-

"נתניהו תאמץ אותנו": כך השנאה לאיראן מקרבת את העיראקים לישראל

מי נגד מי בעיראק החלשה והשסועה, ואיך מטוטלת השנאה לאיראן קובעת את היחס בה לישראל. האם יש לנו סיכוי לבקר בבגדאד בקרוב?
רועי קייס
20 באוקטובר 2021
14:12

בארביל, בירת החבל הכורדי בצפון עיראק, התקיים לאחרונה כנס בו השתתפו מאות אישי ציבור ובני שבטים תחת הקריאה לממשל בבגדאד – להצטרף להסכמי אברהם ולנרמל את היחסים עם ישראל. הייתם מאמינים שבעיראק, זאת ששיגרה סקאדים לרמת גן, נשמע קריאות כאלה? האם אחרי האמירויות, בחריין, מרוקו וקצת סודאן, אנחנו קרובים לשלום היסטורי בין ישראל לעיראק, או שעדיין לא כדאי לעשות הזמנות לוויקינד בבגדאד?

קצת רקע. עיראק של 2021 זו מדינה חלשה ומושחתת, ששסעים ואלימות עדתית מחריבים בה כל חלקה טובה. מאז שהאמריקנים הפילו את הדיקטטור סדאם חוסיין, הכאוס חוגג. שלטון הברזל של סדאם נתן עדיפות לסונים, שהם מיעוט במדינה, על פני השיעים שמהווים את הרוב. אחרי שסדאם הלך, השיעים הפכו לבעלי השררה במדינה, והם התחילו להתחשבן עם הסונים על כל השנים שסדאם עשה בהם שפטים. המצוקה של הסונים הולידה את ארגון הטרור הסוני דאעש שהשתלט על חלקים נרחבים מהמדינה. אז האיראנים באו לעזור לממשל השיעי נגד דאעש, וגם האמריקנים שעזבו נאלצו לחזור.

כל הבלגאן הזה השאיר בבגדאד ממשל חלש, שמעצמות בין-לאומיות ואזוריות בוחשות בו ללא הרף, ולא פחות חשוב - ממשל מושחת שלא מצליח לשפר את המצב הכלכלי של האנשים הפשוטים.

אז מה הסיפור של כל האהבת חינם הזאת שאנחנו מקבלים מעיראק? מה ההקשר? זה מתחיל בהיחלשות השלטון המרכזי. תשכחו משלטון האימים של סדאם, היום הרבה יותר קל להביע דעות לא פופולריות. אפילו לצאת להפגין נגד השלטון והנוכחות האיראנית. ובאזור שלנו, כשאתה לא ממש אוהב את איראן, אתה פונה למי שכולם יודעים ששונאת את איראן.

אבל בכל זאת, לא הכול במזרח התיכון מתחיל ונגמר באיראן. בשנים האחרונות, בעיראק, בדומה למדינות ערביות אחרות מתחיל משהו חדש. האזרחים מתעניינים פחות במאבקים אזוריים מסביב. ככה הסוגייה הפלסטינית שסדאם דאג לפמפם, נדחקה לטובת החיים עצמם. מה גם שלאנשים בעיראק יש זיכרונות מדהימים מהקהילה היהודית המפוארת, שהייתה חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של המדינה. זה מה שסולל את הדרך ליחס קצת שונה לישראל.

ואז, לפני שנה, הגיעו הסכמי אברהם - התפתחות שהיוותה מכה קשה למחנה הפרו-איראני וגרמה ללא מעט אנשים באזור, גם במדינות שטרם נרמלו את היחסים עם ישראל כמו עיראק, להגיד בפה מלא "וואלה, היהוד האלה לא כאלה גרועים". תוסיפו לזה את היחסים החמים בין ישראל לכורדים בצפון עיראק, וככה מקבלים את הכנס חסר-התקדים שהתקיים בארביל.

אז מה הסיכוי שבקרוב נאכל קובה אסלי בבגדאד? נאמר זאת כך: חכו עם הצימרים עם נוף לחידקל. באזור שלנו המציאות מסובכת. שימו לב שהקריאה לנרמל את היחסים עם ישראל יצאה מאירביל שבחבל הכורדי - ולא מבגדאד, המעוז האיראני.

מהר מאוד הגיעו איומים של המחנה הפרו איראני על המשתתפים, גינויים, צווי מעצר ומה לא - מה שהכניס את החלומות על נרמול יחסים בינינו לבין עיראק לפריזר. בכל מה שקשור לעיראק, זה אנחנו או האיראנים. כל עוד ההשפעה של טהראן תגבר, יהיה קשה להוציא את המנרמלים מהארון, והם ייאלצו להסתפק בכתיבת תגובות חיוביות בדף הפייסבוק של השגרירות הישראלית הווירטואלית בבגדאד.

אם המחנה הסוני המתון, כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לו, יצליח בתמיכה אמריקנית למשוך את בגדאד הרחק מחיקה של איראן - אולי יש מקום לתקווה. עד אז, אתם מוזמנים להסתפק בבמיה בשוק העיראקי בירושלים.