שהם יכולים לחסוך להם המון כסף ועל הדרך גם לצמצם את התחלואה.

שאול: אז איפה נרשמים?

ליאל: לא כל כך מהר. אתה ואני עדיין לא יכולים לשים בפרויקטים האלה את הכסף שלנו אפילו אם נרצה. המשקיעים שלהם הם בעיקר אנשים עשירים עם אוריינטציה פילנתרופית, כמה קרנות ואפילו בנק אחד. כדי שאנחנו נוכל להשקיע שם בעצמנו הם צריכים לפרסם תשקיף.

שאול: שזה בעצם מסמך שכל חברה שמוכרת מניות או אג"ח לציבור הרחב צריכה לפרסם ולגלות המון המון מידע על עצמה כדי שאנחנו נדע בדיוק מה אנחנו קונים.

ליאל: ולהכין מסמך כזה זה מורכב וגם יקר, ולכן בינתיים מסתפקים שם בפנייה למשקיעים מסוג מסוים, שאותה הם יכולים לעשות גם בלי לפרסם תשקיף כזה. בהמשך הם מקווים לגייס גם את גופי הפנסיה שלנו, כדי שישקיעו אצלם.

שאול: וכשזה יקרה זו תהיה נקודת מבחן לאנשים שמנהלים לנו את הפנסיה, וגם לנו. האם אכפת לנו מספיק בשביל ליצור ביקוש להשקעות מהסוג הזה. כלומר, האם נרים טלפונים לגילעד אלטשולר לא רק בשביל להגיד לו - אל תלווה את הכסף שלנו ליצחק תשובה או לשומט החובות התורן - או גם בשביל להגיד, שמע, תשקיע את הכסף שלי באג"ח חברתי למניעת סוכרת.

ליאל: אני מודה שאני באופן אישי בסך הכל די צינית, ומפחדת מספיק מהזקנה שלי בשביל לא להיות בטוחה שאוותר על תשואה יפה בשביל מטרה חברתית נחמדה, והייתי בטוחה שרוב העולם דומה לי, אבל אז בשבועות האחרונים דיברתי על הנושא הזה עם לא מעט אנשים והם דווקא היו פתוחים לרעיון הזה. נראה לי שבשנים הקרובות כל אחד מאיתנו יתקל יותר ויותר בצמתים שבהם הוא יצטרך לשאול את עצמו את השאלות האלה.


שאול: אם אתם רצים עכשיו להעביר את כל הכסף שלכם להשקעות חברתיות, או אם לאורך כל הפרק הזה כל מה שיכולתם לשמוע זה פחחחחחחח נו באמת - כתבו לנו, נשמח לתת את הבמה לסיפור שלכם. אפשר למצוא אותנו בטוויטרים שלנו או בפייסבוקים שלנו או בעמוד פייסבוק החתיך שלנו - כאן באמת - כנסו ועשו לנו לייק.

ליאל: כל הפרקים של חיות כיס זמינים באפליקציית הפודקאסטים החביבה עליכם וגם באתר שלנו. אתם יותר ממוזמנים להציע לנו רעיונות לסיפורים חדשים לספר.

שאול: תודה לאיש הסאונד אסף רפפורט, ולמפיק והעורך שלנו רום אטיק. תודה רבה ליאל.

ליאל: תודה רבה שאול.

שאול: תודה רבה לכם שהאזנתם.