t
אנשי זק"א בזירת הפיגוע בתל אביב
צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

מ"שלום עכשיו" ל"טרור עכשיו"

אם הפלסטינים לא למדו כלום מהאינתיפאדה השנייה – כדאי שאנחנו נלמד ומהר. אנחנו כבר לא "הפראיירים של אוסלו", שמוכנים לעצום עין או להשלים עם כפל הלשון והמעש של הפרטנרים מעבר לקו הירוק
גל ברגר
10 באפריל 2022
16:08

שידור חוזר. זה בדיוק מה שזה. תזכורת למי ששכח באיזו קלות הפרטנר, הפת"ח, עובר מדיבורים על אחווה ושלום עולמי לתמיכה חובקת טרור. היום זה הפת"ח של אבו מאזן, אז זה היה הפת"ח של ערפאת. איזה סוויץ', איזו גמישות לוליינית. מ"שלום עכשיו" ל"טרור עכשיו", ברגע.

יספרו לנו שאבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית וראש הפת"ח, אבל גינה, גם את הפיגוע בדיזנגוף וגם את הפיגוע בבני ברק. יספרו לנו שהפת"ח של אבו מאזן רק קורץ עכשיו לבייס, הוא לא באמת רוצה לחזור לגל האלימות של שנת 2000. יספרו לנו שזה לא כולם, ושהבכירים בהנהגת הרשות הפלסטינית והפת"ח לא חשים בנוח עם המצב, אבל פשוט אין להם ברירה. יספרו לנו שזה עדיין רק בודדים ושזה ביטוי לאובדן משילות של הרשות. יספרו לנו שהפיגועים הם גם התרסה נגד הרשות עצמה והמדיניות שלה כלפי ישראל.

האזינו להסכת עוד יום

הציבור הישראלי התבגר והתפכח מאז שנות ה-90 ומאז האינתיפאדה השנייה. אנחנו כבר לא "הפראיירים של אוסלו", שמוכנים לעצום עין או להשלים עם כפל הלשון והמעש של הפרטנרים מעבר לקו הירוק.

נחמד מאוד שאבו מאזן גינה את שני הפיגועים האחרונים. צריך לסמן וי בצ'ק ליסט ולהמשיך הלאה, לא ליפול לרגליו ולהשתחוות על מעשה כה בסיסי ומתבקש. אבל צריך גם לשאול: איפה הוא היה בשלל הפיגועים הקודמים? איפה הוא היה ב-2011 כשחיבק בלשכתו את משוחררת עסקת שליט אמנה מונא, רוצחת הנער אופיר רחום?

איפה היה אבו מאזן ב-2014 כששלח מכתב תנחומים למשפחת המחבל שניסה להתנקש בחייו של יהודה גליק? איפה הוא היה במארס 2020 כשהיו עימותים בשטחים בין אנשי כוחות הביטחון לפלסטינים בתל ארומה, ואמר בשידור חי: "כשאני רואה בנות מרביצות לשוטרים ולחיילים – הדבר מרומם את ליבי. ככה בדיוק צריך לעשות"?

איפה הוא היה אז ואיפה הוא היום? וזה מבלי שדיברנו בכלל על המשך תשלום הקצבאות לרוצחים אסירי עולם, ולאור הירוק שנתן לבכירי הפת"ח והרשות הפלסטינית לקפץ בין סוכות אבלים של מחבלים ולשחרר הצהרות תומכות טרור בגל פיגועי הסכינים של אוקטובר-דצמבר 2015. טרור בנשק חם נגד אזרחים בתחומי הקו הירוק – זה לא על פי דוקטרינת אבו מאזן, אבל אלימות וטרור נגד חיילים ושוטרים במזרח ירושלים, ובכלל נגד מתנחלים מעבר לקו הירוק – זה חופשי על הבר.

עד מתי נמשיך להיות סלחנים. עד מתי נמשיך לעצום עין ולהשלים עם זה. עד מתי נמשיך להגיד שזה בסך הכול גשם ושבשגרה המנגנונים של אבו מאזן דווקא עובדים כדי לסכל טרור. עד מתי נחיה בשלווה עם הדיסוננס הזה שהם חיים בתוכו כבר שנים: נאבקים בטרור לפני הפיגוע, ומחבקים את הטרור לאחריו. שגם זה לא בדיוק נכון, שהרי תשלום המשכורות למחבלים הוא חיבוק של הטרור תוך כדי ובין לבין.

נחמד מאוד שאבו מאזן גינה את שני הפיגועים האחרונים. צריך לסמן וי ולהמשיך הלאה, לא ליפול לרגליו ולהשתחוות על מעשה כה בסיסי ומתבקש

אם נסתכל על מה שקורה בימים האחרונים כאיבוד שליטה של אבו מאזן על חלקים בפת"ח, זה בעיקר לבלבל את עצמנו עם הקונספציה. בלבול שלנו, ושל מערכת הביטחון ושל כל מי ששבוי בזה. זה פשוט לא לראות את התפנית מהמציאות שצבענו בהתעקשות בוורוד, למציאות שנצבעת כעת באדום ובשחור. נכון, זה עדיין רק טיפין טיפין. עדיין לא כל הפת"ח בסיפור הזה. אבל זה גם לא רק קומץ, וזה בוודאי מספיק בשביל תזכורת.

בעיית משילות ברשות? לא על חשבוננו

אכרם רג'וב, המושל הפלסטיני של גזרת ג'נין, הוא נציג הרשות הפלסטינית בגזרה. מינוי אישי של אבו מאזן. הוא אחראי על ההתנהלות שם ביום-יום, על הטיפול בבעיות האזרחיות, על תפקוד מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגזרה. בעבר היה מפקד הביטחון המסכל בשכם (גוף פלסטיני המקביל לשב"כ). אני מכיר אותו אישית יותר מ-15 שנה.

