מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, מאי 2017
צילום: יצחק הררי, פלאש 90

המרד הנשכח: כשהחזית התקדמה אנשי הזונדרקומנדו מרדו באושוויץ

כשהם היו אמורים להיות הבאים בתור, ולפני הגעת הרכבות מהונגריה - מרדו אנשי הזונדרקומנדו והצליחו להרוג שלושה אנשי אס.אס. פרופ' גדעון גרייף: "המרד הזה צריך להיחרט באותיות של זהב. ב-50% ממחנות ההשמדה בוצעו מרידות - זה הישג אדיר" • פרופ' יואל יערי: "אלפי אסירים הוצאו לצעדת מוות ואימי וחבריה נותרו במחנה, כדי לעזור לחולים הקשים - יהודים ואחרים. 140 איש ניצלו"
קלמן ליברמן
07 באפריל 2021
13:22

המרד הנשכח: ב-7 באוקטובר 1944, פרץ מרד הזונדרקומנדו באושוויץ. חברי היחידה, שתיפעלו את תאי הגזים והמשרפות תחת פיקוח הדוק של הגרמנים במחנה ההשמדה, הצליחו להרוג שלושה אנשי אס אס, שלאחריו הרגו 451 מהם. אנשי היחידה לקחו איתם את סוד המרד לקבר לא נודע. 

"המרד היה די נואש", אמרה היום (רביעי) מדריכת המסעות לפולין חני פמו, שעוסקת בזיכרון השואה לאסף ליברמן. "האסירים שנבחרו על ידי הנאצים למשימה הנוראית הזו חוו תופת יומיומית, ובכל זאת חשבו על מרד והתנגדות. היתה להם תקווה לחירות. חלקם הצליחו לברוח, חלקם ניצלו - זה סיפור מאוד מיוחד", שיתפה.

האזינו לסיפור המלא בתוכנית "קלמן ליברמן"

לדברי פמו, האסירים גיבשו את המרד במשך מספר חודשים. "החל מסתיו 1943 הם התחילו לאסוף נשק - אולרים וסכינים, רימונים מאחת הרכבות. הם גייסו נשים ממפעל נשק שגנבו עבורם אבק שריפה", היא משתפת ומוסיפה: "כשהחזית התקרבה, הם הבינו שהם הבאים בתור, והגרמנים יחסלו אותם".

לדבריה, המרד פרץ ביום שבת, שמחת תורה. "הגרמנים העמידו אותם למסדר ודרשו 300 מהם. הם הבינו שזה לצורך חיסולם. כשהפתיעו אותם במסדר המציאות נוצרה, בצורה לא מאורגנת. הם שרפו את אחת המשרפות, הרגו שלושה קציני אס אס והצליחו לפרוץ את אחת הגדרות ולברוח. הגרמנים עצרו את פעילות המחנה וניהלו מסע צייד אחר הבורחים במשך מספר ימים".  

פרופ' גדעון גרייף, מומחה לתולדות אושוויץ ומרצה בכיר בקרייה האקדמית אונו, שחקר את המרד ופירסם ספר בנושא אמר בתוכנית כי המרד נמשך בין חמש לשש שעות. "מגילות אושוויץ הן מקור חשוב לעדות. גם הגעתם הצפויה של יהודי הונגריה היתה שיקול חשוב בפרוץ המרד. כמו שהם כתבו 'ידינו לא תהיינה טבולות בדמם של יהודי הונגריה'".

"המרד הזה צריך להיחרט באותיות של זהב", אמר גרייף וסיכם: "צריך להשוות את המרד שלהם למרד בטרבלינקה ולמרד בסוביבור. ב-50% ממחנות ההשמדה בוצעו מרידות - זה הישג אדיר".

"לאחר שאיבדו את כל משפחתם הם הצילו יהודים ואחרים"

פרופ' יואל יערי, חוקר במחלקה למדעי המוח באוניברסיטה העברית שבשנים האחרונות הפך גם לחוקר שואה, שיתף בתוכנית את סיפורה של אימו. "שם הנעורים של אמא היה בלה חזן, היא גדלה בעיירה, סוג של שטאטל. למרות שאימה היתה אורתודוכסית היא היתה ציונית וזה החינוך שאימא קיבלה. היא היתה חברה בתנועת נוער "הדרור" וכשפרצה המלחמה היא היתה במחנה קיץ של התנועה. אז היא ברחה לוילנא, עד שביוני 1941 הגרמנים כבשו גם אותה והחלוצים שגרו שם בבית קיבוץ מצאו עצמם תחת שלטון נאצי. אז היא ירדה למחתרת של התנועה והשיגה זהות שאולה, עד שנלכדה על ידי הגסטאפו והגיעה לאושוויץ".

האזינו לריאיון המלא עם פרופ' יואל יערי


עם פינויו של מחנה אושוויץ נשלחה חזן למספר מחנות, עד שהגיעה למחנה "טאוכה" שליד לייפציג, גרמניה. שם פגשה את רות הופרט, יהודיה מצ'כיה, שעברה תחת ידיו של מנגלה באושוויץ ונאצלה להמית את תינוקה על מנת שלא תשתתף בניסוי מזוויע. ד"ר אלכסנדר הרמן, אף הוא שורד אושוויץ, שכל משפחתו נספתה. השלושה נפגשו במחנה "טאוכה" שם הם שימשו כצוות של רופא ושתי אחיות.

יערי משתף כי עם פינוי המחנה לפני הגעת הכוחות האמריקנים, השלושה השתתפו בהצלת 140 חולים ופצועים - חלקם יהודים וחלקם לא: "טרם הגעת הכוחות, הימלר הוריד פקודה שאסור שיושבי המחנות יפלו בידי האויב. אלפי אסירים הוצאו לצעדת מוות לכיוון מזרח, כיוון שהאמריקנים הגיעו מהמערב. אימי וחבריה נותרו במחנה, כדי לעזור לחולים הקשים שנותרו בו. אנשי אס.אס הגיעו לרצוח את מי שנותר במחנה. למרות שהם איבדו את כל בני משפחתם הם החליטו להישאר ולהציל אותם. חלקם היו נכים ופיסחים, והשלושה הצליחו להחביא אותם תחת ערימת זרדים מחוץ למחנה, עד שהגיעו כוחות ההצלה".