מתוך "דוקותיים"

דוקותיים | "המדינה לא מגינה": ראש המכינה שהקים משמר אזרחי בלוד

הראל ברי, ראש מכינה קדם צבאית בלוד, רואה את ההתפרעויות הקשות בעיר ואת חוסר האונים של השלטונות ומחליט להקים את "שומרים על הבית" - משמר אזרחי שמטרתו להגן על היהודים - ולמנוע פרובוקציות של קיצונים משני הצדדים. איתי אשר ליווה את ברי וראה איך שדה הקרב נראה מבפנים בתיעוד מיוחד
איתי אשר
14 במאי 2021
19:51
עודכן ב 17 מאי 20:03

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>

ההבדל בין היום ללילה בלוד הוא עצום. זה לא שהיום לא מטורף כאן, אבל כשיורד החושך - זו אופרה אחרת לגמרי. לקראת השעה 21:00, בחמ"ל המתנדבים שהוקם בבניין עיריית לוד הישן, מישהו התחיל לצעוק לכולם להתכונן. לשלוף נשקים ושהנה עומדים להסתער עלינו. נדרכתי, אבל ההסתערות לא הגיעה. מי יודע מה ואת מי הוא ראה מסתער עליו מתוך החשיכה.

כל אחד כאן והסרט שלו, ובמציאות של כאוס הסרטים נוטים להתפרץ.

אני בכלל הייתי באותו יום בסרטים משל עצמי. ערב לפני, הדי היירוטים בשמי המרכז החזירו אותי לסרט של התקפת מוצב בדרום לבנון. הצלחתי להתאושש ממנו רק בשביל להיכנס לסרט חדש של אינתיפאדה ראשונה. 

סרטים מימי האינתיפאדה הראשונה. מתוך "דוקותיים"

הזיכרונות מעזה, חן-יונס ורפיח של תחילת שנות ה-90' צפו ועלו ברחובות שוממים ואפופי עשן צמיגים ופחים שרופים בלוד. זה קרה כשדלקנו אחרי הראל בארי שעה שנסע לפנינו במהירות. הסרט התעצם אחרי שחלפנו על פני עמדה של משמר הגבול והגיע לשיאו כשהראל דהר לתוך מארב. ברחוב החלוץ חיכו איזה 30 רעולי פנים ערבים. הם המטירו על המכונית שלו אבנים כבדות כשחלף על פניהם. זה היה נראה רע. אבל הוא הצליח להחלץ.

תומר הצלם, שהיה בכלל בסרט משל עצמו צעק לי להמשיך אחרי הראל ולא לעצור כי הוא "פותח לנו ציר".

איזה ציר? מה ציר?

לא רק שלא עצרתי והמשכתי בציר אלא עשיתי פניית פרסה אמיצה ונמלטתי מהמקום במהירות שיא, רק כדי להיעצר אחרי שניות ספורות בלבד בעקבות אזעקה ומתקפת טילים על השפלה. 
סרט מלחמה אורגינל. וכל זה עוד היה ביום, כי בלילה כאמור זה מתחיל באמת. 

"הדי היירוטים בשמי המרכז החזירו אותי לסרט של התקפת מוצב בדרום לבנון. הצלחתי להתאושש ממנו רק בשביל להיכנס לסרט חדש של אינתיפאדה ראשונה".

אחרי יירוט הטילים המוצלח, הראל דיווח לנו בטלפון שהוא בסדר. הוא לא נשמע מתרגש במיוחד ממארב האבנים והדגיש שזאת המציאות בישראל, 12 דקות מתל אביב.

לא היינו אמורים לצלם אותו אלא מישהו אחר בכלל. אחרי שני לילות של אובדן שליטה בלוד וההבטחה של נתניהו להכניס פלוגות מג"ב לעיר, רצינו לצלם מפקד כוח של משמר הגבול  שהוקפץ במיוחד מהשומרון כדי לעשות סדר בעיר. דובר משמר הגבול אמר לנו להגיע ללוד בארבע אחר הצהריים וזה היה נשמע מבטיח, אבל בשלוש וחצי הוא הודיע לנו שזה לא יקרה ושזה לא תלוי בו.

