סער, הורוביץ ומיכאלי
צילום: פלאש 90

מדד האמון בשרים החדשים: מצביעי העבודה ומרצ לא ממש סומכים על סער

לפי המדד דווקא מצביעי תקווה חדשה נותנים אמון במיכאלי והורוביץ • הסיבה לפער באמון יכולה להיות אידיאולוגית – משרד המשפטים יותר נפיץ ממשרדי התחבורה או הבריאות • מיכאלי זוכה לציון הגבוה מהשלושה, אך המאבק בינה להורוביץ יכול לשקף את הקרב על קולות השמאל
שמואל רוזנר, פרשנות
14 ביוני 2021
18:06

למצביעי גדעון סער יש אמון רב בגדעון סער כשר משפטים. זה לא מפתיע. גם למצביעי העבודה ומרצ יש אמון רב בשרה ובשר החדש, מיכאלי והורוביץ. גם זה לא מפתיע. אבל שלוש המפלגות האלה הן גם שותפות קואליציוניות. האם למצביעיהן יש אמון גם בשרים ממפלגות שותפות אחרות? הנה תשובה אחת: למצביעי סער יש יותר אמון במיכאלי ובהורוביץ, מכפי שיש מהצד השני. במילים אחרות – מצביעי תקווה חדשה נותנים אמון במיכאלי ובהורוביץ. מצביעי העבודה ומרצ קצת יותר קמצנים במידת האמון שם נותנים בסער.

יש לכם אמון בליברמן כשר אוצר? במיכאלי כשרת תחבורה? השיבו לסקר המדד

למה זה המצב? שאלה טובה. ייתכן שהסיבה היא אידיאולוגית. מיכאלי והורוביץ קיבלו משרדים שהמטען האידיאולוגי שלהם יחסית קל משקל. לא שאי אפשר להכניס אידיאולוגיה למשרד התחבורה, למשל תחבורה בשבת. או שאי אפשר להכניס אידיאולוגיה למשרד הבריאות, למשל הפריות ללהט"ב. אבל שני המשרדים האלה, לפחות על פי הרושם האינסטינקטיבי, נמצאים פחות במחלוקת מהמשרד של סער – משרד המשפטים. כך שבאופן טבעי, למצביעי השמאל יש סיבה לחשוש מסער ומסדר היום שהוא מביא איתו למשרד. 

מה חשבה מרצ ממש לא מזמן על הצטרפות לממשלה עם ליברמן? | האזינו ל"עוד יום"

אתמול הצגנו את רמת האמון של הבוחרים בשרים הכי בכירים בממשלה החדשה. היום נוסיף להם שלושה. רק נזכיר: כבר שבועיים שבאתר "המדד" מודדים את אמון הבוחרים בשרות ובשרים החדשים. הציון שאנחנו מבקשים לתת הוא מ-1 עד 10 – אתן מוזמנות ואתם מוזמנים להשיב. אז מה מצבם של מיכאלי, הורוביץ וסער? טוב משל ליברמן ובנט, אך לא טוב כשל גנץ, הזוכה לאמון הרב ביותר כשר הביטחון, ודומה למדי לזה של לפיד. מיכאלי זוכה לציון הגבוה מהשלושה. זאת משום שלכל מצביעי הקואליציה יש בה אמון רב, למעט מצביעי ימינה. בנוסף בגלל שגם במפלגות האופוזיציה ההתנגדות למיכאלי נמוכה יחסית לזו של לבנט, או לפיד. לא שבוחרי ש״ס נותנים אמון רב במיכאלי. אבל בהשוואה, נאמר, לאמון שיש להם בלפיד, מצבה טוב (מיכאלי 2.3, לפיד 0.9).

למה כל זה חשוב? קודם כל, משום שזה מאפשר מעקב, לאורך זמן, אחר התרשמות הציבור מביצועי שרי הממשלה החדשה. בעוד כמה חודשים, אפשר יהיה להשוות את השינוי באמון, ובעוד שנה שוב, ובעוד שנתיים שוב. כמובן, בהנחה שהממשלה תתקיים, מה שלא לגמרי בטוח.

בנוסף, זה מאפשר לזהות את הסדקים בממשלה. ברור שכאשר לבוחרי ימינה יש אמון נמוך במיכאלי, יש לזה משמעות. או כשלבוחרי מרצ יש אמון נמוך בסער, יש לזה משמעות. אם נראה את רמת האמון של בוחרי מרצ בסער מטפסת למעלה, גם לזה תהיה משמעות. מדובר במשמעות פוליטית – הנוגעת ליציבותה של הממשלה, וגם משמעות חברתית – הנוגעת ליכולתן של קבוצות בעלות עמדה אידיאולוגית שונה לשתף פעולה בתנאים של אמון הדדי. הרי זו אחת ממטרותיה של הממשלה.

ועוד, עם הזמן יהיה מעניין לראות גם את מצב ההתנגדות לשרים בקרב מצביעי האופוזיציה. כרגע הם כועסים, מאוכזבים, נדהמים מאובדן השלטון. אך נניח שהממשלה תתקיים, ונניח שתתפקד היטב, ונניח ששריה יעשו עבודה טובה, עניינית ומועילה במשרדים השונים – האם במצב כזה נוכל לראות את הכעס פוחת ואת רמת האמון עולה? האם נראה מצביעי ליכוד נותנים לבנט ציון קצת גבוה יותר מ-1.6? האם נראה את מצביעי הציונות הדתית נותנים לניצן הורוביץ ציון גבוה יותר מ-2?

נניח שהממשלה תתקיים, ותתפקד היטב – האם נוכל לראות את הכעס פוחת ורמת האמון עולה?

כמובן, האמון של בוחרי האופוזיציה הוא לא המדד העיקרי להצלחתה של ממשלה. האופוזיציה, מטבעה, מתנגדת לממשלה. בכל זאת, אם המחט זזה לכיוון חיובי, מבחינת השרים, זה אומר שאולי ירוויחו כמה קולות בבחירות הבאות. זה אומר שאולי לאופוזיציה לא כדאי ללכת לבחירות, כי מצבה לא צפוי להשתפר. מצד שני, אם נזהה ירידת אמון בקרב מצביעי הקואליציה, אפשר יהיה להתחיל לחשוב על סיום הכהונה, אפשר יהיה להבין שממשלת השינוי והאיחוי לא שינתה ולא איחתה.

כמו כן, שימו לב שמצביעי מרצ נותנים ציון גבוה יותר למיכאלי מאשר להורוביץ, ושמצביעי העבודה נותנים ציון גבוה יותר למיכאלי מאשר להורוביץ. הפער לא מאוד גדול, אבל נדמה שבקרב, ותמיד יש קרב, על ליבם בוחרי השמאל, מיכאלי מובילה בשלב הזה. לא בטוח שזה טוב ליציבות של הממשלה החדשה. מבחינת היציבות מוטב לכולם, שבוחרי כל מפלגה יתמכו קודם כל במנהיגים שלהם, כדי שהמנהיגים לא ירגישו צורך לטלטל את הספינה.