צילום: פלאש 90

למה אנחנו משלמים מיליארדים על הפשעים של טבע?

אולי לא שמתם לב, אבל לקחו מאתנו קצת יותר מחצי מיליארד דולר בשבוע שעבר. למה? כי טבע שיחדה בכירי ממשל בשלוש מדינות ונתפסה. איך הדירקטוריון יצא בלי פגע ולמה מדינת ישראל לא תפעל נגד החברה?
גור מגידו
04 בינואר 2017
16:33
עודכן ב 10:12

חברת טבע הודיעה לפני כשבוע שאנחנו, כן כן, אני ואתם, נשלם קנס בסכום הפנטסטי של 519 מיליון דולר לרשויות החוק בארצות הברית. הקנס ישולם על שוחד שהחברה שילמה במשך שנים ארוכות לבכירי שלטון ברוסיה, אוקראינה ומקסיקו. כמעט שני מיליארד שקל שחלק גדול מהם יגרע מהחסכונות ומקרנות הפנסיה שלנו, שכולן מושקעות בטבע. כולל הקרן שלכם.  

האמת היא שזה לא מדויק לומר שטבע שיחדה. חברות לא משחדות, אנשים משחדים. בחברות יש מנהלים שתפקידם, בין היתר, לדאוג שלא ישולם שוחד. עניין בסיסי כזה. המנהלים כשלו במילוי תפקידם, במקרה הטוב. היו ביניהם גם כאלה שהיו מעורבים בתשלום השוחד. האם מנהלי טבע יחזירו את הבונוסים שקיבלו בשנים האחרונות? האם הם יקצצו בשכר כדי להשיב את מחיר הפשע שהתרחש במשמרת שלהם?

סביר שלא.

למה? התשובה הקצרה היא - כי הם יכולים לגלגל את התשלום עלינו. המנהלים מחליטים לאשר את תשלום הקנס מקופת החברה. והם גם מחליטים שלא לדרוש שהעלות הזאת תוחזר (ולו באופן חלקי) מהכיס שלהם או של חבריהם להנהלה. הם יכולים לעשות את זה כי ברוב המקרים הציבור פשוט לא מודע לפרטים, ולא מפקח על המנהלים שאמונים על נכסיו.

 

 

כדי להבין כמה פרשת השוחד הזאת חמורה, הנה כמה פרטים על הרקע לפרשה: הקנס בא בעקבות חקירה ממושכת של משרד המשפטים האמריקאי. האמריקאים יכלו לחקור את הפרשה כי טבע היא חברה דואלית, מניותיה נסחרות בבורסה בת-אביב וגם בבורסה בניו-יורק. החקירה נגד טבע היא חלק ממאמץ מוגבר של רשויות החקירה בארצות הברית להילחם בתופעות השוחד הבינלאומי שמשלמות חברות ענק כטבע לממשלות מפוקפקות ברחבי העולם. הקנס - 519 מיליון דולר - מדורג רביעי בין הקנסות שהוטלו אי פעם על חברה כלשהי במסגרת הרשעה בעבירת השוחד הבינלאומי בארצות הברית.  

והנה עוד פרט חשוב: מאחר וחלק מהאנשים שהיו מעורבים במעשי השוחד הם ישראלים, והם יצאו נכון להיום ללא פגע מהסיפור, מדינת ישראל יכולה לפתוח בחקירה מקבילה כדי להעמיד לדין פלילי את האזרחים הישראלים שהיו מעורבים בפרשת השוחד. למען האמת, האמריקאים כבר עשו חלק לא קטן מהעבודה, כך שאם הרשויות בישראל יגלו בזה עניין, לא תרחק הדרך לפיצוח הפרשה. בינתיים זה עוד לא קרה, למרות שפרשת השוחד הזו גרמה לנזק במאות מיליונים לקופות הפנסיה שלנו.

