הפגנה פרו פלסטינית
צילום: אי-פי

מלחמת ההאשטאגים: למה ישראל מפסידה בקרב על הרשת?

לילה שישי של הסלמה ביטחונית, חמש גזרות - ואף מנהיג לא עומד מול המצלמות ועונה על השאלות. זו אחת הסיבות של כשלון ההסברה הישראלית | תא"ל במיל' רונן מנליס מסביר
רונן מנליס | פרשנות
15 במאי 2021
22:44

לילה שישי של הסלמה ביטחוניתחמש גזרות - ואף מנהיג לא עומד מול המצלמות ועונה על השאלות. זו אחת הסיבות של כישלון ההסברה הישראלית. בקורונה מדי כמה ימים באו אנשים, נבחרי ציבור או עובדי מדינה, שתפקידם לא לדבר, אבל לפחות עשו את זה והיו פנים. כאן אין פנים, יש תדריך עם שניים-שלושה משפטים, מוציאים סרטונים מבוימים. צריך להיות מישהו שלובש אזרחי, כי זה לא רק מבצע צבאי.

אנחנו מדברים לא מעט באירועים מבצעיים על מהלכי הסברה שמכוונים לקהלי יעד שונים, גם בישראל וגם במדינות אחרות. איך נראים הימים האחרונים בהיבטי האשטאגים? הדבר הראשון שאפשר לראות הוא שאפילו לפני שהתחילה האש, ההאשטאג השולט הוא Save sheikh jarrah. אין שום מאמץ מדינתי של ישראל שעונה לכך.

ברגע שמתחילה האש, ההאשטאג השולט הוא Gaza under attack. הוא מגיע למספרים מטורפים. לעומת זאת, ההאשטגים שקשורים לישראל לא מאוחדים - מה שמראה שהעסק לא מאורגן לעומת הצד השני. 

בשנת 2006, לאחר מלחמת לבנון השנייה, קבע השופט וינוגרד בוועדה שלו שהמדינה נכשלה בהסברה וצריכה להקים גוף שיעשה את זה. הממשלה הקימה גוף כזה שנקרא מטה ההסברה הלאומי בשנת 2007, אך הוא לא מאויש בשנתיים האחרונות. גם אם היה מאויש, זה לא היה פותר את הבעיה כי הסמכות והאחריות מחולקת במספר רב של משרדי ממשלה. הבעיה היא שישראל לא מפעילה כלים טכנולוגיים בסיסיים באיסוף והפצת מידע לקהלי יעד שונים.

מה חמאס רוצה?

נוסף על כך, אין מישהו ששולט בנרטיב הישראלי שיוצא החוצה. הנרטיב של הצד השני הוא יותר פשוט - אתה אומר Free palestine וכולם מוחאים כפיים כי זה מתחבר לנרטיבים הפרוגרסיביים בעולם. הסיפור שלנו יותר קשה, אבל זה לא אומר שלא צריך לספר אותו. 

מי שנותן היום הרבה מאוד מהקצב של המחאה העולמית ושל איך שזה נראה זה נוער וצעירים ששואבים את המסרים שלהם מעולם הרשתות החברתיות. הדבר הזה לא מנוהל ואי אפשר להתחיל לנהל אותו מהיום שנפתחה האש. 

מתי המערכה מגיעה להישגים משמעותיים?