אולימפיאדת טוקיו מתחילה ממש עוד רגע אבל כבר אפשר להגיד שמרימת המשקולות הניו-זילנדית לוראל האברד, הולכת לעשות היסטוריה. האברד התחרתה גם כשהייתה גאווין, עד שהחלה בתהליך לשנוי מין ב-2013. מהרגע שהיא נכנסה למקצי נשים, היא שוברת שיאים ודוחקת את המתחרות הצידה. את הקריטריון האולימפי היא עברה די בקלות.
היא עומדת להתחרות בקטגוריה לנשים במשקל 87 קילוגרם. ובואו נאמר את זה ככה - האתגר שמחכה לה הוא לא רק פיזי, אלא יותר מה שיבוא מסביב. כבר שנים שיש ויכוח סוער מאד על השתתפות של טרנסג'נדריות בתחרויות ובמקצים לנשים, במיוחד כשזה מגיע למקצוע כמו הרמת משקולות. כזה שדורש בעיקר כוח ושרירים. ממש עכשיו עשרות מדינות בארצות הברית שוקלות לחוקק חוקים שימנעו מטרנסג'נדיות להתחרות במקצים של נשים. למה?
לפי החוקים של הוועד האולימפי, שהשתנו ב-2015 כל אתלטית טרנסית שעברה תהליך לשינוי מין, יכולה להתחרות מול נשים, אם הטוסטסטרון – ההורמון הגברי שלה – נמצא מתחת לרמה מסוימת לפחות בשנה האחרונה. אבל יש מי שיגידו שהחוקים האלה של האולימפיאדה לא מספיקים. ובסוף, לאישה שהייתה פעם גבר יש מסת שריר גדולה יותר, ויכולות שלא נעלמות סתם ככה. פשוט נקודת פתיחה לא הוגנת לשאר המתחרות.
אז נכון שבאולימפיאדה יש כסף וספונסרים ועולם הספורט כולו מורכב מחלוקות מגדריות אבל החלטה כזאת יכולה להשפיע גם על תחרויות שוליות בתיכונים. השנה היא 2021, וטרנסג'נדרים היא עדיין אחת הקבוצות שסובלת מהדרה ומאפלייה. השאלה היא האם אפשר לשלב אותן בלי שהמתחרות האחרות ירגישו שהניצחון נלקח מהן לפני התחרות? מה הפתרון? אין לי. אבל השאלה הענקית הזאת, וכל המשקל שנלווה לה – מונח עכשיו על הכתפיים של לוראל האברד.