אף אחד לא אשם

החקירה האמריקאית הסתיימה בעסקת טיעון, הכפופה עדיין לאישורו של בית המשפט האמריקאי. במסגרת ההסדר הטיעון, הוגש לבית המשפט כתב אישום מוסכם, המפרט את הגרסה הרשמית לפרטים שבהם הסכימה הנהלת החברה להודות. כתב האישום הזה כולל תיאור של אנשים שתכננו, רקחו, והוציאו לפועל תשלום של שוחד שיטתי, בשלוש מדינות, אך שמם לא מוזכר במסמך מפורשות. לא מדובר בטעות. סביר שאי ציון שמות המשחדים היווה דרישה של טבע במסגרת המו"מ מול משרד המשפטים האמריקאי לקראת הסדר הפשרה.

האם יש לחברה אינטרס מיוחד לשמור על עובדים או מנהלים משלמי שוחד מפני אזכור שמם בכתב האישום? לא ממש. דווקא ההיפך הוא הנכון – ככל שהראיות שיחשפו בהליך יהיו מפורשות יותר, כך תוכל החברה לתבוע את העובדים והמנהלים המושחתים ולהשיב לבעלי המניות של החברה חלק מהנזק וגם להרתיע עובדים מפני שחיתות עתידית.

מפעל טבע בישראל. אין אינטרס להגן על השחיתות (צילום: פלאש 90)

 

בניגוד לחברה, למנהלים של החברה, יש אינטרס להסתיר את השמות. באופן כללי, למנהלים יש אינטרס לשמור על מנהלים, והם יכולים להורות ליועצים המשפטיים להעלות דרישות כאלו במו"מ מול הרשויות האמריקאיות. אז הם עשו את זה.

עם זאת, כפי שנראה, סביר שמשרד המשפטים האמריקאי התעקש להותיר בכתב האישום פרטים הקושרים לפחות בכיר אחד בטבע למעשים, מבלי לנקוב בשמו המפורש. הבכיר הוא חיים הורביץ, שניהל את הפעילות הבינלאומית של החברה בין 2002 ל-2010 ובהמשך כיהן כחבר הדירקטוריון עד לשנת 2014.

הורביץ הוא לא סתם מנהל, הוא בשר מבשרה של החברה.

מדובר בבן למשפחת אצולה ישראלית, שאחראית לא רק להקמת חברת התרופות המופלאה אלא אפילו להקמתה של העיר שבה ממוקם המטה  הראשי של החברה. יואל משה סלומון, ההוא מהשיר, ממייסדי העיר פתח תקווה, הוא סב-סבו של הורביץ.

אבל יותר מכל, חיים הורביץ הוא בנו של אלי הורביץ ז"ל, התעשיין האגדי, חתן פרס ישראל, האיש שחותנו הפקיד בידיו את טבע כמפעל התרופות המשפחתי. בתוך כחמישה עשורים, מתוכם שלושה וחצי עשורים כמנכ"ל ויו"ר טבע, הפך אותה לחברה רב-לאומית משגשגת, מושא לגאווה לאומית ישראלית.

חיים הורביץ, הבן (55), החל את דרכו המקצועית בחברת תרופות שבדית, אך כעבור מספר שנים השתלב בפעילות טבע תחת אביו. חיים כיהן בתפקידים שונים במערך ההפצה הבינלאומי של טבע וגם בניהול החברה בישראל. ב-2014 פרש מדירקטוריון החברה, אבל מבחינתו לא מדובר בסוף פסוק: בראיון שנתן לעיתונאית ליאת רון ב-"גלובס" לפני חודשיים, דיבר הורביץ בגילוי על שאיפתו לעמוד ביום מן הימים בראש החברה, אך ציין שמבחינתו הדבר "סובל דיחוי של כמה שנים".

לזרז עניינים ברוסיה עם גישה לכנסת. מתוך כתב האישום (צילום מסך)

 

שוחד מעל השולחן

לפי כתב האישום, פעילותה של טבע ברוסיה הייתה כפופה ארגונית לאישיות חסרת-שם המכונה בכתב האישום "מנהל בכיר בטבע". המנהל הבכיר הזה, לפי תיאורו בכתב האישום, הוא הורביץ: אדם שעמד בראש המערך הבינלאומי של הפצת התרופות ועזב את החברה ב-2014.

