דגלי חמאס בתפילות בהר הבית, אתמול
-

חמאס לא לחץ על ההדק, בינתיים

מבחינת חמאס, המציאות בשבוע האחרון היא התגלמות שאיפותיו. במשך שנים הוא מנסה, בעיקר בשלט רחוק ובאמצעות תעמולה משומנת, להבעיר אש ביהודה ושומרון ובירושלים - בלי שהאש מגיעה לעזה
גל ברגר | פרשנות
08 במאי 2021
14:08

כמו שזה נראה כרגע, שבת בצוהריים, חמאס עדיין לא פתח במתקפת רקטות מסיבית מרצועת עזה למען ירושלים. דגש על עדיין. לא בטוח שכך זה יישאר. על פחות מזה הוא יצא לקרב בעבר.

מה קורה במעגל קבלת ההחלטות הסגור של הזרוע הצבאית של חמאס? אין לדעת. לא ברור אם התקבלה שם החלטה לגרור את עזה לסבב חדש, שעלול להימשך כמה ימים. ייתכן שעלינו על מסלול התנגשות בלתי נמנע.

אבל, עובדתית, חמאס בינתיים לא לחץ על ההדק. אם לשפוט על פי ההתנהלות התקשורתית שלו ועל פי המידע הגלוי המצוי בידינו, על פניו גם נראה שלא אצה לו הדרך להטיל את רצועת עזה במלוא כוח האש שלה לתוך המערכה. אפשר שיש שם התלבטות בצמרת.

ישנן כמה אינדיקציות שאפשר לבסס עליהן את ההערכה הזמנית מאוד שחמאס אולי מעדיף כרגע הסלמה מדורגת ועדיין לא סבב אלים בעוצמות גבוהות ברצועת עזה – ושוב, זה יכול להשתנות בכל רגע: קודם כל, מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, למשל, שנשא אמש "נאום לאומה" תוך כדי העימותים בהר הבית, אך נמנע מלאיים בתגובה ישירה מעזה על המתרחש בהר. הנייה דבק בכך שליבת הסיפור היא שייח' ג'ראח (העימותים שם על רקע אפשרות של פינוי בתי משפחות פלסטיניות מהמקום) ויום ירושלים (האפשרות שיהודים יעלו להר הבית ביום שני הקרוב). זה גם מתכתב עם המסר ששיגר מוחמד דיף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, באמצע השבוע.

האינדיקציה השנייה, היא העובדה שחמאס בוחר בשלב זה לשגר החל מהיום את יחידות הנוער הלוחם שלו לגדר המערכת בעזה כדי לפרוק זעם. לא רק יחידות בלוני התבערה והנפץ, גם יחידות ההטרדה הלילית, ואולי אף יחידות חיתוך הגדר. זה יכול, אולי, לסמן שחמאס מעדיף בשלב זה הסלמה מדורגת בלבד, שעלולה כמובן גם להידרדר בקלות ובמהירות לסבב ברצועה.

חמאס לא לבד, יש עליו לחצים מכיוונים שונים. בראשם הג'יהאד האסלאמי שמנהיגו כבר שיגר אמש איום מחוץ לארץ שעל הישראלים לצפות לתגובה בכל רגע. גם לזה יש השפעה על קבלת ההחלטות בחמאס. בוודאי שהתמונות מאמש של שוטרים ישראלים עם נשקים שלופים ברחבת הר הבית, ביום שישי האחרון של רמדאן, עם יותר מ-200 נפגעים ופצועים, מפעילות לחץ ציבורי גדול להגיב.

ככל שהרוחות בירושלים ובגדה מתלהטות כך גובר הלחץ הפנימי על חמאס להשתלב. וזה הרי מה שקורה בשבועות האחרונים: זה החל בסערה סביב השבתת הרמקולים במסגד אל-אקצא בערב יום הזיכרון ובחסימת מדרגות שער שכם באמצע החודש שעבר, נמשך לזירה ירושלמית אחרת: שייח' ג'ראח, ואמש הגיע כאמור גם להר הבית.

בד בבד, אנחנו בסיומו של שבוע שידע רצף של פיגועים ששיאם בפיגוע הירי בצומת תפוח ובניסיון פיגוע הירי אתמול בידי חוליה משולשת חמושה, שסוכל בצפון השומרון.

מבחינת חמאס, המציאות הזו היא התגלמות שאיפותיו בשנים האחרונות. במשך שנים הוא מנסה, בעיקר בשלט רחוק ובאמצעות תעמולה משומנת, אך לא רק, להבעיר אש ביהודה ושומרון ובירושלים, מבלי שהאש מגיעה לעזה. לרוב הוא לא נחל הצלחה. ירושלים והגדה מיאנו להידלק. ועכשיו זה קורה, או עושה סימנים שזה מתחיל לקרות. וייתכן שחמאס מעוניין ש"הגחלים ייתפסו" קודם כל שם, בירושלים ובגדה, לפני שהוא גונב את ההצגה בעזה.

