המשפחה שלא שרדה - רות פרדס

"התושבים אמרו שהצילו ילדה יהודייה - והכפר ניצל"

רותי פרדס הייתה בת שנתיים ו-8 חודשים כשאימה העבירה אותה לקצין אס.אס. גרמני-פולני שהציל אותה - ובסיום המלחמה הגיעה לאסוף אותה • פרופ' אריה דורסט הבין את חומרת המצב ולמד להיות קתולי אדוק • דבורה ראתה את עיירתה שבטרנסניסטריה נשרפת על ידי הנאצים, ועכשיו חבל הארץ שוב עומד לפני מלחמה • פליקס, פעיל גרמני בצעדות החיים, מתמודד עם ההיסטוריה הנאצית של משפחתו | האזינו לריאיונות בכאן רשת ב
כאן רשת ב
27 באפריל 2022
12:37
עודכן ב 28 אפריל 17:23

רותי פרדס הייתה בת שנתיים ו-8 חודשים כשאימה העבירה אותה לידיו של קצין אס.אס. פולני-גרמני. בריאיון לכאן רשת ב היום (חמישי) שיתפה פרדס על מהלך חייה: "הוא היה איש מופלא שחצה איתי את כל פולין עד גרמניה, שם נתן אותי להוריו ואמר שאני בתו, שנולדה מרוח הקודש. הם הטבילו אותי לנצרות ונתנו לי את השם אנטושקה, על שם הסבא אנטון. בסוף המלחמה אימא שלי הגיעה והחזירה אותי לפולין, שם חיכה לי אבא - היינו משפחה שלמה ששרדה".

על גורל הכפר שהציל אותה, שהסתבר ככפר פולני, היא מספרת: "בסוף המלחמה הרוסים רצו לשרוף את הכפר. התושבים אמרו שהם הצילו ילדה יהודייה והכפר ניצל. מאז הם קראו לי אנטושקה הקדושה והתפללו לפסל שלי שהוצב בכפר".

האזינו לריאיון המלא עם רותי פרדס בכאן רשת ב

עבר הווה ועתיד נשזרים בסיפורה של דבורה ויינשטיין, ניצולת שואה ילידת טרנסניסטריה שהתראיינה הבוקר לדב גיל הר בכאן רשת ב. חבל מולדתה, שהיום מתקיים כרפובליקה בדלנית ונאמנה לפוטין בתוך גבולות מולדבה, עשויה להיות המוקד הבא של המלחמה במזרח אירופה. 

האזינו לריאיון עם דבורה ויינשטיין

"כשאני שקראתי שפוטין הולך על טרנסניסטריה, אני נחרדתי. "נחרדתי מזה שעוד פעם יישפך דם על האדמה הזאת – הארורה", סיפרה בריאיון. היא שיחזרה כיצד היא וסבתה חזו בעיירתן נשרפת, לפני שנשלחו למסע כפייה של חצי שנה שמטרתו הייתה להתיש ולחסל כמה שיותר מיהודי החבל. 

השבוע ויינשטיין עסוקה למדי, והיא מספרת שמדי יום היא מעבירה 4-3 הרצאות על סיפורה האישי ושואת יהודי טרנסניסטריה. "עכשיו מהדיבורים שלי אני עושה רווח. אני מקבלת תרומות אותן אני מקדישה לילדים שמוצאים מהבית על ידי שופט", סיפרה. 

"הילדים האלה הולכים לישון בלי חיבוק של אבא ואמא, אני הרגשתי את זה בחיים שלי. כל תרומה שאני מקבלת אני מעבירה למשפתונים המיועדים ילדים אלה. עד כה תרמתי 110 זוגות אופניים. ילד אחד כתבתי לי שהוא חולם על אופניים, ואני אף פעם לא היה לי אופניים - ככה זה התחיל". 

"הבנתי את חומרת המצב. לימדו אותי להיות קתולי אדוק"

פרופ' אריה דורסט, הכירורג הבכיר שהקים את יחידת ההשתלות בישראל, שרד את השואה כילד בן שמונה במחסן פחמים של מטפלת נוצריה בשטח שהיה בשליטת ברית המועצות. ב-1941 השטח נכבש על ידי הגרמנים במבצע בורברוסה, תוך 24 שעות. "הרוסים ביקשו מאבי, שהיה רופא, להצטרף לצבא האדום ואז הגרמנים הופיעו. אף שהייתי צעיר הסתגלתי למציאות מהר מאוד והבנתי את חומרת המצב. לימדו אותי להיות קתולי אדוק".

