זיהום הנפט
צילום: פלאש 90

הלווייתן, החקירה הסודית והתוכנית הממשלתית שלא יושמה: אסון הזיהום עוד ילווה אותנו זמן רב

כמה צבים צבועים בשחור לא עוררו הד ציבורי, אך גופת לווייתן באורך 17 מטר הצליחה להבהיר לכולם את גודל האסון האקולוגי שפקד את ישראל. 160 קילומטרים של חופים נפגעו מהזפת, זהות האשמים עדיין לא ידועה, וצו איסור פרסום שהוטל על החקירה מעלה סימני שאלה, כשגם התנהלות הממשלה עוד לפני שאירע הזיהום – גורמת לנו להביט בחשש אל עבר האסון הבא
מערכת כאן חדשות
27 בפברואר 2021
09:35

בזמן שכולנו התעסקנו בשלג הלבן והצח בשבוע שעבר, משהו שחור ורע קרה באזור החוף. כתם נפט ענק שהגיע מספינה בים התיכון, התפשט לאורך כל קו החוף שלנו וצבע אותו שחור.

זה התחיל בגושי זפת בחוף הכרמל, ואז גם בדרום, ועוד אחד, ועוד אחד. וכך מצטברות העדויות. אבל אף אחד לא חשב בהתחלה שמדובר בקטסטרופה. "זה שהמתנדבים מהעמותות הסביבתיות מבינים שזה אירוע לא אומר שהציבור מבין שזה אירוע. ויותר מזה: זה לא אומר שהחדשות עכשיו עוצרות הכול ומעלות לסדר היום את בעיית גושי הזפת. בכל זאת, תקופת בחירות", מסבירה מגישת מוסף "הזמן הירוק" של כאן חדשות יפעת גליק בהסכת "עוד יום".

האזינו להסכת "עוד יום"

כמה צבים צבועים בשחור לא עוררו הד ציבורי. הייתה זו גופת לווייתן באורך 17 מטר שנפלטה אל חוף ניצנים ועוררה עניין, על אף שבאותו שלב כלל לא היה ברור אם יש קשר בין זה לבין הזיהום. השבוע כבר התברר כי יש קשר, כשבנתיחה שלאחר המוות נמצאו בגוף הלווייתן חומרים שהמקור שלהם בזיהום הנפט. מה שעוד התברר השבוע הוא גודל האסון. 160 קילומטרים של חופים התמלאו בחומר השחור המזהם, והתגלו עוד ועוד בעלי חיים שנפגעו מהזיהום, בסיפור שנראה ככזה שהולך ללוות אותנו עוד זמן רב. במשרד הבריאות אף הודיעו כי אין לשווק בעלי חיים מהים התיכון עד להודעה חדשה. אבל זוהי הפגיעה של הזיהום רק מנקודת מבט אנושית צרה, כשעיקר הנזק הוא לטבע.

"תמונת המצב לא טובה", אמר השבוע מנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין בריאיון לתוכנית חיות כיס בכאן 11. "הים מאוד מזוהם, וזהו אסון אקולוגי מהגדולים שידעה המדינה. לפי המשרד להגנת הסביבה, נשפכו לים כ-1,000 טון זפת. הפגיעה היא בחופים ובסלעים והיא גדולה מאוד. גם אם נראה שהחול נקי, זה לא בדיוק המצב. ראינו שיש זפת שעוד לא הגיעה אלינו, ואנחנו גם לא יודעים מה עוד צופן לנו הים.

זה התחיל בגושי זפת בחוף הכרמל, ואז גם בדרום, ועוד אחד, ועוד אחד. וכך מצטברות העדויות. אבל אף אחד לא חשב בהתחלה שמדובר בקטסטרופה

"אנחנו נמצאים בשתי נקודות קריטיות. אנחנו במזרח הים התיכון וחלק גדול מהחומרים המזהמים בים מגיעים לבסוף אלינו, וחלק ענק של התחבורה המסחרית בים התיכון עובר לא רחוק מאיתנו, בתעלת סואץ".

