(צילום: AP)

בני היקר, בוא תהיה פחח

משרד האוצר רוצה להתאים את החינוך המקצועי בישראל לצרכים של התעשייה בשטח. אך כדי להפוך את המסלול הזה לאטרקטיבי באמת צריך לא רק השקעה כספית, אלא גם שינוי בהתייחסות כלפיו
הילה ויסברג
07 בינואר 2018
12:07

כשחושבים על חינוך "טכנולוגי" או "מקצועי" בישראל, עולה מיד האסוציאציה של נוער חלש ופריפריאלי, כזה שלומד פחחות או מכונאות בבית הספר פשוט כי לא הצליח להשתלב במגמות העיוניות ולהוציא תעודת בגרות. או כמו שניסח את זה סילבן שלום ב-2014 כשהיה שר התשתיות ולפיתוח הנגב והגליל: "שהבן שלך יהיה פחח".

אבל האמת היא, שזה לא חייב להיות ככה. וזה בדיוק מה שניסה להגיד מנואל טרכטנברג, אז היו"ר היוצא של הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, באותה ישיבת ממשלה מ-2014, שהעלתה את חמתו של השר שלום. טרכטנברג דיבר על כך שמחצית מהצעירים בישראל לא יגיעו לאקדמיה, ולכן צריך לשפר את החינוך הטכנולוגי בישראל.

עקרונית טרכטנברג צדק. באמת יש מקום לקדם ולעדכן את החינוך הטכנולוגי בישראל. וזה בדיוק מה שמנסים לעשות עכשיו במשרד האוצר כחלק מתוכנית "נטו תעשייה", עליה הכריזו שר האוצר משה כחלון, ושר הכלכלה אלי כהן, ביום חמישי האחרון, בשיתוף עם התאחדות התעשיינים. התוכנית, במסגרתה יושקעו בתעשייה בישראל יותר ממיליארד שקל בשנים הקרובות, מדברת בין השאר על הצורך להתאים את החינוך הטכנולוגי לצרכים של התעשייה בשטח. במילים אחרות, במשרד האוצר רוצים שמי לומד מקצועות עם אוריינטציה של תעשייה וטכנולוגיה, ילמד מקצועות שצריך בהם ידיים עובדות.

מנכמנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש מציגים את תוכנית "נטו תעשייה" בחמישי האחרון (צילום: פלאש 90)

החינוך הטכנולוגי לא מקנה מוביליות חברתית

החינוך הטכנולוגי בישראל - שברובו מצוי תחת אחריותו של משרד החינוך - נחלק לשלושה מסלולים עיקריים: הנדסי, טכנולוגי ומקצועי. מכיוון שהמסלול ההנדסי שונה במהותו משני המסלולים האחרים, נכנה רק את השניים הנותרים "חינוך טכנולוגי". מה לומדים שם? מגמות כמו אדריכלות, הנדסת תעשייה וניהול, עיצוב תעשייתי, מדיה ופרסום וגם תיירות ופנאי, מלונאות, מערכות בריאות וניהול עסקי. לעתים הלימודים הם בשילוב עם תעודת בגרות, ולעתים מקבלים בסיומם רק תעודת הסמכה מקצועית.

המגמות הקיימות בחינוך טכנולוגי. כמעט 20% לומדים במגמת המגמות הקיימות בחינוך טכנולוגי. כמעט 20% לומדים במגמת "מינהל" (מקור: הוועדה הציבורית לחיזוק כושר התחרות של התעשייה הישראלית)

לפי הנתונים שהציג האוצר, כמעט 28 אלף תלמידים בישראל, שמהווים 20% מכלל התלמידים בחינוך הטכנולוגי, לומדים במגמת "מינהל". כלומר, הם לומדים משאבי אנוש, ניהול עסקי וחשבונאות. אבל המקצועות האלה, טוענים באוצר, הם מקצועות רוויים. שם אין מחסור בעובדים. היכן כן חסרים עובדים? בתחומים כמו הפעלת מכונות, רתכות, חשמלאות ובקרת איכות.

העניין הוא כזה. נכון להיום, כך לפי סקירה של משרד האוצר מנובמבר, יש יותר סיכוי שנערים ממוצא מזרחי ילמדו בחינוך הטכנולוגי בישראל (להוציא את המסלול ההנדסי), מאשר נערים ממוצא אשכנזי. בנוסף, השכלת ההורים של הנערים שפונים אליו, נמוכה יותר מזו שפונים לחינוך העיוני, וגם שכרם נמוך יותר. מה שאומר שמדובר - עדיין - במסלול שמאפיין את השכבות החברתיות החלשות יותר בישראל.
ועוד עניין, וזה אולי ה-עניין. לפי אותה סקירה, החינוך הטכנולוגי כיום לא מקנה מוביליות חברתית ללומדים בו, אלא בדיוק להפך. בסופו של דבר מי שלמדו במסלול הזה, ישתכרו פחות מהתלמידים שסיימו את המסלול העיוני. זה די אבסורדי, בעיקר לאור העובדה שהמגמות הטכנולוגיות עולות יותר לממשלה פר תלמיד מהמגמות העיוניות.

אין יתרון לחינוך הטכנולוגי והתעסוקתי (מקור: משרד האוצר)אין יתרון לחינוך הטכנולוגי והתעסוקתי (מקור: משרד האוצר)

אז האם סילבן שלום צדק?

במידה מסוימת כן. כי בישראל של היום החינוך הטכנולוגי לא הוכיח את עצמו ככלי יעיל להגדלת המוביליות החברתית, והמיתוג שלו היה - והוא עדיין - של מסלול ל"לא מוצלחים". כעת רוצים במשרד האוצר לשנות את המהות של המקצועות הנלמדים, שזה ראוי וטוב. במשרד האוצר גם טוענים, ובצדק, שלא כולם חייבים ללכת למסלול עיוני או אקדמאי, ואפשר להשתכר היטב גם ממקצועות התעשייה שמשוועת לידיים עובדות.

אבל גם הם מודים, שהבעיה היחידה שנותרה בלתי פתורה היא עניין המיתוג. בגרמניה, למשל, הורים ממליצים לילדיהם להיות שרברבים וחשמלאים, כי אלה נחשבים מקצועות מכובדים וטובים. אבל האמא היהודייה עדיין דובקת ב"ילד רופא או עורך דין". לכן עד שגם היא לא תשתכנע ששרברב הוא מקצוע ראוי לא פחות - החינוך המקצועי, הטכנולוגי, או איך שלא תרצו לקרוא לו - יישאר מקום מפלטם של החלשים יותר בחברה הישראלית. וסילבן שלום עדיין לא ירצה שהילד שלו יהיה פחח (וזה למרות שהשכר במקצוע הזה לא רע בכלל).

hilaw@kan.org.il