פוטין, ביידן, בלינקן ולפיד, ארכיון
צילום: גטי אימג'ס

ביידן נסחף, בלינקן נלכד: חמש הערות מדיניות

למה התכוון ביידן כשאמר שפוטין אינו יכול עוד להישאר בשלטון? האם לבלינקן עוד יש מנדט לשנות סעיפים בהסכם הגרעין? ועד כמה יבהירו שרי החוץ הערבים לאמריקנים את חוסר שביעות רצונם מההסכם?
שמואל רוזנר
27 במרץ 2022
10:34

1.

לאמריקנים יש מנהג משונה: מעת לעת הם מודיעים שתם זמנו של מנהיג זה או אחר ולא לומדים לקח. הם עשו זאת כאשר ג׳ו ביידן היה סגנו של הנשיא ברק אובמה, כאשר החליטו חד צדדית על סיום כהונתו של בשאר אסד בסוריה. הרוסים זיהו הזדמנות להשפיל את אובמה – האמריקנים יגידו שנגמר, הרוסים יחליטו שלא נגמר. התוצאה: לא נגמר.

עכשיו בא תורו של פוטין להיות מי שנגמר. ביידן, הפעם בתפקיד הבכיר יותר, הודיע על כך בפולין, ומייד סיפק לסינים הזדמנות להשפיל גם אותו. האם יחליטו לעשות זאת? זה תלוי בהערכתם את הסיכוי של פוטין לשרוד בעזרתם. אם יניחו שהוא יכול, יש סיכוי לא רע שזה מה שיעשו. לא מאהבת פוטין, אלא כדי להבהיר לאמריקנים שהם אינם הקובעים מי שולט במדינות שאינן אמריקה.

ביידן, שמנהל בסך הכול מערכה מדינית מוצלחת בזירת רוסיה-אוקראינה, הפתיע בהודעה האישית נגד פוטין. האם זה היה מתוכנן? אם קוראים בזהירות את ההבהרות שבאו מהבית הלבן לאחר האירוע, נדמה שביידן פשוט קצת נסחף. הוא התכוון ש״אסור להרשות לפוטין להפעיל כוח על השכנים שלו״. אה.

איך אתם חיים? יש לנו שאלות על שינה, מגורים, כושר ושתייה. בואו להשתתף

איך לדעתכם, וכמובן האם בכלל, ישראל צריכה לסייע לאוקראינה?

2.

מה האמריקנים באים לבקש בנגב? זה די ברור. הם באים לבקש סיוע במערכה נגד רוסיה. מהערבים הם צריכים נפט, אנרגיה, שיעזרו להתגבר על בעיות המחסור בגלל העיצומים על רוסיה. מישראל הם צריכים כל מיני זוטות: גם שתעזור לשכנע את הערבים, גם שתרגיע את הזירה הפלסטינית במחוות, כדי למנוע התפרצויות, גם שלא תעשה עניין גדול מדי מהסכם הגרעין – שר החוץ אנתוני בלינקן בא כדי להזכיר שארצות הברית עודה מחוייבת לביטחון אזורי במזרח התיכון.

השאלה היא מה יש לו לתת, חוץ מהבטחות, מילים יפות. נכון, האמריקנים נראים קצת יותר חזקים לפתע, בזכות הקואליציה שהקימו נגד רוסיה. ומצד שני, אין משמעות לעוצמתם אם ביד אחת הם מתחזקים וביד השנייה מחזקים את איראן. האם לבלינקן עוד יש מנדט לשנות סעיפים בהסכם? האם הוא בא עם ראש פתוח, ומוכן לשקול מחדש את ההסכם? האם בא עם סל מוצרים שיציע בתמורה לשתיקת ישראל והערבים אחרי שייחתם הסכם? אם יש בעיה עם ועידת הנגב, זו הבעיה: לא ברור על מה מתנהל המשא ומתן, ואם בכלל מתנהל משא ומתן. יכול להיות שזה הכול בעיקר טקס.

