1. נסו לדמיין איך הם הרגישו. נסו לדמיין איך הרגיש רמי לוי כשפתח הבוקר את עיתון כלכליסט וראה את הפנים שלו מרוחות שם, וגילה שהמשטרה עקבה אחרי הטלפון שלו במשך תקופה לא ידועה, לחפש מידע לא ברור, בלי שמישהו אישר לה זאת. דמיינו את התחושה שעברה על עורך אתר וואלה לשעבר, היום מנכ"ל חדשות 13, כשגילה שהמשטרה הייתה בתוך הטלפון שלו, מבלי שהוא ידע זאת. כל המקורות שלו, כל השיחות הכי אינטימיות שלו, הכול היה חשוף לשוטרי ושוטרות משטרת ישראל. דמיינו איך הרגישה מנכ"לית משרד האוצר לשעבר קרן טרנר-אייל כשגילתה שהיא הייתה מטרה למעקב של המשטרה כי מישהו חשב שהיא אולי מדליפה מידע לעיתונאים.
NSO בשירות המשטרה | עוד יום
עכשיו דמיינו את עצמכם. הסתכלו על הטלפון שלכם. כל הודעות הווטסאפ שבהן ירדתם על הבוסית או הבוס שלכם, כל הניסיונות שלכם לתחמן את רשות המיסים, כל אתרי הפורנו שגלשתם בהם. דמיינו שהכול גלוי. שהמשטרה רואה את הכול. שאיפשהו, באיזה מרתף בירושלים, שמורים כל הפרטים הכי אינטימיים, הכי מלוכלכים שלכם, שלא הייתם רוצים שייצאו לעולם.
זו המדינה שאנחנו חיים בה. כך התברר הבוקר מהפרסום בכלכליסט, חלק חמישי בסדרת התחקירים של הכתב תומר גנון על השימוש הבלתי חוקי, לכאורה, של משטרת ישראל, גוף אכיפת החוק הראשי במדינת ישראל - נגד אזרחי המדינה. זו לא משטרה, זו משטרת חרש, זו ממש ההגדרה שלה. זה צריך להיפסק ברגע זה.
2. הגיע הזמן שראש הממשלה ייכנס לזה באמת. הפרסומים בכלכליסט התחילו לפני שבועות, ורק היום ראש הממשלה נפתלי בנט החליט להגיד משהו פומבי בעניין. זה קרה רק אחרי שבכלכליסט פרסמו רשימה ספציפית של שמות ואנשים מוכרים מאוד, שהמשטרה עקבה אחריהם באמצעות הכלים של NSO. חבל שראש הממשלה החליט לדבר בפומבי נגד העניין רק עכשיו, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
הגיע הזמן גם שהשר לביטחון הפנים עמר בר לב יבין שיש הרבה מאוד שהוא לא יודע. שכל הראיונות שהוא נתן עד היום וכל ההצהרות ששחרר לתקשורת, על כך שאולי היה כאן איזה תפוח רקוב או שניים, או שלושה, היו דברים שמוטב היה לא להגיד. הסיפור הזה מגיע כל כך עמוק, והתרבות שהתפתחה במשטרה היא כנראה כל כך רקובה, שאי אפשר היה להשאיר את זה לבדיקה עצמית של המשטרה, ובטח שאי אפשר היה לעמוד מאחורי הצהרות כל כך מרגיעות אחרי פחות מיממה של בדיקה.
הסתכלו על הטלפון שלכם. דמיינו שהכול גלוי. שאיפשהו, באיזה מרתף בירושלים, שמורים כל הפרטים הכי אינטימיים שלא הייתם רוצים שייצאו לעולם
טוב עשה השר בר לב שאמר שהוא מבקש להקים ועדת בדיקה ממשלתית. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. כעת ראש הממשלה והממשלה כולה צריכים לוודא שלוועדה שתוקם יהיו את מלוא הכלים ואת מלוא הסמכויות בשביל לבדוק את הפרשה הזו עד תום, מבלי להשאיר אף אבן לא הפוכה. זו אחת הפרשות הקשות ביותר בתולדות ישראל, בלי שום הגזמה, היא צריכה לקבל טיפול הולם.