אחרי שלא עזרו לנו כל ניסיונות השכנוע החלטנו לנסות ולתעד בלוד כוח אבטחה אזרחי. שמענו שיש התארגנויות כאלה לאור חוסר היכולת של המשטרה לטפל במאות אירועי האלימות בעיר. קבוצות הווטסאפ של יוצאי יחידות מובחרות התפוצצו ממתנדבים חמושים שרק ביקשו לבוא לסייע. 

קבוצת הוואטסאפ שהקים התפוצצה מפניות. הראל ברי, מתוך "דוקותיים"

את קבוצת "שומרי הבית" פתח הראל, בארי ראש המכינה הקדם צבאית ארז בלוד. בתוך רגע היו בקבוצה שלו 260 מתנדבים. הראל בן ה-29 הוא יליד לוד ויוצא סיירת הנח"ל. הוא גר כיום עם משפחתו בירושלים אך כששמע על מה שקרה בעיר הולדתו הוא החליט לעשות מעשה והקים את הקבוצה שבראשה הוא עומד.

אנחנו נפגשים בחצר המכינה הקדם צבאית מעוז ברחוב אקסודוס שבשכונת רמת אשכול בלוד. סימני ההתפרעויות ניכרים בכל מקום בשכונה: לוחמה בשטח בנוי, מכוניות שרופות, תריסים שבורים. כמויות בלתי נתפסות של אבנים ותרמילים ריקים של רימוני הלם. אפילו במערכת החשמל פגעו הפורעים הערבים ועכשיו אין חשמל בשכונה. אנשי חברת חשמל עובדים להשיבו כשהם חובשים קסדות ולובשים שכפצים קרמיים. הזייה. 

גם בבית המדרש של המכינה פגעו הפורעים. הם פרצו פנימה והציתו שריפה. סימני הנזק ניכרים. הראל מספר שהיה כאן טירוף מוחלט. שיהודים הסתגרו בבתיהם מחשש ששכניהם באותו בניין יפגעו בהם. לא בטוח שבבוסניה היו אירועים כאלה של לוחמה בתוך בנייני מגורים משותפים. מציאות בלתי נתפסת.

שכונת רמת אשכול נבנתה במקור ליד לוד העתיקה עבור אנשי צבא קבע. הם נטשו אותה ואת דירותיהם קנו ערבים. בשנים האחרונות נכנסו לשם אנשי הכיפות הסרוגות. הראל בארי אומר שהמתפרעים הערבים אינם בני המשפחות הוותיקות של לוד אלא צאצאים של משתפי פעולה, "משת"פים" שישראל שיכנה בשכונת רמת אשכול לאורך השנים. חוסר הזהות שלהם הובילה אותם להקצנה. 

המטרה: להגן על כל יהודי ולהימנע מפרובוקציות. מתוך "דוקותים"

בחצר המדרשה נאספים לקראת החשיכה לא מעט אנשים. חלקים חמושים מרביתם חובשי כיפות. הראל בארי אומר שיש הרבה משימות, ושלקראת העוצר שאמור להתחיל בשמונה בערב צריך לאייש עמדות תצפית רבות. האנשים שלו גם מאיישים בתים שבעליהם היהודים עזבו אותם בשל החשש מהמתפרעים הערבים, שכניהם. 
בכללי, לכל מקום בלוד שבו יהיה ואקום ויהודים ירגישו לא בטוחים, יגיעו האנשים של הראל בארי. 

בין המתנדבים הרבים שנאספים, גם לוחמים מסיירת גולני. חלקם חמושים ברובי תבור. השילוב הזה של כל הכוחות שנאספים כאן משרה ביטחון אבל הוא לא טוב. הוא לא טוב כי מי שאמור להשרות ביטחון הם כוחות הביטחון ולא אזרחים חמושים או חיילים בחופשה שמסתובבים עכשיו ברחובות לוד בקבוצות של עשרה. וכל העירבוביה הזאת של אזרחים חמושים וחיילי סיירת ושוטרי מג"ב היא גם הניצוץ הגאוני של הישראליות - כאוס מאורגן, אך היא מעידה גם על מציאות מסוכנת ומלחיצה. יותר מדי חמושים במקום אחד בצורה לא מאורגנת.

