רכבו של ברלנד לאחר השחרור
צילום: יונתן זינדל, פלאש90

אליעזר ברלנד נדון לשנה וחצי בכלא, למה הוא השתחרר אחרי חודש וחצי?

"לך הביתה, צריכים את המקום שלך בכלא": ברלנד לא היחיד - בישראל משתחררים אלפי עבריינים לפני הזמן, בלי שיקול דעת ובלי פיקוח, והשינוי לא נראה באופק
תמר אלמוג
17 בדצמבר 2021
15:59

התרגזתם משחרורו המוקדם, מאוד מוקדם, מהכלא של עבריין כאליעזר ברלנד? הבנתם שהוא ממש לא העבריין היחיד שנשלח הביתה בלי סיבה טובה? הגיע הזמן להתרגז עוד יותר. אבל כדי שתוכלו להתרגז כמו שצריך, קצת רקע. רק נאמר מראש: כל מה שנכתוב עליו כאן נוגע בהגדרה רק לאסירים פליליים, לא לבטחוניים.

נתחיל. הטריק הזה, שנקרא "שחרור מנהלי" או במלים פחות מכובסות "צפוף מדי בבית הכלא, נשחרר אותך קודם", לא ממש חדש. רק שעד לאחרונה השתמשו בו בצמצום: מועד השחרור הוקדם בשבועות ספורים לכל היותר (ולא חודשים כמו עכשיו).

עם השנים, בתי הכלא החלו להיות צפופים יותר, ישנים יותר וראויים פחות למגורי אדם, והמדינה עשתה פחות ופחות בעניין. ליתר דיוק - עשתה כלום. בשלב מסוים בג"ץ קבע שאי אפשר ככה, וחייבים להרחיב טיפה את המקום שיש לכל אסיר. לא תאמרו חדרים מפוארים; פשוט במקום 2.9 מטר רבוע בממוצע לאסיר – 4 וקצת בממוצע.

אם בתקופה מסוימת יש יותר עצורים, שבכלל טרם הוכרע אם הם אשמים - "חייבים" להשתחרר יותר אסירים שכבר הורשעו

המדינה ביקשה עוד ועוד ארכות, בנתיים גם קיבלה, אך עדיין לא שינתה את השיטה. חשוב לדעת: החוק עצמו קובע מכסת מקסימום של אסירים: הכנסת קבעה שבמצב הנוכחי של בתי הכלא לא יהיו יותר מ-14 אלף אסירים ואסירות פליליים בכל רגע נתון. זה לא הכל: במכסה הזאת, 14 אלף, נכללים גם מי שעצורים בזמן משפטם ויתכן שאף יזוכו בסופו. כך נוסף עוד אבסורד לרשימה: אם בתקופה מסוימת יש יותר עצורים, שבכלל טרם הוכרע אם הם אשמים - "חייבים" להשתחרר יותר אסירים שכבר הורשעו.

הפגנה למען זכויות אסירים, ירושלים 2020. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

המדינה כן החלה לבנות ולשפץ – אבל זה כמובן תהליך ארוך. מעבר לכך, זה תהליך יקר. פרופ' אורן גזל איל, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה שישב בוועדות שעסקו בכך ומתמחה בתחום, אומר ובצדק שאת הכסף חשוב לא פחות להשקיע ברווחה ובשיקום - וכך תהיה פחות עבריינות (וגם יותר מקום בבתי הכלא...).

האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"

בינתיים, כאמור, משחררים. כן, פשוט משחררים את האסירים "העודפים". וכך נוצרים מצבים אבסורדים כמו זה שראינו עם הרב ברלנד. הוא נדון לשנה וחצי. ישב חודש וחצי בכלא ו... הביתה. צריך את המקום שלו. ושיהיה ברור, הלך הביתה הביתה, כן? בלי תנאים של ועדת שחרורים בלי מגבלות או פיקוח שיש למי שמשתחרר בקיצור שליש. המבחן היחיד הוא אם האסיר ריצה חצי מעונשו, כולל ספירת המעצר. כמו ברלנד.

יתכן שעבריין "גדול" יותר ומסוכן יותר ישתחרר, כי באותו יום עברו את המכסה המקסימלית, ואדם נורמטיבי שזה מאסרו הראשון יתקע בכלא ולא ישוחרר

ועוד משהו שאין בתהליך: שיקול דעת. המדינה מסרבת, בהגדרה ובמודע, להפעיל שיקול דעת בהחלטה מי משתחרר מתי. כך שיתכן שעבריין "גדול" יותר ומסוכן יותר ישתחרר, כי באותו יום עברו את המכסה המקסימלית, ואדם נורמטיבי שזה מאסרו הראשון יתקע בכלא ולא ישוחרר רק כי ביום למחרת כבר המכסה התאזנה.

עד כדי כך המצב גרוע, שהיו אסירים שהתבשרו שהם משתחררים כי אין יותר מקום, אבל ביום השחרור, כשהמשפחה כבר מחכה להם בחוץ, הם מתבשרים שהמספרים התאזנו, ושיחזרו לתא. זה לא שאין פתרונות.

כלא נווה תרצה. צילום: משה שי, פלאש90

לדוגמה, אומר פרופ' גזל איל - המדינה יכולה לדאוג שעצורים שהמסוכנות שלהם לא גבוהה, יוחזקו במעצר בית או בפיקוח אלקטרוני. כך יהיו פחות עצורים בבתי הכלא ולא יהיה צורך בשחרורים מנהליים כה רחבים. מה גם, שבעניין עצורים בית המשפט בוחן כל מקרה ומקרה, בניגוד לשחרור מנהלי שנעשה בסיטונאות בלי כל בדיקה או פיקוח.

הכנסת מתכננת שינוי - קביעה שמי שהורשעו בעבירות מין, אלימות חמורה או אלימות במשפחה לא יוכלו עוד להשתחרר חודשים מראש ללא פיקוח

בשבוע הבא אמורה הכנסת לאשר הארכת תוקף ההוראה כך שאפשר יהיה להמשיך את השחרור המנהלי המאסיבי הזה. החידוש המהותי הוא בקביעה שמי שהורשעו בעבירות מין, אלימות חמורה או אלימות במשפחה לא יוכלו עוד להשתחרר חודשים מראש ללא פיקוח אלא רק אם ועדת שחרורים החליטה ממילא לשחררם שחרור מוקדם; כך לגבי גם אסירים שנשפטו למעל שלוש שנים.

התיקון הזה חשוב אבל הוא רק צעד ראשון בדרך ארוכה שכדאי שרשויות המדינה יתחילו לנוע בה, ומוטב מוקדם ככל האפשר. גם לאסירים יש זכות לתנאי מחיה ראויים מינימלים, גם לנו כחברה מגיע שלא ישחררו את מי שלא מגיע לו. וכדי להגשים את אלו, נדרש שינוי. דחוף.

התחקיר שהוביל למעצרים - רב הנסתר: