שלמה ולדמן - דוקותיים

דוקותיים | "כולם קוראים לי שלמה בקבוקים": האיש שאוסף פחיות למען ילדים חולי סרטן

לפני 3 שנים, שלמה ולדמן בן ה-87 מקיבוץ חצור החל לאסוף בקבוקים כדי לממן מחנה קיץ לילדים חולי סרטן. הוא קבע לעצמו סכום בלתי אפשרי - מאה אלף שקל. בקבוק אחרי בקבוק הגיע לסכום ("יש לי 60 משפחות שאוספות מהשכנים"), ועכשיו הוא שואף לשיא חדש: חצי מיליון בקבוקים. ומה המסר שלו לצעירים? "תמצאו את הדרך לשנות את העולם"
איתי אשר
27 באפריל 2021
12:03

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>

מי שסיפר לי על "שלמה בקבוקים" מקיבוץ חצור היה השכן שלי אריאל. הוא חזר בדיוק ממסיבת יום הולדת 103 של סבתא שלו, שנערכה בבית הבריאות של הקיבוץ, וגילה לי שזה דבר ידוע שבחצור מאריכים ימים. שסבתא שלו למשל, היא רק אחת מבין שישה חברי הקיבוץ שחיים כבר יותר ממאה שנה ויש עוד לא מעטים שנושקים ל-100 מלמטה. 

"קיבוץ שמאריכים בו ימים, זה אחלה נושא לסרטון", השבתי לו בהתלהבות, אבל אריאל השכן שלי התעקש שזה דווקא לא הסיפור, ושאם אחליט לנסוע לחצור אז עליי לצלם שם מישהו אחר, צעיר בהרבה, "רק" בן 87.

"פרויקט איסוף הבקבוקים של 'שלמה בקבוקים' להטסת ילדים חולי סרטן לחו"ל, הוא בלתי נתפס, והאיש כבר לא ילד", הדגיש השכן. "כזה דבר עוד לא ראית, אני מבטיח". השתכנעתי. אני אוהב סיפורים קטנים על אנשים מבוגרים שלא מוכנים לעצור וממשיכים בכל הכוח לעשות. תמיד אפשר ללמוד מהם משהו חדש על החיים.

מהרגע שהגענו לקיבוץ ליווה אותנו רעש מחריש אוזניים של מטוסי אף-16 שהמריאו ברביעיות מבסיס חיל האוויר הסמוך. "הם שלנו", הרגיע שלמה. הבדיחה שלו חזרה על עצמה בעוד כמה וריאציות ככל שהמראות מטוסי הקרב נמשכו, אבל הצחיקה תמיד.

קוראים לו שלמה ולדמן. הוא נולד בעיר מונטריאול שבקנדה, וכפעיל בשומר הצעיר עלה לישראל בשנת 1972 עם אשתו ושלושת בנותיו. לאחר חצי שנה בארץ הם העבירו את משכנם לקיבוץ חצור, מזרחית לאשדוד, שם עבד ביציקת מתכות במפעל הקיבוצי "אומן" עד ליציאתו לפנסיה. "הקיבוץ זה המשפחה שלנו", הוא אומר, "וכבר ביום שהגענו לחצור הבנו שהגענו למקום שלו ציפינו ושעליו חלמנו ושכאן זה הבית שלנו". 

לפני שלוש שנים שמע שלמה שלעמותת "עזר מציון", המארגנת טיולים בחו"ל לילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, חסר כסף להטסת עוד 40 משפחות. מיד החליט לעשות מעשה: הוא הציב לעצמו יעד בלתי אפשרי של איסוף בקבוקים בשווי של 100 אלף שקל, קצת פחות מ-350 אלף בקבוקים, למען מימון הטיול. 

"כולם יודעים שאם הם רואים בקבוקים הם אוספים אותם בשבילי", מספר שלמה, "זה הפך ממש לתנועה".

כך, הוא החל לאסוף בקבוקים ופחיות בשטח הקיבוץ. פעמיים ביום כל יום. השמועה על היעד האסטרונומי שהציב לעצמו התפשטה ברחבי הקיבוץ, שכעת גם חבריו התגייסו להשגת היעד. "כולם יודעים שאם הם רואים בקבוקים הם אוספים אותם בשבילי", מספר שלמה, "זה הפך ממש לתנועה". הקיבוץ אף העמיד לרשות שלמה מחסן רחב ידיים שבו הוא מאחסן עשרות אלפי בקבוקים ופחיות וממיין אותם אחד אחד.  אבל זה לא נעצר רק בחצור: היוזמה של שלמה התפשטה גם אל מעבר לגבולות הקיבוץ וכ-60 משפחות התגייסו אף הן לאיסוף בדרך להשגת היעד. 

לפני מספר חודשים זה קרה. שלמה העביר 100 אלף שקלים לעמותת "עזר מציון". 40 משפחות של ילדים חולי סרטן שלא היה תקציב להטיסן, יכלו כעת לטוס. "פגשתי את אביו של אחד הילדים", מספר שלמה, "הוא אמר לי שלהיות אבא של ילד חולה עם טיפולים זה כמו להחזיק חול בידיים, הוא בורח לך בין האצבעות ואין לך כלום. בכיתי".

למרות שעמד ביעד של 100 אלף שקלים, שלמה מסרב לעצור. כעת הוא הציב לעצמו יעד חדש: להגיע לחצי מיליון בקבוקים ופחיות סך הכל. עוד כ-150 אלף בקבוקים, עוד 60 אלף שקלים להטסת ילדים חולים.

"אני אוהב עבודה כי זה מחזיק אותי צעיר", הוא מדגיש, כשעוד ועוד בקבוקים זורמים למחסן העמוס שלו. "להיות כל היום בבית, לראות טלוויזיה, לקרוא עיתון זה כמו לחיות את אותו יום כמה פעמים. זה לא טוב. אסור לחיות את אותו יום שוב ושוב. חייבים לתת ערך לכל יום כדי שכשאתה הולך לישון בלילה שתהייה לך סיבה לקום בבוקר. אני תמיד אומר לצעירים לפני גיל הפנסיה: 'תמצאו את הדרך לשנות את העולם לאחרים'".

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>