t
המשלחת הישראלית לשיחות הגבול הימי
צילום: משרד האנרגיה

אולי הפעם: האם ישראל ולבנון יגיעו להסכמות על הגבול הימי?

בניצוחו של מתווך אמריקני חדש, הסכסוך הארוך בין המדינות על 860 קמ"ר בים התיכון מגיע אל רגע האמת שלו. עבור לבנון מדובר בצו השעה מבחינה כלכלית, אבל בארץ הארזים שום החלטה – בטח כזאת – לא מתקבלת בקלות
רועי קייס, פרשנות
12 בפברואר 2022
22:52

זה אמנם נושא קצת פחות פיקנטי וקצת סבוך. אבל השבוע, בלי יותר מדי הדים תקשורתיים אצלנו, הגיע המשא ומתן לפתרון הסכסוך הימי בין לבנון לישראל לרגע האמת שלו, ואולי לאחת הנקודות הקריטיות שלו בשנים האחרונות. נקודה שממנה או שהולכים להסכם היסטורי, או שהולכים לסכסוך מתמשך לפרק זמן ארוך יותר - על 860 קמ"ר בים התיכון.

לפני שמדברים על אירועי השבוע האחרון, בואו נחזור קצת אחורה. באוקטובר שעבר הגיע בחור חדש לשכונה, שמו עמוס הוכשטיין, ישראלי לשעבר שהוריו היגרו לארצות הברית, ומי שהפך להיות עוד אחד מהמתווכים האמריקנים בסוגיה הזאת, שתקועה כבר למעלה מעשור. הוכשטיין נחשב למקורב מאוד לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, ומכיר את הנושא מקרוב. הוא קיבל את המשימה הלא פשוטה, אחרי שבשנתיים האחרונות סוגיית המחלוקת הימית שוב עלתה לכותרות.

הלבנונים, בשל מצוקתם הכלכלית הקשה, הסכימו בספטמבר 2019 בהובלתו של יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, לחזור לשולחן המשא ומתן עם ישראל (באופן עקיף), כדי לראות אם אפשר סוף סוף לשרטט גבול שיאפשר בעיקר לצד הלבנוני להתחיל לקדוח מתחת לים - מה שצפוי להניב לא מעט תשואות כלכליות לארץ הארזים הקורסת.

לאור המצב הכלכלי הקשה והתרעומת של הציבור, גם חיזבאללה נאלץ לחרוק שיניים ולהסכים לשיח העקיף עם ישראל, שהתנהל במטה האו"ם בדרום לבנון בסיוע אמריקני. אלא שסבבי המשא ומתן שהתקיימו לא הביאו לשום תוצאה ובאיזשהו שלב פשוט הופסקו. הלבנונים רק הקשיחו עמדות ונראה שאין על מה לדבר.

תזכורת קצרה לפרקים הקודמים – בסבב השיחות האחרון בין הצדדים לפני 2019, בשנים 2011 – 2012 הציע הדיפלומט האמריקני, פרדריק הוף, פשרה שבמסגרתה לבנון תקבל 55% מהשטח וישראל 45% (860 קמ"ר סך הכול). בצד הישראלי הסכימו, אבל בצד הלבנוני לא ממש השיבו וכך הסכסוך נותר על כנו וסבבי השיחות שהחלו מאוקטובר 2019 לא הניבו איזושהי תוצאה. להיפך, הלבנונים כאמור רק הקשיחו עמדות.

אלא שכמו שאמר לי בעבר בכיר ישראלי שמעורה בנושא - כל עוד הסכסוך הזה ממשיך להתקיים, הזמן לא פועל לטובת הלבנונים. כי בסופו של יום, רוב השטח השנוי במחלוקת נמצא בחלק הלבנוני ולא בצד הישראלי, שהקידוחים בו כבר בעיצומם. זה מרתיע חברות זרות שרוצות לקדוח בשטח הלבנוני, אבל לא מוכנות כל עוד הסכסוך לא ייושב. במילים אחרות - הגז שם נשאר עמוק עמוק בקרקעית הים וכך גם הכסף.

שלא נטעה, גם אם יושג הסכם, זה ייקח כמה שנים טובות עד שהלבנונים יראו את הפירות הכלכליים. אבל זה נותן תקווה שלבנון תצא לדרך חדשה ובעיקר תהפוך סוף סוף למדינה עצמאית מבחינת אנרגטית. סקטור האנרגיה הוא אחד הכושלים והקורסים בארץ הארזים גם בימים אלה.

