אבו מאזן ברמאללה
צילום: פלאש 90

מי מבלף טוב יותר – ישראל או הפלסטינים?

ישראל מתעקשת לשמור על עמימות על ההצבעה במזרח ירושלים, חמאס חושש שהבחירות חומקות לו בין האצבעות והפת"ח המפוצל חושש מהפסד. כעת כל העיניים נשואות לאבו מאזן – שנהנה מתשומת הלב | פרשנות
גל ברגר, פרשנות
29 באפריל 2021
12:47

היום בערב (חמישי), אם לא יהיה שינוי של הרגע אחרון, אבו מאזן צפוי לכנס את ההנהגה הפלסטינית ברמאללה לדיון דרמטי. על הפרק: דוחים או לא דוחים את הבחירות. ההערכה הרווחת היא שתוך 24 שעות מרגע סיום הישיבה, אבו מאזן יפרסם צו נשיאותי וידחה את הבחירות, שנועדו להיערך בחודש הבא, למועד לא ידוע.

איך הפך אבו מאזן מתקווה ליברלית לשליט יחיד? | האזינו לעוד יום 

יחד עם זה, גורמים שהיו עימו בקשר בימים האחרונים, התרשמו שקיים גם סיכוי שהראיס יחליט לעכב את ההכרזה על דחיית הבחירות, ולו כדי לנסות למצות את הקמפיין שנועד לתלות את קולר האשמה של הדחייה בצווארה של ישראל. אחד מהם אמר לי שהוא יופתע אם אבו מאזן ידחה את הבחירות בסוף השבוע הנוכחי.

הרשות פתחה בקמפיין כזה כבר לפני כמה שבועות. המטרה היא לנגח את ישראל עם הקהילה הבין-לאומית. זאת בטענה שישראל מסכלת בחירות דמוקרטיות ברשות, שאמורות להיערך לראשונה אחרי 15 שנה: ראשית, לפרלמנט הפלסטיני ב-22 במאי, ולאחר מכן, לנשיאות הפלסטינית ב-31 ביולי.

כיצד ישראל מסכלת בחירות ברשות? בכך שהיא שומרת על עמימות באשר לעמדתה אם לאפשר לרשות הפלסטינית לקיים את הבחירות גם במזרח ירושלים. הפעם היחידה שבה ראינו סימנים מעידים לגבי עמדתה הצפויה הייתה באמצע החודש, כשכמה מועמדים מזרח-ירושלמים ניסו לקיים מסיבת עיתונאים במזרח העיר, ופוזרו בידי המשטרה.

ברשות טוענים בנוסף כי ישראל העבירה להם מסר חשאי בערוצים הביטחוניים שלא תאפשר תעמולת בחירות פלסטינית במזרח העיר ולא תאפשר את קיום הבחירות בבירה. במסר עמום יותר נטען כי לא תינתן תגובה רשמית לפלסטינים בעניין הזה לפני שתוקם ממשלה חדשה בישראל.

 מוחים ברמאללה נגד דחיית הבחירות ברשות, אתמול (צילום: פלאש 90)

בירושלים תדרך השבוע בכיר במשרד החוץ הישראלי את שגרירי האיחוד האירופי ואמר להם שישראל קיבלה החלטה שלא להתערב בבחירות בשטחים ואין בכוונתה למנוע אותן. זה הצליח לבלבל לא מעט מהדיפלומטים הזרים שנכחו בפגישה, שנדרשו עתה להכריע במשחק הפוקר המורכב מי מהשחקנים – ישראל או הפלסטינים – מבלף טוב יותר.

בישראל מודעים לעובדה שאנחנו בעיצומו של משחק האשמות עם הרשות הפלסטינית, שמבקשת להפיל את האחריות לדחיית הבחירות בשטחים על ישראל. זאת על אף שבמערכת הביטחון משוכנעים שאם אבו מאזן ידחה את הבחירות, זה לא יקרה בגלל מזרח ירושלים (היא רק התירוץ), אלא משום שהוא חושש מהתוצאה שישיגו בקלפי חמאס ויריביו האחרים של אבו מאזן שהתפצלו מהפת"ח (מרוואן ברגותי ומוחמד דחלאן).

