(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מי מרוויח מהטבות המס?

במשך עשור טבע קיבלה פטור ממס ולא התבקשה להעניק דבר בתמורה. המשבר בענקית התרופות הוא הזדמנות טובה לבחון האם אנחנו צריכים להמשיך לחלק אותן
שאול אמסטרדמסקי
17 בדצמבר 2017
11:27

אם יש נושא אחד שחוזר שוב ושוב סביב המשבר בטבע זה נושא הטבות המס שהמדינה מעניקה לחברה. הנושא הזה חוזר בכל מיני וריאציות. ויש סיכוי לא רע שהוא יתפוס בקרוב נתח דומיננטי בשיח הציבורי. היי, ח"כ עופר שלח כבר הזדרז להגיש הצעת חוק בנושא.

אם לתמצת, יש את אלה שחושבים שאם המדינה העניקה לטבע כל כך הרבה הטבות מס - 20 מיליארד שקל בעשור שבין 2006-2016 - אז טבע חייבת משהו למדינה. יש את אלה שחושבים שגם אם טבע לא היתה חייבת למדינה שום דבר עד היום, הרי שהגיע הזמן לתקן את החוק שמעניק את הטבות המס האלה - החוק לעידוד השקעות הון - כך שאם חברה מקבלת הטבות היא תהיה חייבת משהו למדינה. ויש את אלה שחושבים שהחוק הזה הוא פשוט חוק גרוע שצריך להעלים אותו מן העולם. באופן מפתיע, לקבוצה השלישית שייכים גם אנשים מהקצה השמאלי של התפיסה הכלכלית, וגם אנשים מהקצה הימני, אם כי מסיבות שונות לגמרי.

החוק החמיץ את המטרה שלו

לפני הכל, בואו נדבר קצת על מספרים. לפי תקציב המדינה לשנים 2017-2018, שווי הטבות המס שהמדינה נותנת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון יגיע בשנה הבאה ל-6.6 מיליארד שקל (כאן, עמוד 299). המספר הזה הוא קצת מעוות. אין באמת דרך לחשב את המספר הזה. מה שמשרד האוצר עושה הוא לקחת את הרווחים של החברות שמקבלות הטבות מס, לחשב מה המס שהן היו צריכות לשלם אילולא ההטבות האלה, ולהחסיר מזה את המס המופחת שהן משלמות בפועל. ייתכן שבלי הטבות המס הן היו פועלות באופן אחר, כך שהיו משלמות מס אחר. אבל נעזוב את זה כרגע. נזרום עם ה-6.6 מיליארד שקל בשנה.

עוגת המס הזו מתחלקת באופן מאוד לא שוויוני. ארבע חברות גדולות (טבע, כיל, ישקר וצ'קפוינט) מקבלות את מרבית הטבות המס, פשוט משום שהן חברות גדולות מאוד עם הכנסות גדולות מאוד ורווחים גדולים מאוד. הרציונל מאחורי החוק הזה, שנחקק לראשונה במתכונת הזו ב-2005, היה כזה: המדינה רוצה למשוך לישראל חברות גלובליות גדולות שיפעלו פה ויעסיקו אלפי עובדים, ולכן, בשביל להתמודד בתחרות מול מדינות כמו אירלנד למשל, אנחנו צריכים להציע שיעורי מס מאוד נמוכים.

ביוני לפני שנתיים ישבה ועדה בראשות מנכ"לית משרד האוצר דאז יעל אנדורן וכתבה דו"ח לפיו החוק הזה החמיץ את המטרה שלו. החברות הגלובליות לא הגיעו לישראל בגלל החוק הזה. אם כבר, מי שניצלו את החוק הזה לטובתן היו החברות הישראליות הגדולות (טבע, כיל, ישקר וצ'קפוינט). כל השמות הגדולים שאתם רואים שמגיעים לישראל - אפל, אמזון, מיקרוסופט, פייסבוק וכו' - הן רק מקימות כאן מרכזי פיתוח, הן לא מייצרות כאן. היחידה ששונה בהקשר הזה היא חברת אינטל (שיש לה כאן כמה מפעלים, המפורסם והגדול שבהם בקריית גת), והיא מקבלת מהמדינה מענקים, לא הטבות מס.

בקיצור, הוועדה של אנדורן ישבה וחשבה איך כדאי לשנות את החוק בשביל שאשכרה ישיג את המטרות שלו ויעודד חברות גלובליות להשקיע במשק. אני לא רוצה להיכנס כאן לכל מה שמופיע בדו"ח ההוא, שמעולם לא אומץ על ידי הממשלה, אלא לנקודה אחת שרלוונטית למה שקורה עכשיו עם טבע - האם צריך לחלק את הטבות המס בכפוף למטרות כלשהן שהממשלה תקבע לחברות?

יעל אנדורן. האמינה שצריך להתנות את הטבות המס (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)יעל אנדורן. האמינה שצריך להתנות את הטבות המס (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

כיום, המדינה מעניקה את הטבות המס האלה (שיעורי מס חברות מופחתים עד כדי 5% במקרים מסוימים) על בסיס תנאי אחד בלבד: שהחברה תייצא לפחות 25% ממה שהיא מייצרת. זהו. אם חברה עומדת בתנאי הזה, היא תקבל את הטבות המס בצורה אוטומטית (זה נקרא המסלול הירוק).