3.

טקסים הם דבר חשוב. בעיקר למדינה שחיפשה ועודה מחפשת לגיטימציה. שרי חוץ ערבים בישראל – זו לגיטימציה. שרי חוץ ערבים, אם יהיו, ליד קבר בן-גוריון (בשלב הזה עוד מותר לשאול אם הממשלה לא מכרה כאן לציבור יותר ממה שאפשר לספק), זו לגיטימציה. גם התעלמות מהפלסטינים זו לגיטימציה. יש בה מימד של סיכון, ומצד שני היא שולחת מסר להנהגה ברמאללה (ובעמאן): נגמרו הימים שבהם עמדתם בראש התור, וספק אם ישובו אי-פעם בקרוב.

ויש עוד מסר: המחנה הערבי נמצא עכשיו בקואליציה עם ישראל, מה שמחזק את האופציה של ניסיון להגיע לפתרון ערבי-ישראלי מוסכם לסוגיה הפלסטינית מעל הראש של הפלסטינים. עוד רגע קצרצר או סתם קצר, והפלסטינים ימצאו את עצמם בלי הנהגה מוסכמת (אבו-מאזן בדיוק חזר מבדיקות רפואיות בגרמניה). אולי זה יהיה הרגע שבו יעלה מחדש הרעיון שמוטב להם לחסות תחת מדינה מסודרת, כמו ירדן. נשמע מופרך? הזוי? רק חשבו כמה הזוי הייתה נשמע הרעיון לכנס פסגת שרי חוץ ערבים ליד קבר בן-גוריון לפני לא הרבה שנים, בערך כשאובמה הודיע שעוד רגע אסד עוזב את השלטון.

4.

עוד רגע כבר יתחיל הקרב על הקרדיטים: האם זה בזכות נתניהו וטראמפ, שהניעו את הסכמי אברהם, או שמא בזכות העובדה שהם כבר לא איתנו, ולערבים קל יותר להציב רגל על אדמה בריבונות ישראלית. חבל על הוויכוח. התשובה היא גם וגם.

5.

יאיר לפיד הוא איש נחמד. אולי נחמד מדי. הוא לא יבקר בחריפות תוקפנית את שר החוץ בלינקן. לא כי אין לו ביקורת, כי זה לא באופי שלו. לכן, השאלה המעניינת ביותר של פסגת הנגב היא מה יעשו שרי החוץ הערבים? עד כמה יבואו נחושים לשדר לאמריקנים את חוסר שביעות הרצון שלהם. מי שעוקב אחר דיווחים מהמפרץ ומוושינגטון יודע שכבר כמה שבועות שהערבים מנסים למשוך את תשומת הלב של האמריקנים, לאותת להם שנגמרה הסבלנות. הם מסרבים לבקשות בעניין רוסיה, הם לא מחזירים טלפונים לנשיא ביידן. הם ברוגז. המפגש בישראל הוא הזדמנות עבורם לייצר משבר.

הוועידה היא הישג לאמריקאים, וגם מלכודת. בלינקן עלה ברשת. האמריקנים זקוקים לשיתוף פעולה, לכן לא יכול היה לסרב לפיתוי של ועידה טקסית, שתיישר את ההדורים עם הערבים. התוצאה היא הזדמנות: לבלינקן לא תהיה ברירה אלא להקשיב. אם ירצו, שרי החוץ הערבים יוכלו לשלוח אותו הביתה קצת חבוט, ובעיקר, נושא מסרים ברורים, תקיפים ולא מתפשרים.

לפני כמה ימים כתבתי, שבסיבוב הנוכחי של המאבק על ההסכם נפתלי בנט לובש את חליפת הנחמדות. את החליפה של בנימין נתניהו – החליפה של האיומים, של זעקות השבר, של המריבה המתוקשרת עם הממשל – הותיר בנט לשליטים הערבים. מחר נראה מה יעשו בה.