האזינו לריאיון המלא בכאן רשת ב

"נשלחתי לתאי הגזים פעמיים – ניצלתי מהגיהינום"

שאול שפילמן היה בן 7 כשהנאצים פלשו לאוסטריה, בנובמבר 1942 הוא הגיע למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו – ואמש הוא השיא משואה בטקס ביד ושם. בריאיון לקרן נויבך, בתוכנית סדר יום בכאן רשת ב, הוא סיפר איך נשלח לתאי הגזים פעמיים - וניצל. בפעם הראשונה חייו ניצלו בידי אביו, שהיה רשם המחנה והעביר אותו לקבוצה של ילדים שנועדו לעבודות כפייה.

בפעם השנייה שאול ניצל בידי אחראי הצריף שלו, שהצליח לשכנע מפקד אס-אס לשנות את החלטתו. ב-1945, אחרי ששרד את התופת, שאול עלה לארץ והתגייס לפלמ"ח. "יש לי 18 נכדים ושבעה נינים. אני גאה במשפחה שלי. אני מתרגש מהדלקת המשואה, זו סגירת מעגל שתלווה אותי בשנים שנותרו לי", הוא אומר. 

האזינו לריאיון המלא עם שאול שפילמן בכאן רשת ב

"מי שעשה לנו את מה שעשה היה אדם - לא מפלצת או חיה"

גם צבי גיל הדליק אמש משואה בטקס ביד ושם. הוא עבר דרך כמה מחנות ריכוז, עלה לארץ, נלחם במלחמת העצמאות והיה ממקימי הטלוויזיה הישראלית. בריאיון לרן בנימיני ויגאל גואטה בתוכנית בנימיני וגואטה בכאן רשת ב, אמר צבי כי לדעתו עדיין לא הפקנו את כל הלקחים מהשואה. "צריך לצרוב בתודעה שלנו מי שעשה לנו את מה שעשה היה אדם. הוא לא היה מפלצת או חיה. גם אנחנו בני אדם", הוא מסביר. עוד אומר צבי כי אם לא נשמר את זיכרון המורשת המוסרית של השואה היא תיזכר כמו חורבן הבית ש"לא שילבנו בנסיבות שלו, בעם היהודי שכרסמו בו הרשע, הפילוג ושנאת אחים".

נכדתו, ענבל פוגל, דיברה על הקושי בשימור זיכרון השואה והעברתו הלאה לדורות הבאים. "אני לא יודעת אם לזעזע אנשים זה בדיוק הדרך שהייתי בוחרת להעביר הלאה", אומרת ענבל ומסתייגת: "מצד שני, לא יהיו אנשים שחוו את זה על בשרם ושאפשר לדבר איתם כמו שקורה היום". לסיכום מסבירה ענבל כי "צריך לגשת לדבר הזה בעדינות וחוכמה בדרך כזאת שהאימפקט יהיה מספיק גדול, אבל שזה לא יהיה פופוליסטי".

האזינו לריאיון המלא בכאן רשת ב

"מעודד אותי שהצעירים מעוניינים לשמוע"

שורד השואה פנחס מנדלוביץ', בן ה-92, היה בן תשע בעיירה קטנה במזרח סלובקיה, כשהחוקים הגרמנים חילחלו. "ב-1938 הגיע מכתב מסבא דוד שאמר שעננים שחורים הולכים ומתקרבים ועלינו להחליט מה לעשות. הוא דיבר על החקיקה האנטי יהודי. קיבלנו הוראה להעביר את הדירה שלנו לפקיד ממשלתי, עברנו השפלות. ב-1942 התחילו הטרנספורטים, ידענו במקרה שהם מובילים להשמדה. הטרנספורטים נשלחו לאוושוויץ, הצעירים והצעירות שהיו עליהם היו הזונדר קומנדו ששרפו את הגופות. במשך חודשיים היתה התקוממות, ואחריה ברחנו ליער, עד שהצבא האדום עבר ביער וחזרנו להיות חופשיים. מעודד אותי שהצעירים היום מעוניינים לשמוע".