רשמית, ישראל מתעקשת שעד היום לא התקבלה בקשה מפורשת מהרשות הפלסטינית לאפשר לה לקיים את הבחירות במזרח ירושלים. ברשות טוענים מנגד כי שיגרו מכתב לישראל כבר לפני שלושה חודשים וחצי, יומיים אחרי פרסום צו הבחירות על ידי אבו מאזן ב-15 בינואר, ובו הודיעו על כוונתם לקיים בחירות חדשות באותה המתכונת שבה נערכו הבחירות הקודמות: לפרלמנט הפלסטיני ב-2006, לנשיאות הפלסטינית ב-2005 ולפרלמנט הפלסטיני ב-1996.

לדברי מקורות ישראלים, המילה ירושלים לא אוזכרה במכתב שהעביר אז בכיר הרשות חוסיין א-שייח לישראל (ב-17 בינואר 2021). אבל, כידוע, הבחירות ברשות הפלסטינית ב-2006, 2005 ו-1996 נערכו גם נערכו במזרח ירושלים, ובאישור ישראל, ומשכך, שני הצדדים מבינים היטב למה התכוון המשורר באמירה "בחירות במתכונת הקודמת".

 הבחירות ברשות ב-2006 (צילום: אחמד חטיב, פלאש 90)

פתק הצבעה או מכתב בדואר: חריץ מלמעלה או מהצד

בחירות במזרח ירושלים – על מה בעצם מדובר? כ-6,000 בוחרים בסך-הכול אמורים להצביע בקלפיות בחמישה סניפי דואר במזרח העיר, כמעוגן בהסכמי אוסלו. בעבר, ישראל התעקשה שהללו ישלשלו את פתקי ההצבעה לא דרך חריץ מלמעלה, כמו בקלפי בחירות רגילה, אלא ישימו אותם במעטפה וידחפו אותה דרך חריץ מהצד – כפי שנהוג לעשות כששולחים מכתב בדואר.

כן, על העניין הפעוט הזה לכאורה התעקשו אז. ולמה? כיוון שכשזה מגיע לירושלים, הכול נהיה הרבה יותר מסובך. ישראל לא מעוניינת לאפשר מראית עין של פגיעה בריבונותה ב"בירת הנצח המאוחדת לנצח נצחים", והלוא עצם מתן האישור לתושבי מזרח ירושלים להצביע בבחירות ברשות הפלסטינית – יש בו מן ההכרה שמזרח ירושלים היא חלק מהרשות.

אז נכון שכל הסיפור נסוב סביב 6,000 מצביעים בלבד, אבל ירושלים היא עניין סמלי שהרשות לא מוכנה להתפשר עליו

אז בישראל תהו כבר לפני עשור וחצי ויותר איך לעקוף את המוקש הזה, וזה הפתרון שנמצא. הפלסטינים תושבי מזרח העיר יצביעו בדואר, כמו באמריקה, כאילו הם שולחים מעטפה עם פתק הצבעה לבחירות שנערכות בכלל בארץ רחוקה. בדיוק כמו דיפלומטים פלסטינים באירופה או בכל יבשת אחרת שיכולים להצביע בבחירות בשטחים גם מעבר לים, בקלפיות המוצבות בשגרירויות, בקונסוליות ובנציגויות הפלסטיניות השונות.

הטריק הזה מיועד בעיקר לציבור הישראלי, והמסר הוא: ההצבעה בקלפיות בירושלים היא לא באמת הצבעה בבחירות לרשות הפלסטינית, אלא בסך הכול שליחת מכתב. פלסטיני בא, משלשל מעטפה עם או בלי בול לתיבה, והופ – נגמר. הריבונות לא הופרה, הכול בסדר ואפשר להירגע. עבודה בעיניים שממשלת ישראל יוצאת ממנה עם מינימום נזק פוליטי. זה התאים אז, לפני עשור וחצי. לא בטוח שזה יעבוד גם במציאות הפוליטית של היום.