התאכזבתי לשמוע אותו אתמול אצל ליאת רגב בכאן רשת ב, מכריז בגאון שהמחבל מהפיגוע בדיזינגוף – שיצא מג'נין – הוא "לא טרוריסט". אולי האשמה היא בי, שבכלל התאכזבתי.

האזינו לריאיון עם מושל ג'נין בכאן רשת ב

שאלתי אותו בשידור למי אני כישראלי צריך היום להאמין בפת"ח? ליד שמאל שמגנה פיגועים (אבו מאזן) או ליד ימין שמעודדת אותם (דרג שטח בפת"ח בצפון שומרון, אחד הדוברים הרשמיים, גדודי חללי אל-אקצה של פת"ח). הוא לא באמת סיפק תשובה.

למה אבו מאזן לא קורא אותו לסדר, אתה שואל את עצמך. לא רק שהמחבל מדיזנגוף לא טרוריסט בראייתו, המושל אכרם רג'וב גם פקד אמש את סוכת האבלים שהקים אביו של המחבל בג'נין. הוא לא הגיע לשם לבד, אלא עם עוד שורה של קצינים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הוא הצטלם לצד האבא, שרק לפני יומיים-שלושה נשא נאום הסתה מטיף ממרפסת ביתו שבו שיבח את בנו ועודד צעירים אחרים לצעוד בדרכו. לא זאת בלבד, אמש אכרם רג'וב עצמו נשא דברים בסוכת האבלים ודיבר על המחבל שמת למען פלסטין, למען הכבוד הפלסטיני, למען אל-אקצה וירושלים.

שמעתי גם את ג'מאל חוויל, חבר המועצה המהפכנית של פת"ח (חבר של זכריה זביידי), שמדבר על דבריו המסיתים של האבא כעל "חוקה חדשה" שצריכה להיחרת בלבבות הדור החדש. ואת עטא אבו רמילה, ראש הפת"ח בג'נין, שלא מסתיר את חדוותו לגל הפיגועים החדש, תוך הנפת נשק מול קהל מוסת ומשולהב. ראיתי גם את הרמיזות של אחד מדוברי הפת"ח, מוניר אל-ג'ארוב, שהעלה לטוויטר תמונה עם השם פת"ח ולצידה רובה.

שברשות הפלסטינית ישאלו את עצמם איך זה שעד היום, 17 שנה מאז מות ערפאת ותחילת שלטון אבו מאזן, הבייס שלהם נשאר עם אותו ה-DNA

קראתי גם את דבריו של אותו מוניר אל-ג'ארוב, מראשי המסיתים של הפת"ח, שהעלה בטוויטר תמונה של אבי המחבל מדיזנגוף מחובק עם אביו של המחבל מהג'יהאד האסלאמי שנהרג אתמול בחילופי האש בג'נין, וכתב כך: "הנה שני קצינים במנגנוני הביטחון. זה בית הספר של המנגנונים שמבתי קציניהם יוצאים אנשי המאבק". לאנשים האלה אבו מאזן עדיין משלם משכורת, וגם פנסיה.

כן, האבא המסית של המחבל מדיזנגוף הוא קצין לשעבר בדרגת אלוף משנה במנגנון הביטחון הלאומי הפלסטיני, והיה בעבר מח"ט שכם מטעם הרשות. אומרים עכשיו שהוא הועזב מתפקידו על רקע חילוקי דעות עם מפקדיו לפני כ-7-6 שנים. אבל הנה המושל של שכם – הנציג של אבו מאזן – בא לביתו היום, באפריל 2022, ומחבק אותו ומרעיף שבחים על בנו הטרוריסט.

וגם האבא של המחבל מהג'יהאד שנהרג אתמול בחילופי אש עם צה"ל בג'נין, היה קצין במנגנון המודיעין הצבאי של הרשות הפלסטינית. והנה, רק אתמול שלח לו חבר הנהגת הפת"ח ג'יבריל רג'וב מכתב תנחומים בחתימת ידו. טוב שלא שלח פרחים ובונבוניירה.

אם לא די בכך, הפת"ח וגדודי חללי אל-אקצה (הזרוע הצבאית של פת"ח שחשבנו שנעלמה מהנוף אבל עושה עכשיו קאמבק) נטלו אחריות על המחבלים מדיזנגוף ומבני ברק. דגלים צהובים של הפת"ח ושלטים המאמצים בשם הפת"ח וגדודי אל-אקצה מעטרים את חצר בית המחבל שבו הוקמה סוכת האבלים.

אז איפה אבו מאזן? כמה אפשר לטמון את הראש בחול? וכמה אפשר לעשות הנחות לרשות הפלסטינית ולפת"ח? יש הבדל בין לראות בחבורה הזו "חצי פרטנר" ולעבוד איתם על מה שאפשר ולהפנים את מה שאי אפשר, לבין לפרוס להם שטיח אדום, לארח אותם בבית, לתת להם מתנות ולהרעיף עליהם פריווילגיות.

יש להם בעיה עם הבייס שלהם? שיפתרו אותה. הם לא מסוגלים לעמוד כצוק איתן מול הנחשול והאווירה הפופוליסטית התומכת בטרור ומעדיפים להיסחף עם הזרם? שישאלו את עצמם איך זה שעד היום, 17 שנה מאז מות ערפאת ותחילת שלטון אבו מאזן, הבייס שלהם נשאר עם אותו ה-DNA.

שיעשו את התהליך הפנימי אצלם. לא על חשבוננו בכל אופן ולא על ידי עידוד המשך טרור והמשך שפיכות דמים. אם הם לא למדו שום דבר מהאינתיפאדה השנייה - אנחנו צריכים ללמוד ומהר.