עמית שמיר - מתוך "דוקותיים"

דוקותיים | "לקחו אוכל וערבבו אותו וקראו לזה זבל": עמית אוסף אוכל מהפח

עמית שמיר לא הסתפר 20 שנה, לא קנה בגדים 5 שנים ולא קנה אוכל כבר 3 שנים. את כל מה שהוא צריך הוא מוצא...בפח. "אנחנו חיים בבזבוז יתר של תרבות צריכה מטורפת, מתישהו ייגמרו המשאבים". וכמה כסף הוא מוציא בחודש?
איתי אשר
13 ביולי 2021
12:43

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>

את עמית שמיר פגשתי לפני כשנה, בארבע לפנות בוקר בשוק הסיטונאי בצריפין. הוא הגיח מתוך החשיכה מחויך כולו, כאשר צילמנו אז סרטון על דור ווינגר, שף שהגיע פעם בשבוע ללקט ירקות שאף אחד לא רצה והכין מהם תבשילים למובטלי הקורונה בפלורנטין והסביבה.

מהרגע הראשון היה ברור שעמית שמיר הוא שונה, "הארד-קור" בהרבה. הוא סיפר לי אז שכבר שנתיים הוא לא קנה מזון בכלל ושכל מה שהוא אוכל - הוא מלקט מפחי הזבל. לקחתי ממנו את מספר הטלפון מתוך ידיעה ברורה שיום אחד עוד ניפגש.

מכיר את כל "הפחים השווים". עמית שמיר, מתוך "דוקותיים"

סופי, המפיקה של דוקותיים, לא שכחה ושנה אחרי נפגשנו שוב בחניון בראשון לציון. התוכנית היתה לצאת למסע של "Dumpster Diving" - צלילת פחי זבל. עמית מגדיר את עצמו כג'אנקולוג כמאסטר בתחום: "Master Dumpster Diver", אם תרצו.  

הוא מוציא בחודש בין 1,000 ל-2,000 שקלים. חמש שנים הוא לא קנה לעצמו בגדים. האויב, כך הוא טוען, היא תרבות הצריכה הבזבזנית.

כבר מהרגע הראשון זה ברור שכל המסע הזה הוא די מטורף. עמית מוצא קופסת משמשים בפח זבל ושואל אם אני רוצה אחד, אני מסרב. "זה 17 שקל לקילו", הוא מנסה לשכנע. עמית מכיר את כל הפחים השווים בסביבה; בדרך כלל אלה פחים של סופרמרקטים ושל ירקניות. הג'אנקולוג פועל בעיקר בלילות, כי ככה יש חניה ואף אחד לא מפריע. הוא נכנס לתוך פחי הזבל הענקיים עם כל הגוף ומוצא שלל. כמויות האוכל שנזרקות לפחי הזבל הן בלתי נתפסות.

עמית מסביר שהוא עושה את זה בקטע אידיאולוגי, בניסיון אישי נואש להציל את כדור הארץ. אם נמשיך ככה, הוא מסביר, בתוך חמישה דורות בני האדם לא יוכלו להתקיים כאן יותר. הוא מוציא בחודש בין 1,000 ל-2,000 שקלים. חמש שנים הוא לא קנה לעצמו בגדים. האויב, כך הוא טוען, היא תרבות הצריכה הבזבזנית. קשה שלא להשתכנע.

בעולם של צריכה בזבזנית, אולי בכלל הוא זה ששפוי? עמית שמיר - מתוך "דוקותיים"

בדרך לעוד פח, הפעם במערב ראשון לציון, אני חושב שזו היתה טעות לא לאכול את המשמש, שזאת היתה יכולה להיות אחלה סצנה. לשמחתי, בפח של הסופר במערב העיר, הוא מוצא חלבה ארוזה. היא עדיין בתוקף. למה זורקים חלבה בתוקף לפח? עמית מסביר שככה זה - מספיק שהאריזה קיבלה מכה והמזון ייזרק. 

הקטע עם החלבה עבר בשלום. לא קיבלתי קלקול קיבה והיתה אחלה סצנה לסרטון.

גם אחרי שבעה פחים, עמית עדיין בטירוף. בעולם שלו יש אינספור הזדמנוית כי יש אינסוף פחים מלאים בכל טוב. הוא אומר שצריך לדעת מתי לעצור כי אחרת זה ממכר. אני שואל אותו אם הוא משוגע? והוא עונה שאולי בכלל כולם משוגעים והוא זה השפוי. 

איתי אשר

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>