אבל לא רק בישראל מייחסים חשיבות לשאלת הריבונות כשזה מגיע לירושלים. גם הרשות הפלסטינית, שרואה במזרח ירושלים חלק אינטגרלי מהשטח הפלסטיני שתחת כיבוש ואשר אמור להיות ביום מן הימים "בירת המדינה הפלסטינית הנצחית" – גם היא רגישה לענייני ריבונות הנוגעים למזרח העיר.

אבו מאזן וההנהגה הפלסטינית אומרים לעצמם דבר פשוט: אם נסכים לעשות בחירות בלי שתינתן לנו האפשרות לקיים אותן גם במזרח ירושלים, פירוש הדבר הכרה פלסטינית בכך שמזרח ירושלים לא שייכת לפלסטינים. זהו ויתור על ירושלים, פשוטו כמשמעו, עם גושפנקא וחותמת רשמית מההנהגה ברמאללה. אשרור לעסקת המאה של טראמפ.

אז נכון שכל הסיפור נסוב סביב 6,000 מצביעים בלבד, ונכון שביטול הבחירות רק בגללם ימנע עוד משני מיליון פלסטינים בגדה ובעזה לממש את זכותם הבסיסית לבחור את הנהגתם בבחירות דמוקרטיות חופשיות, אבל ירושלים היא עניין סמלי ועקרוני, שהרשות לא מוכנה להתפשר עליו.

"אופס, הדואר סגור בשבת"

עד כאן, כולם בצד הפלסטיני מסכימים. ירושלים היא קו אדום, ובלי שמזרח ירושלים היא חלק מהבחירות, אין משחק. אבל בנקודה הזו, הסיפור נחלק לשני זרמים:

זרם אחד, שהבחירות מסכנות אותו ואת האינטרסים שלו ברמה האישית, או שסתם טוב לו ונוח לו במציאות הנוכחית שבה אין בחירות כבר 15 שנה אז למה לו דמוקרטיה עכשיו. או לחלופין, זרם שבאמת רגיש לסוגיית הריבונות בירושלים, והזרם הזה אומר לעצמו: אם ישראל שמה וטו על קיום בחירות במזרח ירושלים או שומרת על עמימות באשר לשאלה אם היא תאפשר לנו לקיים שם את הבחירות או לא – אזי מוטב לקפל את הבסטה ולא לקיים את הבחירות בכלל, לכאורה עד שתימצא שעת כושר ושעת הרצון בישראל לאפשר את הבחירות במזרח העיר.

זרם שני, שרוצה בבחירות כי הן משרתות אותו בראייתו, או שהוא באמת ליברל ודמוקרט בכל נימי נפשו, או לחלופין, בעל גישה מיליטנטית יותר, והזרם הזה אומר לעצמו: אם ישראל שמה וטו על קיום בחירות במזרח ירושלים או שומרת על עמימות באשר לשאלה אם היא תאפשר לנו לקיים שם את הבחירות או לא – אזי אין להשלים עם רוע הגזירה, וצריך לפוצץ את המועדון. לעשות הכול, הכול כולל הכול, להפוך שולחנות, להרעיד את אמות הספין, להתנגד בכוח ולכפות על ישראל להסכים לבחירות במזרח העיר על אפה ועל חמתה. ואם זה לא יילך בכוח, אז זה יילך בעוד יותר כוח.

עם הזרם הזה (להלן: זרם שני) נמנים, למשל, חמאס, שרוצה בבחירות האלה כיוון שהוא רואה בהן פלטפורמה שעל גבה הוא יכול להתגלש חזרה לפעילות אזרחית ביהודה ושומרון שנמנעה ממנו מאז 2007 – שנת הפיצול בין פת"ח לחמאס. זוהי ההזדמנות שלו לדריסת רגל מחודשת בגדה, ועכשיו הוא מרגיש שגונבים לו את הבחירות, רגע לפני שנכנס לארץ המובטחת.

עם זרם זה נמנה גם בכיר הפת"ח ג'יבריל רג'וב, למשל, שהניע את מהלך הבחירות כבר מתחילת הדרך. רג'וב אינו רוצה שידבק בו כישלון אם הן יידחו ואפשר שאף בנה על הבחירות האלה מתוך התבוננות על היום שאחרי אבו מאזן – אז, הוא (רג'וב), יוכל למתג את עצמו כמי שבמהלכיו הביא לבחירות לראשונה אחרי 15 שנה, ובאמצעותן, לחיבור מחדש בין שני חלקי המולדת: עזה והגדה, אחרי 14 שנות פיצול ביניהן.