כשאלה נתוני היסוד, הונחת המתווך הוכשטיין למשימה ונראה שהוא פחות מאמין בסבבי המשא ומתן העקיף בין ישראל ללבנון שאולי נותנים מצג תקשורתי שקורה משהו, אבל בפועל לא יוצא מזה כלום. הוכשטיין שמזכיר מאוד בהתנהלות את יועצו הצעיר של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, ג'ראד קושנר, בא כדי לשנות את המשוואה ולהשיג עסקה כלכלית, פשוט כמשמעו, ובניגוד למה שהיה בעבר הוא לא מעוניין לתת לצדדים למשוך את הסיפור כמו מסטיק. במילים אחרות יש דדליין.

"יש כעת הזדמנות להגיע לפתרון. הפערים צומצמו", אמר הוכשטיין בפתח ביקורו השבוע בלבנון, שם התראיין ללא הפסקה: "אני מאמין שאפשר להגיע לפתרון. אנחנו לא נחתום על ההסכם. לבנון צריכה להחליט שהיא רוצה לחתום עליו. ישראל צריכה להחליט שהיא רוצה להחליט לחתום". בתשובה לשאלה האם יש לו חדשות חיוביות מישראל ענה: "כך אני סבור. אני חושב שההשקפות בנושא יעלו לדיון במהלך הביקור שלי. אני חושב שיש מקום פה ואפשרויות להשיג פתרון". בתשובה לשאלה מה יקרה אם זה ייכשל, ענה כי אם לא יצליחו להגיע לפתרון, ההשלכות מבחינת לבנון יהיו קשות.

בשבוע האחרון, כאמור, הגיע הוכשטיין, ללבנון ונפגש עם כל בכירי הממשל בביירות, כל המי ומי, כדי להציג את המתווה שלו לעסקה, ונראה שבצד הלבנוני לא שוללים את העניין. "אנחנו מוכנים לבחון את ההצעות של הוכשטיין", צייץ נשיא לבנון, מישל עון, אחרי פגישה בין השניים. בכלל, כל הצדדים משדרים מסרים חיוביים למדי. בישראל, אגב, שתיקה מחשידה למדי - מה שיכול להעיד שאולי משהו באמת זז.

אז מה בעצם עומד על הפרק?

ההדלפות מגיעות בעיקר מהצד הלבנוני, אבל על פניו נראה שהוכשטיין מנסה להביא לנוסחה שמתמקדת יותר בשדות עצמם, קרי יותר באוצרות מתחת למים מאשר לקווים שמעל המים. למשל, שישראל תקבל את שדה "כריש" והלבנונים את שדה "קנא".

ההערכה בלבנון היא שהוכשטיין מעוניין שהצדדים יכריעו תוך ארבעה עד שישה שבועות האם הם בעניין או לא. הסיכויים שלו להצליח איפה שקודמיו נכשלו - לא גדולים

האם זה יצליח? לא בטוח בכלל. כי יכול להיווצר מצב של שדות משותפים בין הצדדים ואז המחנה של חיזבאללה יעמוד על הרגליים האחוריות ויגיד שמדובר בנרמול. רק השבוע מנהיג חיזבאללה נסראללה אמר בריאיון לערוץ איראני כי ארגונו אמנם ממשיך לתת לממשלה גב בנושא שרטוט הגבול הימי, ויתמוך בכל החלטה שתתקבל מצדה ותחזיר את זכויותיה של לבנון. באותה נשימה הוא הבהיר כי לא יסכים לפתרון שיש בו "חשד" לנורמליזציה בין הצדדים.

מה שכן ברור הוא שהצד הלבנוני קצת מרכך עמדות, וחזר לקו המקורי שמבחינתו בו צריך לעבור הגבול, נקודה 23. לא כל כך מזמן, ממשלת לבנון ניסתה במחטף להעביר צו שמרחיב משמעותית את השטח שבמחלוקת לנקודה 29. נשיא לבנון, מישל עון, בלם זאת. בסוף השבוע עון אמר בריאיון לעיתון אל-אח'באר כי עמדת לבנון ברורה: "נקודה 29 הייתה נקודה למשא ומתן ולא הגבול הימי שלנו. נקודה 23 היא הגבול הימי ואנחנו דבקים בה. אפשר להגיע להסכם שיספק את שני הצדדים".

ההערכה בלבנון היא כי הוכשטיין מעוניין שהצדדים יכריעו תוך ארבעה עד שישה שבועות האם הם בעניין או לא. סיכוייו של הוכשטיין להצליח היכן שקודמיו נכשלו לא גדולים, אבל אולי דווקא הלחץ שהוא מפעיל עם קביעת דדליין יכול לגרום לצדדים, בעיקר לצד הלבנוני, להבין שהגיע הזמן לקבל הכרעה. בארץ הארזים, רגע לפני בחירות גורליות לפרלמנט, הכרעה פוליטית מהסוג הזה היא עניין לא פשוט, גם אם בהיבט הכלכלי מדובר בצו השעה.