הנחת היסוד היא שחמאס מעדיף אש בגדה ובירושלים, הרבה לפני שהוא מעדיף אותה בעזה. אך הוא גם מצוי במלכוד בעניין הזה. שהרי אם הוא מרגיש שהאש שם דועכת, הוא שואל את עצמו אם לא כדאי לו לתת "דחיפה" מעזה כדי להצית מחדש. ואם האש שם מתגברת, הוא יודע שהשעון מתקתק עד להצטרפות עזה למערכה, כי הוא לא יוכל להרשות לעצמו לשבת ולהתבונן מהצד לאורך זמן.

יחד עם זה, חמאס מבין, שברגע שעזה נכנסת לסבב חדש, הקשב ואור הזרקורים ידלגו מייד לשם. הפרוז'קטורים על ירושלים והגדה, שחמאס חתר להדליק במשך שנים, עלולים להתעמעם ולהיכבות במקרה כזה. ייתכן שזה מה שעומד בבסיס החלטתו – כרגע – שלא למהר ולהטיל את עזה לתוך הקלחת. אלא קודם כל לקבע בתודעה הציבורית – הפלסטינית והכלל ערבית-מוסלמית – שזהו אירוע כלל גזרתי, שבליבו ירושלים.

להסלמה רבתי בירושלים וביהודה ושומרון יש כמה מטרות אסטרטגיות מבחינת חמאס: ראשית, זה ישבור את האקסיומה שהציבור הפלסטיני בגדה ובירושלים אדיש וויתר על המאבק בישראל. אם הציבור בוחר במאבק בישראל, פירוש הדבר שבחר בדרך של חמאס, ולא בדרך של הרשות הפלסטינית: תהליך מדיני ותיאום ביטחוני.

שנית, חמאס חפץ בהחלשת הרשות הפלסטינית, שלא לומר בהפלתה ובהחלפתה. הסלמה ביהודה ושומרון יכולה להרעיד את האדמה מתחת לרגלי שלטון אבו מאזן, שלא מתכוון ללכת לשום מקום, ורק בסוף השבוע שעבר ביטל את הבחירות.

שלישית, הסלמה רבתי בירושלים וביהודה ושומרון שיוצאת משליטה יכולה לייצר אפקט מדיני ולו לטווח קצר – להכניס למצוקה את ידידותיה החדשות של ישראל בעולם הערבי ולהגביר עליהן את הלחץ לצנן את יחסיהן עמה (החזרת שגרירים וכדומה). "ירושלים במו ידיה מוחקת את הסכמי הנורמליזציה", כדברי איסמעיל הנייה אמש.

רביעית, אם חמאס אכן יצטרף בסופו של דבר להסלמה גם מרצועת עזה, הדבר יסייע בידו לבנות את עצמו בתודעה הציבורית כחוד החנית של המאבק המזוין בישראל וכמגן ירושלים. הנה הוא נלחם ומקריב למען ירושלים, בשעה שאבו-מאזן נכנע בגלל סוגיית ירושלים לישראלים וביטל את הבחירות (הלוא אבו מאזן תולה את ביטול הבחירות בתירוץ שישראל לא התכוונה לאפשר לו לקיימן בירושלים).

ויש בוודאי עוד מטרות. לכן, לחמאס חשוב לבנות את ההסלמה נכון. לייצב בעירה פעילה בגדה ובירושלים, ובשלב ראשון להישאר במדרון אחורי, בטרם הוא מעביר את הבעירה אליו ומסתכן בכך בעמעומה בגדה ובירושלים.

כרגע לפחות, ירושלים והגדה מתנהלות בדיוק על פי המתווה שחמאס רצה. הוא לא מניע את רוב האירועים, וברובם הוא כלל לא מעורב ישירות. הדברים מתפתחים מעצמם והוא פשוט רוכב על זה.

לילת אל-קאדר הערב ויום ירושלים מחרתיים הם האירועים הבאים שבדרך. קצב ההתפתחויות בירושלים וביהודה ושומרון – מהיר. השטח דליק מאוד. כל "פיגוע איכותי" יכול לטרוף את הקלפים. שידורים חוזרים של מה שהיה אמש בהר הבית יגבירו מן הסתם עוד יותר את הלחץ להגיב מעזה.

כמה זמן חמאס עוד יוכל להמתין בצד? אין לדעת. מתי יחליט שהגיעה שעת ה-ש' להצטרף? זה תלוי בהרבה מאוד משתנים. בכל רגע יכולה ליפול שם החלטה, שעזה לוקחת את ההובלה, אם לא כדי להעצים את האירוע, אז לפחות כדי להיות חתומה על 'הפינאלה' שלו. זה יסייע לחמאס למצב את עצמו בתודעה הציבורית כמי שלכאורה, משך בחוטים כל העת, וזה יהיה ההישג הגדול שלו. גם למסגור נכון יש משמעות.