ישנם עוד בכירים בפת"ח, ארגונים פלסטיניים אחרים וחלקים בציבור הפלסטיני שסבורים כי הגיעה העת לחזור למסלול חיים דמוקרטי תקין, ובשום אופן אין מקום לחפש תירוצים לדחיית הבחירות. 

עם הזרם הראשון (להלן: זרם אחד) נמנים אישים פלסטינים שונים, בכירים, חזקים ומשפיעים, ובראשם חוסיין א-שייח, אחד ממקורביו של אבו מאזן, שלא מעוניין בבחירות ולא הסתיר את חוסר רצונו בבחירות, בפגישות סגורות שקיים עם גורמים שונים בחודשיים האחרונים. לא ניכנס כרגע למה, שיקוליו שמורים במערכת מה שנקרא.

"המשוכנעים" סבורים שאבו מאזן החליט למחוק מהמורשת שלו את האסון הכי כבד שאירע מאז ימי הנכבה והנכסה – הפיצול בין פת"ח לחמאס

חוסיין א-שייח לא לבד בזרם הזה. יש עוד שורה של גורמים פלסטינים, שכמוהו נמצאים בתפקידים בכירים ולוחשים על אוזנו של אבו מאזן שאין זו העת ללכת לבחירות. אחת הסיבות המרכזיות היא שהפת"ח מפוצל בשלב זה וניצחונו בבחירות אינו מובטח. אלה גם ההערכות של גורמי מודיעין וביטחון ברשות הפלסטינית.

גם את ישראל אפשר למנות עם הזרם הזה. היא לא רוצה בחירות ברשות הפלסטינית, נקודה. דיפלומט זר סיפר לי לאחרונה שבכירים ישראלים אמרו לו שתהיה בעיה לקיים את הבחירות בחודש הבא לפרלמנט הפלסטיני במזרח ירושלים, משום שהקלפיות מוצבות בדואר והבחירות נופלות ביום שבת, והדואר – אופס – סגור בשבת. זו הייתה אחת הבדיחות הטובות ששמעתי לאחרונה.

ישראל מתנגדת לבחירות האלה כי הן עלולות לגלגל תהליך ששיאו הפוטנציאלי באיחוד מחדש בין פת"ח לחמאס ובין עזה לגדה, לאחר עשור וחצי שבו ישראל נהנתה מהפיצול ומיכולתה לנהל את הסטטוס קוו תוך הישענות על שיטת ה-הפרד ומשול. היא גם לא רוצה שחמאס ישתלב במערכת השלטונית הפלסטינית, כי הדבר ישפיע לרעה על התיאום הביטחוני המתקיים בינה לבין מנגנוני הביטחון של הרשות, שכמו ישראל, רואים כיום בחמאס בגדה: אויב.

בחירות – לא כל עוד המנהיג חי

אבו מאזן עצמו נמצא כרגע בתווך, בין שני הזרמים האלה. עמדתו האמיתית לא ידועה. יש מי שמשוכנע שאבו מאזן היה מוכן באמת ובתמים ללכת לבחירות, לו רק הייתה ישראל מאפשרת לו לקיים אותן במזרח ירושלים.

אותם גורמים, נקרא להם "המשוכנעים", סבורים שאבו מאזן גמר אומר בדעתו למחוק מהמורשת שלו את האסון הכי כבד שאירע במשמרת שלו לפלסטינים מאז ימי הנכבה (1948) והנכסה (1967): הפיצול בין פת"ח לחמאס ב-2007. לדידם, הוא מבין שבחירות יכולות לאחד מחדש את שני חלקי המולדת תחת שלטון אחד, חוק אחד ונשק אחד. לא בטוח שזו אכן תפיסתו ולא בטוח שהחזון הזה מחובר למציאות, אבל כך לפחות סבורים "המשוכנעים".

