האסון בהר מירון
צילום: דוד כהן, פלאש 90

מפסטיבל ערד ועד אסון נחל צפית: כרוניקה של מחדל ידוע מראש

זה סיפור שמתחיל אותו דבר, ובדרך כלל נגמר באותו סוף נורא • ומה יהיה? כנראה שבינתיים, נמשיך לדווח על אסונות שאפשר היה למנוע, ועל חיים שאפשר היה להציל
מאיה ראכלין
02 במאי 2021
09:18

במשך יומיים שמענו שוב ושוב את המשפט: "הכתובת הייתה על הקיר". וזה נכון. אבל הכתובת הזאת מרוחה על קירות רבים, בכל רחבי הארץ. ומאחוריה, סיפורים שמתחילים במחדל, ומסתיימים באותו סוף טרגי.


נתחיל בערד - לפני 26 שנים. יותר מ-20 אלף צעירים באו להופעה של משינה. בשער היחיד שהיה פתוח נוצר צוואר בקבוק, ושלושה משתתפים, שרק רצו לראות הופעה, נמחצו למוות. בחקירת המשטרה התברר שהמארגנים מכרו כ-4,000 כרטיסים יותר מהאישור שהתקבל. ועדת הבדיקה, הסיקה שלא הייתה חלוקת סמכויות בין הגורמים השונים, וזה אחד הגורמים לאסון הזה. בהמשך, הומלץ שיהיה גורם אחד שיארגן, ויקבל אחריות על אירועים המוניים כאלו.

עד האסון הבא: כשדוח המבקר מתנגש בלחץ פוליטי ובמאבקי כוחות | האזינו ל"עוד יום"

שנתיים אחר כך - גשר המכבייה קורס בטקס הפתיחה, וארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית נהרגים. "בגשר אומלל זה - התקבצו כמעט כל הליקויים האפשריים", קבע אז בית המשפט, והוסיף שהנאשמים, מתכנן הגשר הקבלנים ובעל חברת האירועים, "רצו להשקיע כמה שפחות כסף, זמן ותשומת לב, ואז, ניסו לתרץ את המחדל, בטענה שהם? הם רק סמכו על האחרים, שיעבדו כמו שצריך".

במאי 2001 זה קורה שוב. הרצפה באולמי ורסאי קרסה, ו-23 חוגגים נהרגו. בעלי האולם ידעו אז שיש שקע חריג באולם, ועדיין לא הזמינו מהנדס בניין. ושוב, בית המשפט העליון שדחה את הערעור שלהם, פסק ש"העונש בתיק הכרחי כדי שהציבור ייזהר מהזלזול בחיי אדם - ולא יבטח בבעלי עסקים שלוקחים את ביטחונם כמובן מאליו".

ב-2018, האסון בנחל צפית. תשע חניכות וחניך - נהרגו בשיטפון בזמן טיול של מכינת בני ציון. עכשיו, תגידו שהפעם זה היה אסון טבע, ולא אסון בידי אדם. אבל גם אותו אפשר היה למנוע וזה זועק מהמשפט שמתנהל בימים אלה. נועם דור, שהדריכה בטיול סיפרה בעדותה ש"הלך הרוח במכינה הוא לא לוותר על טיולים - ושהכול יהיה בסדר". היא תיארה בדיון איך יובל כאהן, מנהל המכינה, אמר שאין טעם להתייעץ עם יחידות חילוץ, כי יש להם אינטרס, הם לא רוצים לחלץ".

ומה קרה מאז? ועדות הוקמו, נאשמים הורשעו - הגשר והרצפה שופצו. אבל, כשזה מגיע לטיפול בתרבות ה"סמוך", בפיצול סמכויות ובזריקת אחריות - אף אחד לא הרים את הכפפה. ומה יהיה? כנראה שבינתיים, נמשיך לדווח כאן על אסונות שאפשר היה למנוע, ועל חיים שאפשר היה להציל.