איברהים נאססרה - מתוך "דוקותיים"

דוקותיים | "לא רציתי להיות מורה בבית ספר, רציתי לעשות כסף": אברהים הוא יזם בדואי

לאברהים נססרה מלקיה יש 31 אחים ואחיות, ב-מ-וו בחצר ועסק משפחתי שבו עובדים מאות בדואים מהדרום. הוא מייצר מנות חמות לכל רחבי הארץ ואומר שיהיה פה טוב: "המציאות השתנתה, הצעירים הבדואים באקדמיה". ומה לגבי המהומות? "אלה צעירים עניים שאין להם עתיד"
איתי אשר
20 ביולי 2021
12:47

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>

ב-97 אחוז מהמקרים שבהם פונים אליי יחצ"נים, דוברים או יועצי תקשורת ומציעים סיפור על אחד הלקוחות שלהם, אני מסביר להם שאנחנו לא עובדים עם יח"צנים, דוברים או יועצי תקשורת. אחרי שני עשורים של עבודה בעיתונות המסחרית והתחככות יומיומית בעולמות ההון-עיתון-שלטון, אני נהנה מאוד מהפריווילגיה להביא סיפורים על אנשים אמיתיים שאין להם כסף לשלם כל חודש ריטיינר ליחצ"ן.

אבל לחוק הזה יש סייג; כאן נכנסים שלושת האחוזים של הפניות שנענות בחיוב מצידנו. ישנן אוכלוסיות בחברה הישראלית שהיכולת לחדור אליהן באופן עצמאי, ולצלם בתוכן, היא כמעט בלתי אפשרית. ולכן כשפונים אלינו יחצ"נים ומציעים סיפור על החברה הערבית, החרדית או האתיופית - יש על מה לדבר. כך היה במקרה של איברהים נאססרה: איש עסקים מצליח מהיישוב הבדואי לקיה שבצפון הנגב. ברור שיש אינטרס, אבל להיכנס לחברה הבדואית זה כל כך מורכב ומסובך שאמרתי לאיש יחסי הציבור שלו - נלך על זה.

 אחד מ-32 אחים ואחיות, לאב הנשוי לשלוש נשים. איברהים נאססרה, מתוך "דוקותיים".

נפגשנו שבועיים אחרי תום מבצע "שומר החומות". הסרטונים שפורסמו מהנגב בזמן המבצע היו מחרידים: מחסומי דרכים של צעירים בדואים עשו סלקציה בין נהגים ופגעו בכלי רכב של יהודים. גם באזור לקיה היו ונותרו מחסומי הדרכים.

אנחנו נפגשים באזור התעשיה עידן הנגב, המשותף לרהט ולמועצות בני שמעון ולהבים, שם איברהים אומר שלא היו מחסומים. יש לו כאן שני מפעלים בבעלות:. אחד מהם, "נזיד" שמו, מייצר מנות מזון לבתי ספר וגני ילדים בכל הארץ, מתואמים לחיך של הילדים. במזרח ירושלים למשל, אוהבים מג'דרה עם יוגורט, ואילו ברעננה הלהיט היא פסטה "בלי כלום".

80 אחוז מהעובדים במפעל הן נשים בדואיות. מרביתן מרהט. המראה הזה של נשים בדואיות עובדות לפרנסתן הוא די מדהים. חיזיון.

80 אחוז מהעובדים במפעל הן נשים בדואיות. מרביתן מרהט. עובדת במפעל "נזיד"

איברהים הוא אחד מ-32 אחים ואחיות. אביו היה נשוי לשלוש נשים. הוא בנה של האישה השניה; ילד מספר 26 של אביו. איברהים מספר שבחברה הבדואית האחים הבכורים הם נותני הטון, אבל מכיוון שיכולותיו העסקיות היו ברורות לכולם, אחיו הקשיבו לו. כך הקימו את העסק המשפחתי ואחת מחברות ההסעות הגדולות בנגב - מסיעי להב. בסך הכל בבעלותו של איברהים כשבע חברות.

למרות הצלחתו הכלכלית, איברהים בחר להמשיך ולגור במתחם המשפחתי בפזורה הבדואית של פאתי לקיה. הוא ניסה לגור בלהבים אך לדבריו - "זו לא היתה חוויה נעימה". זה לא מובן מאליו, כי בכניסה ללקיה ברור שאנחנו פלנטה אחרת לגמרי - הרחק מלהבים: הזנחה בכל מקום, ריח כבד של שריפת אשפה, גרוטאות שתוחמות מתחמי מגורים. קשה להאמין שכך נראה ישוב בישראל בשנת 2021. העולם השלישי ממש כאן. 

בנסיעה בדרכי העפר של לקיה אנחנו נתקלים במחסומים מאולתרים. זה מלחיץ. איברהים אומר שאנשים לוקחים את החוק לידיים כדי לעשות סדר וממלאים את התפקיד של משרד התחבורה ושל משרד הפנים. ככה זה נראה כשהמדינה והתושבים במחלוקת. 

אך למרות כל אלה, איברהים בוחר להיות אופטימי. הוא לוקח אותנו למסעדה ולמשתלה מקומיות שבבעלות חבריו. לטענתו, הם דווקא דוגמה לצעירים בדואים שמתוך הכאוס וההזנחה כאן מצליחים לפרוץ ולפרוח. איברהים משוכנע עדיין שיום אחד המציאות פה תשתנה, אומר שהוא בוחר להמשיך ולחלום. 

איתי אשר

לכל הסרטונים של סדרת הרשת "דוקותיים" >>