אילו ישראל הרשמית הייתה מתייצבת היום קבל עם ועדה ומצהירה בגלוי כי היא תומכת בבחירות ברשות הפלסטינית לרבות במזרח ירושלים – אפשר שזה היה המבחן היחיד שיכול היה לחשוף בפנינו אחת ולתמיד את צפונות ליבו של אבו מאזן. רק במקרה כזה היינו יכולים לדעת האם הוא באמת רוצה בחירות ומתוסכל מזה שהוא נאלץ אולי לדחות אותן, או שמא הוא רק נתלה במזרח ירושלים כתירוץ כדי לבטל כל אפשרות להעמיד את השלטון הפלסטיני לבחירה בדרך דמוקרטית.

בלי שישראל תאמר זאת בגלוי שהפלסטינים יכולים מבחינתה להצביע בבחירות גם במזרח ירושלים, ייתכן שלעולם לא נדע איפה באמת ניצב אבו מאזן בסיפור הזה. בכירים שונים בישראל מדגישים הרי שישראל לא תביע עמדה רשמית ופומבית בעניין הבחירות במזרח ירושלים – כך שהמבחן הזה לא באמת יגיע.

זה מאוד נוח לישראל לשמר עמדה עמומה בנושא, כשם שזה נוח לאותו זרם בצד הפלסטיני שאינו מעוניין בבחירות. ישראל יכולה להגיד 'לא מנעתי בחירות במזרח ירושלים', הזרם הפלסטיני יכול לומר 'לא אישרו לי בחירות במזרח ירושלים'. והנה, נמצאה דרך המלך לביטול הבחירות ברשות. Win-Win.

לפעמים יש רושם שהמנהיג הפלסטיני בן ה-86 נהנה להתל בכולם. פתאום הוא חזר לקדמת הבמה, מסתובב במוקטעה עם אדרנלין של בן 18

בכיר הפת"ח עזאם אל-אחמד הסגיר השבוע בפומבי את חוסר התלהבותו מבחירות ודמוקרטיה ברשות הפלסטינית. "את הבחירות שעשינו בעבר, עשינו מתוך אילוץ", אמר. "בתולדות תנועות השחרור בעולם, נהוג לעשות בחירות רק פעם אחת תחת כיבוש. יותר מפעם אחת, זה כבר הכרה בלגיטימיות של הכיבוש. ב-1996 עשינו בחירות וערפאת התנגד שיהיו בחירות לאחר מכן. לכן אש"ף האריך את כהונת ערפאת והפרלמנט בלי בחירות. אלא שרצה הגורל וערפאת מת, ואז נאלצנו לעשות בחירות שוב". דבריו חוללו סערה. האם גם עתה לא יהיו בחירות כל עוד הראיס אבו מאזן בחיים?

המדינה זה אני

עמדתו של אבו מאזן באשר לגורל הבחירות תתבהר בקרוב. בינתיים, הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה. במערכת שלטונית המושתתת כל כולה על איש אחד אין כל כך משמעות ל"מה חושבים מקורביו". יש רבים שמחשיבים עצמם למקורביו, יש רבים שלוחשים על אוזנו. החל מראשת הלשכה החזקה אינתיסאר ושני בניו יאסר וטארק; עבור בחוסיין א-שייח וראש המודיעין מאג'ד פרג'; וכלה באנשי הלשכה ובכירי פת"ח ואש"ף שבאים והולכים, לפעמים גם ג'יבריל רג'וב בתקופות טובות, ולא לשכוח את הבכירים הישראלים, האמריקאים והאירופים שגם הם מעבירים לו מסרים. בסוף, את ההחלטות הוא מקבל לבד.

למרות הפיתוי להתערב - תנו לציבור הפלסטיני לבחור את הנהגתו לבד | פרשנות

לפעמים יש רושם, שהמנהיג הפלסטיני בן ה-86, נהנה להתבונן בכולם מתרוצצים סביבו, נהנה להתל בכולם. מי התעניין בו עד לפני כמה חודשים? פתאום הוא חזר לקדמת הבמה. מסתובב במוקטעה עם אדרנלין של בן 18. כבר שלושה חודשים שכולם שוברים את הראש בניסיון לפצח את התעלומה שהביאה אותו מלכתחילה להכריז על בחירות, מנסים לפענח לאן הוא מעוניין להוביל את המערכת הפלסטינית מכאן. פעם הגדרתי אותו מהמר כפייתי שמוכן להיכנס לקזינו ולשים את כל הז'יטונים על הרולטה בבת אחת. כזה הוא היה וכזה הוא נשאר. תמיד הולך על הקצה.