"לא יהיו רקטות"

לסיום, אני מבקש לחתום בציטוט משיחת וואטסאפ שקיימתי הבוקר עם אזרח פלסטיני המצוי בנבכי הזירה העזתית, הגם שמרחוק, והגם שאינו מחובר לדרג קבלת ההחלטות בחמאס: "אין לך מה לדאוג", הוא כתב לי בנחישות, "חמאס לא יסלים. הוא יפעיל כמה אמצעי לחץ על הגדר בעזה למשך יומיים עד שהעניינים יירגעו במסגד אל-אקצא, ובזה זה ייגמר". לטענת בן שיחי, מבחינת חמאס "שמירת השקט בעזה היא עדיין אבן היסוד. הוא לא רוצה הסלמה ורוב הפלגים לא רוצים מלחמה".

"לא יהיו רקטות", הוא קבע בנחרצות. הוא התעקש שיש לנתק בין ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית לאיומים של חמאס שתהיה תגובה מעזה. "אין לזה קשר לבחירות. זה קשור אך ורק למה שקורה בירושלים ובשייח' ג'ראח. חמאס יסתפק בהפעלת לחץ בגדר כדי לאפשר לזעם בעזה לשחרר קיטור על המתרחש בירושלים, וזהו".

המהומות בהר הבית, הלילה (צילום: רויטרס)

אני מביא את הדברים שלו כי קיימתי בימים האחרונים דיון סוער עם עצמי: האם חמאס באמת כל כך נסער מביטול הבחירות ברשות הפלסטינית (ששמט ממנו את ההישג שכל כך בנה עליו – לגלוש על גבן חזרה ליהודה ושומרון), עד כדי כך שהוא מוכן להסתכן בגרירתה של עזה למלחמה חדשה? מה ייצא לו מזה ומה הוא ירוויח? הרי את הבחירות זה לא יחזיר. רק עוד הרס לעזה.

ועוד תהיתי ביני לבין עצמי: האם יכול להיות שחמאס רוצה לגרור לסבב בעזה רק כדי שיוכל לסחוט אחריו עוד הישגים לרצועה – עוד כסף קטרי למשל, עוד פרוייקטים. הלוא יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, נבחר רק לאחרונה לתפקידו מחדש. אולי הוא בנה על הישגים לרצועת עזה דרך הבחירות שהיו אמורות להניב ממשלת אחדות פלסטינית שהייתה אולי מסייעת בפתרון מצוקותיה של האוכלוסייה בעזה. ועכשיו, מרגע שהבחירות בוטלו – אין לו עוד דרך להביא הישגים, אלא באמצעות עסקת שבויים, או אולי סבב חדש ברצועה. הרי ראינו איך ביומיים האחרונים ישראל מיהרה להעביר לעזה את הכסף הקטרי ולאשר לאנשי עסקים עזתים בכירים לצאת מעזה לישראל – רק כדי לפייס מעט את חמאס ולהרגיע אותו שלא ישבור את הכלים. וזה עוד בלי סבב.

בקיצור הרבה פיתולי מחשבות העסיקו אותי. ודווקא אחרי שיחת הוואטסאפ הזו הבוקר, אמרתי לעצמי שאולי אנחנו, "האוריינטליסטים" (כדברי אדוארד סעיד), עסוקים יותר מדי בניתוחים מלומדים והכול בעצם הרבה יותר פשוט: שחמאס באמת מעדיף שקט עכשיו, אבל לא יכול לעמוד מנגד כשירושלים בוערת. זה לוחץ אותו להגיב גם אם אינו רוצה בכך, ולכן הוא משגר איתותים ואזהרות על גבי איתותים ואזהרות, מתוך רצון אמיתי שמה שקורה בירושלים ייפסק - כדי שהוא לא יילחץ עם הגב לקיר וייאלץ להגיב, וכך לגרור את עזה למחוזות שאין לו עניין להגיע אליהם.

זו הסיבה שבחרתי להביא את דברי בן שיחי הפלסטיני. להשמיע קצת דעה אחרת בימים האלה שבהם אנחנו, "האוריינטליסטים", מתקשים לראות אם חמאס לא מגיב מעזה בסיטואציה הנוכחית. כדאי לשמוע גם את הדעה האחרת הזו. אחרי הכול – היא קול פלסטיני אותנטי, גם אם הוא יחיד ובודד ולא מייצג את כולם ומשקף את תמונת המצב כולה.

בימים הקרובים נדע לאן פני הדברים, עם כל הכבוד לעולם הנבואה, התחזיות, ההימורים והניחושים, שכבודו במקומו מונח.