הראל בארי מנסה לעשות סדר בבלאגן. הוא אומר שללוד מגיעים עכשיו רבים שמחפשים אקשן ושהעיר זקוקה לגורמים ממתנים.

אנחנו נפגשים שוב בבנין עיריית לוד הישן שהוסב לחדר מלחמה קדמי. בחמ"ל יושבים מפקדי גדודים וחטיבות במילואים על תצלומי אוויר של לוד ומתכננים דרכי פעולה. 

כבר חושך בחוץ וכולם במתח לקראת הבאות. קבוצה של עשרה צעירים יוצאת מהמתחם לסיור הפגנת נוכחות. קריאות רמות בערבית המושמעות ברמקולים ומאיצות בתושבי לוד המוסלמים לצאת להגן על המסגד בעיר מפני המתנחלים מוסיפות ללחץ. רכב נעצר בחריקת בלמים ונהגו צועק: "הלילה נזיין את אמא שלכם יא שרמוטות". ממתחם העירייה הישן צועקים לו שיבוא, אך הוא נמלט במהירות מהמקום.

קריאות שנאה ואלימות בליווי משטרתי. מתוך "דוקותיים"

העוצר נכנס לתוקפו כשמתוך החשיכה יוצאת קבוצה של מאות צעירים יהודים מרביתם רעולי פנים. הם קוראים קריאות "שישרף לכם הכפר" ו-"מוחמד מת". אלה אנשי "לה פמילייה", מסבירים לי כשהנחיל העצום של אנשי הימין הקיצוני חולף על פנינו בליווי משטרתי. הראל בארי אומר שעוד מעט הם יחזירו לבתים שלהם מחוץ ללוד וישאירו את לוד מדממת עוד יותר. למחרת הודיע ארגון "לה פמילייה" שאלה לא היו אנשיו בלוד.

לקראת תשע וחצי הערב מתארגנת קבוצה ליציאה לפעילות. התקבל דיווח שברחוב סמוך משליכים אבנים על דירה של יהודים, בני משפחת כהן, ושיש למהר ולצאת. הקבוצה מורכבת מבני נוער חובשי כיפות סרוגות, חמושים באבנים ובקרשים וכן ממבוגרים חמושים באקדחים. בין חברי קבוצת החמושים ישנם יוצאי יחידה מובחרת שהתארגנו ובאו מעמק חפר.

צעדנו כולנו לכיוון בית משפחת כהן ברחוב הרצל. מישהו צעק שם לשים לב לגגות שלא נחטוף מלמעלה. זה היה מלחיץ. התקרבנו לבית המשפחה המותקף. ניידת משטרה שחלפה לידנו סירבה לעצור. בבית משפחת כהן כולם היו בסדר ואף אחד לא נפגע. 

לפתע מישהו צועק שזיהה את מקור השלכת האבנים וכולם מתחילים לרוץ. בקבוקי זכוכית מושלכים לעברנו מהקומות הגבוהות. לחץ. צעירי הקבוצה סופרים לאחור 3,2,1 ומסתערים לעבר סמטה סמוכה וחשוכה. אבנים מושלכות מכל הכיוונים. מהמרפסות למטה מלמטה למרפסות לתוך ומתוך חצרות בתים. קשה להאמין שזו שכונת מגורים, במרחק 200 מטר בלבד מתחנת המשטרה העירונית.

שדה קרב באמצע שכונת מגורים. מתוך "דוקותיים"

כוח של פרשי משטרה שמוזעק למקום מרגיע קצת את הרוחות. חברי הקבוצה שגדלה בינתיים,  מעודדים את השוטרים להסתער לעבר משליכי האבנים הערבים. הם מדרבנים אותם ממש. והפרשים מסתערים לתוך החשיכה, לא ברור לאן, ואחריהם לפחות 20 צעירים שזורקים אבנים לכל הכיוונים וקוראים לערבים לרדת למטה ולבוא להתעמת איתם. 

ככה נראה כאוס ובכאוס כאמור הסרטים נוטים להתפרץ. 

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>