 אבו מאזן וראש ועדת הבחירות הפלסטינית במעמד החתימה על הצו המורה על בחירות (צילום: רויטרס)

קשה לצפות אותו, קשה להבין אותו. אבל הוא המחליט, והוא שיכריע בסופו של דבר בין שני הזרמים: אלה שדוחקים בו לדחות את הבחירות, ואלה שאומרים לו חכה קצת, בוא ננסה לכפות אותן על ישראל, בוא לפחות נסחט את הלימון הזה עד תום ונמצה את הקמפיין להאשמת ישראל בדחיית הבחירות, ואם ישראל תתקפל בסוף, מה טוב, נלך אל הקלפי, כמו כל חברה מתוקנת.

עיני כולם נשואות אל האיש הזה, הפוליטיקאי המשופשף, שמשחק בכולם בזירה הפוליטית הפלסטינית כמריונטות, וממתינים למוצא פיו הערב בישיבת ההנהגה ברמאללה. האם הוא מתכוון לסגור את הגולל על הרפתקת הדמוקרטיה הפלסטינית המדומה וקצרת הימים שסיימה את חייה עוד בטרם יצאה לאוויר העולם, האם החליט לעכב את ההכרזה ולראות מה יוליד יום, או אולי הוא יפתיע את כולם ויחליט ללכת עם ההימור הדמוקרטי עד הסוף. הוא לא חייב לקבל החלטה בסוף השבוע, הוא יכול להמשיך ולמתוח את כולם עד הרגע האחרון. הוא כבר עשה את זה פעם, ב-2010, כשביטל את הבחירות 48 שעות לפני.

אפילוג: על רג'וב ועל חמאס

בכיר הפת"ח ג'יבריל רג'וב היה אמור להיות השושבין של כל מהלך הבחירות הזה. הוא יצא לדרך בהוראת אבו מאזן כבר ביוני-יולי אשתקד כדי להביא הסכמות עם חמאס, שיסללו את הדרך לבחירות חדשות. רג'וב הוא בולדוזר, ביצועיסט משכמו ומעלה. הוא פתח במסע דילוגים ומרתון שיחות עם סאלח עארורי ושאר הנהגת חמאס וסיפק את הסחורה. כשיצא לדרך, יריביו בתוך הפת"ח לא סברו שהוא יצליח. אבל הוא הצליח, במקום שרבים לפניו נכשלו.

ספק אם רג'וב יעשה "אינתיפאדה" בתוך הפת"ח נגד אלו ששמו לו רגליים כל הדרך אל הקלפי, אבל בטווח הארוך ייתכן שייאלץ לחשב מסלול מחדש

הוא אחד האנשים ששמם נזרק לא פעם בבורסת השמות של המועמדים לרשת את אבו מאזן ביום שאחרי. יש עוד שמות בבורסה הזו: חוסיין א-שייח ומאג'ד פרג' שהוזכרו כבר, ואחרים. חלק מאלה שנזכרו ואחרים שלא נזכרו כאן, לא אהבו את העובדה שהצליח. שהרי אם הוא, רג'וב, יצליח לרשום על שמו את ההישג של השבת הרוח הדמוקרטית לרשות – איחוד מחדש בין שני חלקי המולדת: עזה והגדה, ואיחוי הקרע בין פת"ח לחמאס – זה יכול לזכות אותו בנקודות רבות ברחוב הפלסטיני, לקראת מאבקי היום שאחרי אבו מאזן.

הצלחה שלו, תבוא על חשבון יריביו מתוך הפת"ח, והיא תקטין את הסיכוי שלהם לרשת ביום מן הימים את הכתר. בהצלחתו, הוא קנה לו אויבים חדשים ושייף את טפריהם של אויבים ישנים. אחת המוטיבציות של יריביו מתוך הפת"ח לסכל את הבחירות החדשות ברשות היא להדביק לו את תווית הכישלון. לצייר אותו כטירון פוליטי שעשו עליו סיבוב, בבחינת "מה הוא חשב לעצמו? שאבו מאזן באמת שלח אותו להביא הסכמות עם חמאס?! התפקיד שלו היה להיכשל במשימה, ולא להצליח בה".