3. הנה כמה דברים שהוועדה הזו מוכרחה לעשות. ראשית, היא צריכה להבין עד כמה זה רחב. כמה ישראלים וישראליות המשטרה הדביקה בתוכנת פגסוס ובלשה אחריהם באין יודע, מבלי שום אישור של שום שופט או שופטת. האם אנחנו מדברים על עשרות? מאות? אולי אלפי ישראלים? מי יודע? הוועדה צריכה לברר זאת.
מאחורי תעשיית הצללים הישראלית | עוד יום
היא גם צריכה לברר בדיוק כמה זמן זה נמשך. חודש? חודשיים? שנתיים? אולי זה נמשך עד היום? השאלה הזו היא קריטית וחייבת לקבל מענה ברור ובלתי מתפשר. האם זה היה רק בתקופת כהונתו של המפכ"ל לשעבר אלשיך, כפי שהמפכ"ל הנוכחי מבקש לצייר, או שהשימוש הבלתי חוקי הזה בפגסוס הוא הרבה יותר נרחב?
הוועדה מוכרחה לבדוק כמה אנשים היו (או עדיין) מעורבים בסיפור הזה. כלומר, כמה אנשים לקחו בו חלק אקטיבי, כמה אנשים אישרו זאת, כמה אנשים ידעו זאת. איך נראה המנגנון, מי החליט שהולכים על מישהו ואז הפעיל אנשים אחרים, באיזו קלות שוטרי ושוטרות ישראל פשוט נכנסו לטלפונים של אנשים והתחילו לבנות עליהם תיק. שום שלב של המנגנון הזה לא יכול להישאר חשאי, הכול צריך להתברר (לא הכול חייב להתפרסם, בהנחה שבסוף היום המשטרה באמת צריכה להילחם נגד משפחות פשע ועבריינים. אבל הוועדה עצמה מוכרחה לקבל סיווג ולהיות חשופה לכל המידע, עד תום, בלי סייגים).
ולבסוף, הוועדה מוכרחה להבין - האם בשבועות שחלפו מאז הפרסום הראשון בכלכליסט מישהו במשטרת ישראל עסק בגריסה של חומר, בהשמדה של תיקים, או במשהו מהסוג הזה בשביל לטשטש עקבות ולחבל בעבודת הבדיקה. האנשים שלקחו בזה חלק אינם טיפשים. הם ידעו היטב שהדבר הזה עלול להתגלות, בוודאי מרגע שהתחילו הפרסומים. האם הם השמידו את הראיות?
והנה השאלה הכי קשה בסיפור הזה - איך בכלל אפשר לדעת? איזה כלים יכולים להיות לוועדה כזו שיאפשרו לה להגיע לחקר האמת עד תום? כלומר, היא תוכל לזמן אנשים לתת עדויות, סבבה. אבל איך היא תדע אם משקרים לה או לא? איך היא תדע שהיא זימנה את כל האנשים הרלוונטיים? איך היא תוכל לדעת אם היו תיקים שהושמדו או לא? איך היא תוכל להגיע למידע עצמו? אין לי תשובות טובות לשאלות האלה, אבל הן חייבות להישאל מראש, בשביל לבנות את הוועדה כך שהיא תוכל לעשות את עבודתה כמו שצריך.
4. ואחרון חביב - הציבור הישראלי חייב לדעת מי נתן את ההוראה. או ליתר דיוק, מי נתנו. מי נתנו את ההוראה לעקוב אחרי מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, מי נתנו את ההוראה לעקוב אחרי אבנר נתניהו, או מרים פיירברג, או כל הישראלים והישראליות האחרים שאנחנו עדיין לא יודעים עליהם ושהיו תחת המעקב של משטרת החרש של מדינת ישראל.
הציבור הישראלי מוכרח לדעת מי האנשים הללו, משום שזה יהיה אחד השלבים הקריטיים בבנייה מחדש של האמון הציבורי במשטרת ישראל, אמון שקיבל עכשיו מכה אנושה שיהיה מאוד קשה להתאושש ממנה. זה לא נועד בשביל לערוף ראשים. זה נועד בשביל שהציבור יבין שהבדיקה הייתה עמוקה מספיק והגיעה עד הקודקודים הרלוונטיים, ולא נעצרה בש"ג. הוועדה הזו היא הזדמנות לעקור מן השורש גם את התרבות הרעה הזו.