האזינו לריאיון המלא בכאן רשת ב

"ראינו על השלג כתמים שחורים של אנשים שנרצחו - שברחו כמונו ונתפסו"

יהודית ירושלמי טריס, בת 86, ניצולת שואה ילידת אוקראינה, חיה בראשון לציון ולה שני ילדים, שישה נכדים ושבעה נינים. היא מספרת את עדותה במסגרות שונות מזה עשרים שנים - עד אז לא דיברה על שעברה. "כל השנים הייתי בהדחקה", היא מספרת ומוסיפה "בזמנו, כשעלינו ארצה ב-1950, אף אחד לא רצה גם להאזין לנו. היה בושה להיות ניצולת שואה". בריאיון בתוכנית בנימיני וגואטה, היא מוסרת את עדותה, ומספרת על צעדת המוות, הרעב, מות אחותה וגם על שני אוקראינים שסיכנו את חייהם, הכניסו אותה ואת משפחתה לביתם - והצילו אותם. 

האזינו לריאיון המלא בכאן רשת ב

"סבא רבא גירש יהודים מהכפר": הפעיל הגרמני בצעדות החיים 

למשפחתו של פליקס קונזה, פעיל גרמני בצעדות החיים, יש קשר אישי לשואה, אבל לא כקורבנות אלא כפושעים. "סבא שלי היה בנוער ההיטלראי", הוא סיפר בריאיון לערן סיקורל בתוכנית השעה הבינלאומית. "כילד אני זוכר שהוא נכנס הביתה והצדיע במועל יד. אבא שלי היה צריך לתקן אותו שלא יעשה זאת", הוא סיפר. סבא רבא של פליקס היה אחראי על גירוש יהודים מהכפר שבו התגורר. 

"כשנפגשתי עם ניצולי שואה פתאום ההיסטוריה קיבלה פנים. זה שבר לי את הלב אבל גם ריפא אותו". כיום, משפחתו של פליקס תומכת בפעילות ההנצחה שלו. "מה שאנחנו עושים במצעד החיים מאלץ אותנו לחפור בהיסטוריה ברמה מאוד אישית, ואני אסיר תודה על זה".  

האזינו לריאיון המלא עם פליקס קונזה בכאן רשת ב

הדילמה, הבושה וההשתקה: ד"ר הלר חוזר למשפטי הקאפואים

במשך עשור וחצי, מתחילת שנות ה-50, עמדו למשפט בישראל 40 גברים ונשים במסגרת משפטי הקאפואים. המושג "קאפו" השתרש כסלנג לכל אסיר שהיה אחראי על אסירים אחרים במחנות הריכוז והשמדה. ד"ר יואב הלר, היסטוריון וחוקר שואה, סיפר בריאיון לקלמן ליבסקינד ואסף ליברמן על האסירים שנאלצו לקבל בחירות אכזריות, היחס המבלבל שקיבלו בשנים הראשונות בארץ, והלחץ הציבורי שהוביל לחקיקת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם - דווקא בעקבות מעשים של יהודים. נקודת המפנה חלה במשפט אייכמן - שם העידו קאפואים נגד הצורר הנאצי, והפכו בחלקם לגיבורים. "אי אפשר להבין את האכזריות והרשע בשיטה הנאצית, בלי להבין את משטר האסירים המיוחסים", מסכם ד"ר הלר.

האזינו לריאיון המלא עם ד"ר יואב הלר בכאן רשת ב 

"בהתחלה לא נתנו לאבא להיכנס למרתף, כי הוא היה נידון למוות"

הסופר אסי ניסלסון, מחבר הספר איתנים שורשי אהבה, שהושק ביום השואה: "עשיתי מסע לאיתור שורשים והגעתי לאלפי אנשים שהיו בטוחים שאימי נספתה בשואה". בת הדור השני אסתר אלכסנדרובסקי על המרתף שאביה הסתתר בו בגטו בריגה: "אבא שלי היה במחתרת עם קרוב משפחה של אסי, יצחק אדלר. הם הכינו מסתור במרתף, מתחת לאף של האוייב, ברחוב הראשי בשטח הגטו. בהתחלה לא נתנו לאבא להיכנס למרתף, כי הוא היה נידון למוות".

האזינו לריאיון המלא עם אסי ניסלסן ואסתר אלכסנדרובסקי בכאן רשת ב