לפי בדיקות ראשוניות של המכון לחקר ימים ואגמים, שפורסמו אתמול בכאן חדשות קיימים סימנים לחומרי נפתלן ופננתרן, במרחק של עד 17 קילומטרים מחופי ישראל, ובעומק ים של עד 200 מטרים. מדובר בחומרים שהם נגזרות של נפט, שיכולים להיות רעילים לסביבה האקולוגית הימית וגם לבני אדם. לפי אנשי המכון, בשלב זה עדיין לא ברור ריכוזם של החומרים והעניין נבדק. 

השילוב הקטלני של זיהום וסודיות

אז מי אשם? עדיין לא ברור מי הגורם העיקרי שאליו יש להפנות את האצבע המאשימה. "כבר יש חשודים מידיים", מסבירה יפעת גליק בהסכת "עוד יום". "מה שקרה זה שלפי החקירה, מסתמן שכלי שיט מול חופי ישראל פרק נפט או שבטעות נפלט לו בתקלה שלא דווחה".

בתדרוך שערך המשרד להגנת הסביבה אמרה השרה גילה גמליאל כי "יש כתובת וגורם אחראי ונתתי הנחיות לעשות הכול כדי למצוא את העבריין ולמצות איתו את הדין. צריך להבין שמדובר בחקירה מורכבת שברובה מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל שבהם אין לנו סמכות, ולפיכך אנחנו משתפים פעולה עם גורמים בין-לאומיים". מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, רני עמיר, הוסיף בתדרוך: "הצלבנו את כל כלי השיט שעברו במרחב. יש לא מעט אוניות חשודות, זיהינו עשר. חלק נבדקו בנמלי הארץ, חלק נבדקו בנמלים זרים, וכבר שללנו מקורות".

מה שמעלה שאלות לגבי החקירה הוא צו איסור הפרסום שהוטל על פרטיה. בית המשפט אמנם צמצם השבוע את הצו, בעקבת עתירת כאן חדשות וגופי תקשורת נוספים. אך חלקים מפרטי החקירה עדיין יישארו חסויים, ועצם הטלתו של הצו מלכתחילה מעלה סימני שאלה. "הסיבה לצו איסור פרסום זה מתוך חשש לשיבוש הליכי חקירה, אין שום דבר אחר שהתערב בזה. זאת הסיבה היחידה", הסביר רני עמיר בתדרוך המשרד להגנת הסביבה.

המהירות שבה הוציא המשרד להגנת הסביבה את צו איסור הפרסום, והשילוב הזה של זיהום וסודיות, מזכירים ליפעת גליק סיפור אחר ‫שגם בו רב הנסתר על הגלוי. לסיפור הזה ‫קוראים קצא"א, שהיא מעין הכלאה ‫של חברה פרטית בבעלות ממשלתית. ‫במשך הרבה מאוד שנים ‫היא חסתה תחת צנזורה, ‫לא משנה מה היא עשתה, ‫תמיד היא אמרה "צנזורה" ו"ביטחון המדינה", ‫אפילו כשהיה מדובר בטבע.

‫בקצא"א לאורך השנים היו המון דליפות, ‫במספר רב מאוד של מקרים. ‫חלק מהם הגיעו לכותרות, ‫כמו אסון עברונה שאתם בטח זוכרים ‫משנת 2014. ‫לאורך כל הסיפור, ‫הם כל הזמן מתכסים באיזו אצטלה ‫של חיסיון, צנזורה, דברים שאסור לספר אותם ‫ואסור להגיד אותם.

לפני כמה חודשים עשו הסכם בין קצא"א לאיחוד האמירויות ‫לשינוע של נפט. ‫מאות מכליות נפט מדי שנה ‫יגיעו מהמפרץ הפרסי למפרץ אילת, ‫ומשם דרך צינור נפט שסופו באשקלון. ‫משם הן יגיעו לשווקים באירופה.

תדמיינו מה יקרה כשיש מכליות של נפט, ‫ושקורה בהן משהו ‫בתוך הים נגיד. ‫מפרץ שלם יכול להתכסות בשחור, ‫בעלי חיים יכולים למות, ‫אוצרות הטבע הכי גדולים שלנו במדינת ישראל ‫יכולים ללכת פייפן. ‫ממש כמו שקרה בשבוע האחרון.