ועדת אנדורן נקרעה לשני מחנות סביב השאלה האם צריך להתנות את הטבת המס בתנאים נוספים. למשל, להעסיק X עובדים, או להגדיל בשיעור Y מסוים את כמות העובדים תוך מספר שנים, או להשקיע Z מיליארדי שקלים במפעלים חדשים תוך תקופה מסוימת.

במחנה אחד היו ראש הוועדה יעל אנדורן בעצמה, ואיתה גם הכלכלן הראשי יואל נווה (שמשמש בתפקיד עד היום) וגם מנהל מרכז ההשקעות של משרד הכלכלה דאז נחום איצקוביץ (מרכז ההשקעות מחלק מענקים למפעלים, למשל לאינטל).

במחנה השני היו ארבעה אנשים דומיננטיים מאוד: יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה דאז יוג'ין קנדל, מנכ"ל משרד הכלכלה דאז עמית לנג, סגן הממונה על התקציבים דאז יוני רגב ומנהל המסים משה אשר (שעדיין משמש בתפקיד).

ואולי הטבות המס הן בכלל לא הטבות?

מחנה אנדורן חשב שהגיע הזמן לשנות גישה. שלא יכול להיות שהמדינה מחלקת כל כך הרבה הטבות מס ולא מתנה אותן בשום דבר מלבד עניין הייצוא. הנימוק העיקרי של המחנה הזה היה שבגלל שהטבות המס אינן מוגבלות בסכום, ולכן ככל שחברה גדולה יותר כך שווי ההטבות הוא גדול יותר, נוצר פער אדיר בין חברות שמקבלות מהמדינה מענקים בשווי אדיר (כמו אינטל) לבין חברות שמקבלות הטבות במס בשווי שיכול להיות אפילו גדול יותר (כמו טבע, למשל). או במלים אחרות, אם אנחנו נותנים לאינטל מענקים של מיליארדים ויודעים לבקש תמורתם כל מיני דברים (העסקת עובדים בהיקף מסוים, השקעה במפעלים בהיקף מסוים וכו'), אין סיבה לא לעשות את אותו הדבר לגבי מספר קטן של חברות שמקבלות מהמדינה הטבות מס אדירות.

המחנה השני חשב אחרת לגמרי. יוג'ין קנדל הציג גישה לפי הטבות המס הן בכלל לא הטבות. לפי הגישה הזו, שאפשר למצוא אותה גם בספרות הכלכלית, מס חברות שהמדינה מעניקה מעוות את השיקולים הכלכליים של חברות. לפי הגישה הזו, דווקא מתן הטבות מס מחזיר את החברות שמקבלות את "ההטבות" למצב טבעי יותר. לכן, לפי קנדל, אין שום סיבה להתנות את "ההטבות" בתנאים כלשהם, משום שאלה בכלל לא הטבות.

מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג חשב שאם כבר שמים תנאים לקבלת הטבות, צריך לעשות את זה בשיטת הגזר, לא המקל וגם להכיל את התנאים האלו רק על הטבות מס נוספות. כלומר, אם חברות רוצה לשלם שיעורי מס נמוכים עוד יותר מעבר לאלה שהחוק מעניק להן באופן אוטומטי, הן תצטרכנה לעמוד בתנאים מסוימים. משה אשר, מנהל רשות המסים, התנגד להתניית הטבות במס בתנאים מסוימים בכך שהדבר יסרבל את החוק, יכניס פנימה בירוקרטיה וכו'.

בסופו של דבר, שום דבר מזה לא התקבל. מחנה המתנגדים היה גדול ממחנה התומכים בהתניית הטבות המס בתנאים נוספים, וממילא כל המלצות הצוות מעולם לא התקבלו. אבל, וזה אבל חשוב בעיני, הנושא נדון. זה לא שמעולם אף אחד לא חשב עליו, הוא נדון והוא נדון ברצינות. מה שכן, זה היה לפני שחברת טבע הודיעה שהיא מפטרת 25% מכוח האדם שלה. אני תוהה אם במקרה כזה המחנות בתוך הוועדה היו נראים אחרת.

עובדי טבע מפגינים נגד הפיטורים (צילום: פלאש 90)עובדי טבע מפגינים נגד הפיטורים (צילום: פלאש 90)

ונקודה אחרונה לפני סיום. החוק לעידוד השקעות הון אמור לעודד חברות להשקיע הון בישראל. על פי בדיקות שונות, החוק אינו משתלם, או שאינו מגשים את המטרות לשמן נחקק. על פי מחקר של בנק ישראל משנת 2009, החוק אינו מגדיל את התעסוקה במשק.

על פי נייר עמדה מרתק (כלומר, מרתק בעיקר לחובבי מקרו-כלכלה) של אסף צימרינג ועומר מואב מינואר 2016, לא נמצאה כל עדות אמפירית או תיאורטית לכך שהחוק לעידוד השקעות הון מסייע במשהו למשק, או שיש הצדקה כלכלית כלשהי להפלות לטובה חברות שמייצאות.

אבל זה יותר מזה. צימרינג ומואב חושבים שהחוק הזה מעוות לחלוטין את הפעילות הכלכלית של חברות שמקבלות את ההטבות האלה. בפרט, הם כותבים שם שייתכן מאוד שחברות שמקבלות את הטבות המס יעסיקו יותר עובדים מכפי שהן צריכות באמת בשביל להיות יעילות, פשוט משום שמשלם המסים מסבסד להן עובדים. לא יכולתי שלא להתעכב על השורות האלה במיוחד לנוכח מה שקורה היום בטבע.

shaula@kan.org.il