באותה תקופה ביקשה טבע להאיץ את קצב המכירות של תרופת הדגל של החברה, תרופת הקופקסון, לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה.

כמו בישראל, גם ברוסיה פועלת מערכת בריאות ציבורית שרוכשת תרופות בכמויות גדולות עבור האזרחים. טבע זכתה במכרזים לאספקת התרופה למשרד הבריאות הרוסי בהיקף של מעל 200 מליון דולר בשנים 2008-2013. כדי לזכות במכרזים, החברה קשרה קשר עם חבר הפרלמנט הרוסי בוריס שפיגל שהיה בעל השפעה ישירה -  ובחלק מהזמן חבר רשמי - בגופים שהיו אמונים על המכרזים.

טבע דאגה להעביר סכומי כסף של סה"כ 65 מיליוני דולרים לידי שפיגל לא באמצעות מעטפות וגם לא בצורת מזוודות מזומנים, אלא באמצעות חוזים מסודרים.

כתב האישום מביא ציטוטים מדויקים מתוך מיילים שנשלחו מבכירי טבע-רוסיה להורביץ, ובהם פרטים מפורשים אודות השפעתו של שפיגל על הנעשה במשרד הבריאות הרוסי. באותם מיילים נכתב גם ששפיגל הוא "איש מפתח לקשרים בכנסת". בתשובה לאחד ממיילים האלה השיב הורביץ שהוא תומך ב"כל צעד שיסייע לקידום מעמדה של טבע ברוסיה".

לא ברור מה הם "הקשרים של שפיגל בכנסת". זה לא מוסבר בכתב האישום, אך ישנם לא מעט פרסומי עבר אודות קשרי של שפיגל בישראל. בין מכריו של שפיגל ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם הנשיא רובי ריבלין, עם שניהם נפגשו כשכיהנו בתפקידים קודמים. מבין הפרסומים עליו, יש סיפור מסקרן על פריצה לכספת בחדר מלון באילת שבו שהה שפיגל ב-2011. מהכספת נגנבו לפי הדיווחים כמאה אלף דולר במזומן ושעון יוקרתי. איך ולמה מגיע חבר פרלמנט רוסי, להחזיק סכום של מאה אלף דולר במזומן בכספת, דווקא במלון באילת? זו שאלה שצריכה להעסיק את המשטרה בימים אלו. אבל כנראה שהיא לא.

המנהל הבא של טבע? אלי הורביץ (צילום: תמר מצפי, גלובס)

המנהל הבא של טבע? חיים הורביץ (צילום: תמר מצפי, גלובס) 

סביב שנת 2009, החלו להיחשף ברוסיה הקשרים האסורים בין טבע לבין שפיגל. חקירת החשדות על ידי הרשויות ברוסיה אף הביאה, לפי כתב האישום, לביטול פוליסת ביטוח סחר החוץ של עסקאות החברה ברוסיה. באופן מפליא, מתמיה ואפילו מקומם, כל זה לא הביא לניתוק הקשר בין טבע לבין שפיגל. למעשה, הדברים הובילו לחיזוק הקשר.

על רקע החקירה הפלילית, בשנת 2010 נמצאה הדרך להעביר כספים לחבר הפרלמנט מעל השולחן. טבע חתמה על חוזה עם חברה בבעלותו של שפיגל, לאריזה מחדש ולהפצה בלעדית של התרופות של טבע ברוסיה. אך דבר כזה יכול לקרות מבלי שההנהלה הבכירה שמה לב? ועוד כשברקע חקירת שוחד ברוסיה וביטול של הביטוח על העסקאות?

ב-2013, הפסיקה טבע את הקשר עם שפיגל באופן פתאומי והסבירה את המהלך בכך שברצונה להפיץ את התרופות בעצמה. שפיגל תבע את החברה בגין הפרת חוזה ההפצה והאריזה. בית המשפט ברוסיה פסק לו פיצויים בסך 6 מליון דולר.

