-
אסד בדובאי

לראשונה מפרוץ מלחמת האזרחים: נשיא סוריה אסד ביקר בדובאי

אסד נפגש עם שליט הנסיכות ודן עימו בחיזוק שיתוף הפעולה בין המדינות. לאחר נתק של שנים בגלל המלחמה, סוריה מנסה לחזק את קשריה במפרץ • שר החוץ האמריקני נד פרייס: "מאוכזב ומוטרד מהניסיון לתת לאסד לגיטימציה"
עידו קורן
18 במרץ 2022
21:54

בביקור היסטורי שמתרחש בפעם הראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, נשיא סוריה בשאר אל-אסד נפגש היום (שישי) עם שליט דובאי, מוחמד בן ראשד, בנסיכות. לפי לשכת הנשיאות הסורית, אסד ובן ראשד שוחחו על חיזוק שיתוף הפעולה בין המדינות בתחומים הכלכליים והמסחריים.

בפגישה נכחו גם שר החוץ הסורי פייסל אל-מיקדאד ובכירים מאיחוד האמירויות. בעת האחרונה סוריה מחדשת את קשריה עם מדינות המפרץ לאחר נתק של שנים על רקע המלחמה בסוריה, במהלכה היא גם הודחה מהליגה הערבית.

דובר משרד החוץ האמריקני נד פרייס אמר בתגובה לפגישה כי  ארצות הברית מוטרדת ממה שמצטייר כניסיון להעניק לגיטימציה למשטרו של אסד. "אנו קוראים למדינות השוקלות לקיים קשרים עם משטר אסד להציב לנגד עיניהן את הזוועות שהוא עולל לאזרחי סוריה בעשור האחרון, ואת העובדה שהוא ממשיך למנוע העברת סיוע הומניטרי לרוב חלקי סוריה", אמר פרייס.

כ-500 אלף בני אדם נהרגו עד היום במלחמת האזרחים. 5.5 מיליון בני אדם הפכו לפליטים. המלחמה החלה בהפגנות נגד משטרו של אסד. הם מחו נגד השליטה של המיעוט העלווי במדינה, עליו נמנה אסד, ונגד השחיתות. 

בשאר אסד עם שליט דובאי

איך הפך אסד לדמות הכי מחוזרת במזרח התיכון?

בחודשים האחרונים נראה שהנרמול בין אסד למדינות ערב יצא מהארון. כמה חודשים אחרי ההתקוממות נגד משטר אסד, שרי החוץ של הליגה הערבית החליטו שבעקבות מעשי הטבח בסוריה, צריך להראות לו את הצד המעליב של היד. מעבר להקפאת החברות של סוריה בליגה הערבית, מדינות ערביות, בעיקר מאזור החיוג של המפרץ, תמכו במובהק במתנגדיו של אסד ואפילו ציידו אותם באמצעי לחימה. אבל למרות כל המאמצים, אסד הצליח להישאר בשלטון. זה קרה בעיקר בגלל הסיוע שקיבל מרוסיה, איראן וחיזבאללה.

אבל היה שם עוד משהו: המורדים הסורים היו ערב רב שלא הצליח להתלכד, ובסוף הגורמים הקיצוניים האפילו על המתונים. במקום לקבל סוריה דמוקרטית, קיבלנו את דאעש ואל קאעידה. וככה, בחסות עלייתו לגדולה של דאעש על סרטוני עריפות הראשים שלו, אסד התחיל להיראות כמו אופציה סבירה. יחסית. בינתיים, ההימור של מדינות ערב והמפרציות על מתנגדיו נחל כישלון חרוץ, ואסד שהיה עם חצי רגל בקבר - הפך להיות מי שכולם רוצים ביקרו.

עד השנה האחרונה, זה התנהל בעיקר מאחורי הקלעים, אבל בחודשים האחרונים נראה שהנרמול בין אסד למדינות ערב יצא מהארון. עבדאללה השני, מלך ירדן, פתאום מקיים עם הצורר הסורי שיחת טלפון, מזמין את שר ההגנה הסורי לביקור ומה לא. ובאזור חיוג המפרץ, המחנה הסוני המתון שבראשו עומדת סעודיה, כבר פחות מדבר על פשעי המלחמה של אסד.

אז אסד על הסוס. מי שפעם היה מוקצה מחמת אכזריותו הבלתי אנושית, נתפס כיום על ידי מדינות ערב כהזדמנות כלכלית: סוריה ההרוסה זקוקה לשיקום מסיבי. זה אומר חוזים לבניית תשתיות במיליארדי דולרים. למפרציות יש את הכסף ובתמורה הן מחפשות השפעה שתיתן קונטרה לשחקנים הרגילים שבוחשים בזירה הסורית בעשור האחרון: האיראנים, הטורקים והרוסים. בסוף, חוזה מיליארדים לבניית רשת סלולרית או כביש חדש, יכול להפוך ברוגז של שנים לחברות מופלאה.

אבל הדבר הכי מדהים בקאמבק של אסד, שזה לא רק מדינות ערב, אלא גם המערב ובראשו ארצות הברית, שגם אם לא יגידו את זה און-קמרה, הרבה יותר סלחניים כלפי אסד. לא מאמינים? קבלו את הסיפור הבא: בשנה וחצי האחרונות לבנון קורסת לתוך עצמה. המצרים רצו לשלוח להם גז והירדנים חשמל, אבל כדי שזה יגיע ללבנון האמריקנים נאלצו להסכים שזה יעבור דרך סוריה. בכך הם שברו את המצור הכלכלי שהם עצמם הטילו על אסד. 

אז מה המסקנה מחזרתו של אסד למשפחת העמים? האם במזרח התיכון יש כזה דבר אכזרי מדי? לפני הכול, צריך להבין שחלק גדול מהמדינות הערביות שמנסות לחבק את אסד, הן לא בדיוק סמל ומופת לזכויות אדם. רובן מובלות על ידי בתי מלוכה שלא בוחלים באמצעים ומדכאים בצורה אקטיבית מיעוטים ומתנגדי משטר. 

בשורה התחתונה, אכזריות במזרח התיכון היא לא כרטיס אדום, היא משהו שצריך לדעת להשתמש בו. בשכונה שלנו אין דבר כזה אכזרי מדי, כל עוד הצלחת להישאר בשלטון.