 ג'יבריל רג'וב (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

דחייה של הבחירות תיאלץ את רג'וב לארגן מחדש את הקלפים. ספק אם הוא יעשה עכשיו "אינתיפאדה" בתוך הפת"ח נגד יריביו ששמו לו רגליים כל הדרך אל הקלפי, אבל בטווח הארוך ייתכן שייאלץ לחשב מסלול מחדש. אולי חבירה לאסיר העולם, הפופולארי בסקרים, מרוואן ברגותי, תבוא בחשבון כאופציה לחבירה בעתיד (ברגותי הריץ בבחירות האלה רשימה מתחרה לפת"ח של אבו מאזן, רשימה שבראשה הועמד נאסר אל-קידווה, אחיינו של ערפאת, ואשתו של ברגותי, פדווא, הוצבה בה במקום השני).

לא מן הנמנע שגם אם הבחירות יידחו, רג'וב כבר קנה את אהדתם של חלקים שונים בציבור שראו כיצד נלחם עד הרגע האחרון בעור שיניו כדי שיהיו בחירות חדשות. את כל יוקרתו הוא הניח על הכף. הוא כנראה יבלע את הצפרדע של דחיית הבחירות, בלית ברירה. אבל שלא תטעו, הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה.

חמאס כבר מבין שבחירות כנראה לא יהיו. והוא רוצה עכשיו סוכריית ניחומים. מה ייתן לו אבו מאזן? עוד לא ברור

חמאס רואה בימים האחרונים כיצד הולך ונגוז חלומו לחזור לגדה על כנפי הקלפי הפלסטינית שמתעופפת אל מעבר לאופק. בכירים בחמאס בעזה ובחוץ לארץ טוענים באוזני בני שיחם כי אין בכוונת הארגון ליזום הסלמה מכיוון רצועת עזה אם הבחירות יידחו. לך תאמין. חמאס כבר הבהיר שהוא יראה בין השאר בישראל אחראית לסיכול הבחירות, אם וכאשר. אבל מבחינתו, התרחיש האופטימלי הוא שהגדה ומזרח ירושלים יבערו בעקבות זה, ולא שעזה תעלה בלהבות.

הימים האלה הם ימים מתוחים מול חמאס ברצועת עזה. כששאלתי השבוע בכיר ברמאללה אם הוא סבור שדחיית הבחירות תגרור את חמאס להסלים מול ישראל מכיוון הרצועה, הוא השיב: "אני לא יודע, לא נראה לי. תשאל אותם. הם חברים שלכם, לא?" כל האמת בפרצוף, מה שנקרא.

חמאס כבר מבין שבחירות כנראה לא יהיו. והוא רוצה עכשיו סוכריית ניחומים. מה ייתן לו אבו מאזן? עוד לא ברור. מדברים כעת על אפשרות שיוצע לחמאס להקים ממשלת הסכמה לאומית שתורכב מטכנוקרטים בתמיכת פת"ח וחמאס ותחלוש על רצועת עזה והגדה כאחד. בשביל זה לא צריך בחירות הרי.

הסיכויים שאכן תקום ממשלה כזו שגם תתפקד ותמלא את ייעודה כגשר בין פת"ח לחמאס ובין עזה לגדה – אינם גבוהים. אבל לחמאס אין מה להפסיד. הוא מחפש כל דרך לחזור ולהחיות את נוכחותו בגדה בכל מחיר. אם לא דרך הקלפי בבחירות, אז דרך ממשלה חדשה שהוא שותף מלא בהקמתה.

אם זה לא יקרה, ופת"ח וחמאס לא יצליחו לשלב ידיים בתקופה הקרובה, לא מן הנמנע שרבים מקרב שורת האישים הנכבדה שחמאס שיבץ ברשימתו בבחירות לפרלמנט, יחזרו להיות ניצודים בגדה, לא רק בידי ישראל, אלא גם בידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.