בנסיבות האלה, לא רק שברור שהורביץ היה מודע למעשים, אם לנקוט בלשון זהירה (מאוד). סביר מאוד להניח שדירקטוריון טבע כולו הכיר את הפרטים; ואם לא הכיר (כשברקע חשדות לפלילים שהתפרסמו ברבים וחוזה מול חברה בבעלות חבר פרלמנט), זה אולי אומר משהו לא מאוד טוב על כישורי הניהול של כל החברה האלה שם למעלה, שאנחנו בעלי המניות משלמים להם שכר של עשרות מילוני שקלים בשנה, כל אחד.

רק כדי לסבר את האוזן, ב-2013, שנת השוחד האחרונה ברוסיה, קיבלו חמשת המנהלים הבכירים בטבע שכר של 21 מיליון דולר (יחד) בשנה אחת.

האם הדירקטורים ישלמו את הקנס מכיסם? יפחיתו משכרם בעתיד? יחזירו חלק מהבונוסים שקיבלו בשנות השוחד? הצחקתם אותם.

שפיגל (משמאל) עם נתניהו, תמונה שהוסרה מאתר החדשות datili

הציבור נלחם בחזרה. בערך

בתחילת הכתבה דיברנו על התמריץ שנוצר לנהוג בחוסר אחריות בכסף שלנו: המנהלים מחזיקים בכוח להחליט איך תנהג החברה, והם מחליטים שהחברה תשלם את הקנס מקופתה, במקום לפעול כדי לגבות את הכסף, או לפחות חלקו, מהאחראים. זאת בעיה כל כך מוכרת עד שהמשפט מצא לה פתרון בדמות מוסד "התביעה הנגזרת".

החוק מאפשר לכל בעל מניות לפנות לבית המשפט, כדי לבקש ממנו לכפות על החברה להגיש תביעה כנגד מנהליה, אם הוא מוכיח שיש סיבה לחשוב שכשלו. המוסד המשפטי הזה פורח בשנים האחרונות, בזכות קבוצת עורכי דין, שמחפשים מקרים כאלה וממהרים להגיש תביעות, בתקווה להשיב לבעלי המניות חלק מהסכום ועל הדרך לגזור קופון בשיעור של 10%-15% מסכום הזכייה בתביעה, כמקובל בתביעות כאלה.

ואכן, ימים בודדים לאחר שהחברה הודיעה על ההסדר, נחתה במשרדיה תביעה עבת כרס שהוגשה באמצעות עו"ד רם דקל, הבולט בתחום. דקל דורש ובצדק, שהדירקטורים ובפרט חיים הורביץ ישיבו את 519 מיליון הדולר לחברה, או את חלקם.

לתביעה של עו"ד דקל סיכוי לא רע, אם יורשה לנו להתנבא, ולכן היא ככל הנראה תיגמר בפשרה. הנה תחזית לא מופרכת בכלל: בעוד חצי שנה, שנה, או שנתיים, כשהעניין הציבורי (הלא מספיק גבוה ממילא) בפרשה הזו, ידעך, יגיעו הצדדים לפשרה שבמסגרתה ישולם בשם הדירקטורים, חלק מהסכום בחזרה לחברה.

מי שצפוי לשלם בפועל את הכסף, אם לא יהיו הפתעות, תהיה בכלל חברת ביטוח כלשהי שסיפקה את ביטוח האחריות המקצועית של המנהלים. אם אתם עדיין איתנו בשלב הזה של הטקסט, בטח כבר ניחשתם שגם את פוליסות הביטוח הללו, החברה מימנה. כלומר, אתם שילמתם.

כל עוד הציבור ימשיך לנמנם, איש לא ייתן את הדין באופן אישי על הפרשה המרתיחה הזאת. אפילו הורביץ ימשיך לקוות לחזור לשפיץ של הצמרת בחברה. אבל זה לא דחוף לו, מבחינתו זה "סובל דיחוי של כמה שנים".

מחברת טבע נמסר: "טבע אינה מנהלת את ענייניה המשפטיים באמצעי התקשורת ותגיב לטענות במסגרת ההליך המשפטי באופן ובזמן המתאים".

האזינו לתגובתו של חיים הורביץ