‫מדינת ישראל היא מדינה שידועה בתור ‫זו שמוציאה צווי איסור פרסום ‫וחיסיון על כל מיני דברים. ‫בסוף הכול יתפוצץ לנו בפנים. ‫בדיוק כמו אסון זיהום הנפט הזה, ‫שכולנו רואים את התוצאות שלו. ‫אז חשובה שקיפות ‫כדי שכולנו נוכל להבין מה בדיוק קורה.

בינתיים, אחד מכלי השיט החשודים בגרימת האסון האקולוגי, לפי חשיפת חדשות 13, הוא מכלית בבעלות יוונית בשם "מינרבה הלן". בכאן חדשות פורסם השבוע כי המכלית הייתה מעורבת באירוע שבמהלכו דלפה כמות גדולה של נפט לפני כ-13 שנים. בינואר 2008 אירעה תקלה במהלך העברת נפט מנמל קופנהגן שבדנמרק למכלית שעגנה במקום. 200 אלף ליטרים נפט דלפו.

בחברה מסרבים בתוקף להתראיין, אך מסרו לכאן חדשות כי "מ-4 בפברואר ועד 11 בפברואר (הזמן שבו ככל הנראה אירע הזיהום הימי) שהתה המכלית סמוך לנמל פורט סעיד, בלי כל מטען על סיפונה. ב-11 בפברואר עגנה בנמל, ויומיים אחר כך הפליגה לכיוון ספרד. כל הפעילויות בתקופה המצוינת היו שגרתיות, המכלית לא הייתה מעורבת בשום פעולה שעלולה להיות קשורה להזרמת נפט לים".

למה הממשלה מעדיפה לחכות לאסון הבא?

עד שיימצא האשם העיקרי, אי אפשר לפטור את הממשלה מכל מה שקרה, קורה ועוד עלול לקרות. כי החלק הבאמת עגום בסיפור הזה הוא שהייתה לנו תוכנית שהייתה אמורה למנוע אסונות כאלה, או לפחות לאפשר לנו להתמודד איתם טוב יותר.

את הסיפור המדהים הזה חשפה לראשונה כתבת גלובס שני אשכנזי. ביוני 2008, הממשלה היא ממשלת אולמרט והיא מקבלת החלטה עם שם בלתי סביר בעליל: "תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן" – או בקיצור, התלמ"ת.

התוכנית הזאת אומרת שהיו אמורים להיות מוקצים 15 מיליון שקלים בשביל לקנות ציוד וספינות, יחד עם שיתוף פעולה בין גורמים ומוכנות לאירוע. אפילו עדכנו את התוכנית ב-2017 בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות. 

ומה קרה עם זה? לא עשינו את זה, פשוט לא יישמנו את זה. בהחלטת הממשלה כתוב למשל שהתוכנית הזאת תהפוך להיות חוק. זה לא קרה. כתוב גם מה צריכים להיות התקנים, כוח האדם שנדרש בשביל המשימה הזאת – גם זה לא קרה.

גם התקציב, בסך הכול 15 מיליון שקלים, מעולם לא עבר. להבדיל אלפי הבדלות, זה מזכיר את האסון בכרמל. גם אז הייתה תוכנית לאיך לשפר את מערך הכבאות של ישראל ולקחת אותו קדימה בשביל שיהיה מוכן לאסונות בסדר גודל כזה. אבל זה לא קרה. לא מבחינת תקציבים, לא מבחינת כוח אדם, פשוט לא קרה. מסתבר שלפעמים אנחנו טובים בלתכנן קדימה ולחשוב על אסונות ואיך להתמודד איתם. אנחנו פשוט ממש גרועים ביישום.

החלק הבאמת עגום בסיפור הזה הוא שהייתה לנו תוכנית שהייתה אמורה למנוע אסונות כאלה, או לפחות לאפשר לנו להתמודד איתם טוב יותר

האסון הזה כבר מאחורינו. כל מה שנשאר עכשיו זה להשקיע את המשאבים שנדרשים בשביל לנקות את חופי הים ולתקן במשהו את הנזק שנגרם. נותר רק לקוות שהפעם נלמד את הלקח וניישם את התוכניות המעולות שאנחנו עצמנו יזמנו בשביל למנוע את האסון הבא.

השתתפו בהכנת הידיעה: שאול אמסטרדמסקי, יפעת גליק ויואב זהבי