התפרעויות בהר הבית
צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90

לקראת רמדאן בשנה הבאה: הר הבית כאן כדי להישאר

המשימה המרכזית של מערכת הביטחון לקראת הרמדאן הבא היא לסמן את הגרעין הקשה של המתפרעים ולהפוך להם את החיים. הצעירים האלה הם סכנה אמיתית להצתת מלחמה כוללת • סינוואר מנווט את מטוס ההסתה להוצאת פיגועים וממצב עצמו כ"מגן ירושלים" והפטרון של אל-אקצא. אמש ביקש למצב עצמו גם כפטרון של הפת"ח. אם ישראל רוצה לחזק את הרשות הפלסטינית, היא צריכה לחשוב מחוץ לקופסה | פרשנות
גל ברגר
01 במאי 2022
14:27

1. הפרובוקטורים

זה לא סוד, אבל רמדאן יהיה גם בשנה הבאה וכנראה גם בשנה שאחריה. גם פיגועים יהיו, כנראה גם בשנה הבאה וגם בשנה שאחריה. עם או בלי קשר לרמדאן. עם או בלי קשר לפסח, ליום העצמאות או ליום ירושלים. עם או בלי קשר ליום האדמה, ליום הנכבה, או ליום האסיר.

וגם הר הבית יישאר איתנו, ובסבירות גבוהה גם מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע המוזהבת. ועזה, וחמאס, ויהודה ושומרון – הכול נשאר ולא הולך לשום מקום. כך שאף אחד לא צריך להיות מופתע, גם לא בשנה הבאה. וגם לא בזו שאחריה.

על מה המריבה? | האזינו להסכת עוד יום

מה עושים עם הר הבית?

כלקח מהשנה הנוכחית, מערכת הביטחון צריכה לקחת על עצמה כמשימה מרכזית עליונה לסמן את הגרעין הקשה של מאות המתפרעים והפרובוקטורים בהר הבית ולהפוך להם את החיים. לשבת עליהם, להריץ אותם בין חקירות, להרחיק אותם מהאגן הקדוש ואם אפשר גם מירושלים, להפעיל נגדם את כל הכלים המשפטיים הקיימים, לא להשאיר להם אפילו זמן לחשוב, בטח לא להתארגן.

מרגע שהחבורה הזו נכנסת להר הבית, היכולת לשלוט במתרחש בהר מוגבלת עד לא קיימת. בחודש האחרון קומץ מהם לקח על עצמם משימה יצירתית במיוחד: לביים סרטוני פייק על ההר מז'אנר קריאות ה-S.O.S ההיסטריות מתוך המסגד הנצור, בליווי הלימות על שעריו וקריאות לעזרה מבעד לחלונותיו המסורגים. הסרטונים האלה שהופצו ברשתות החברתיות ביקשו לגייס את ההמון ובפרט את חמאס בעזה להיחלץ להצלת המסגד והמתפללים.

גם אם הצעירים האלה הם לא הטרוריסטים הקלאסיים, הם סכנה אמיתית ומוחשית להצתת מלחמה כוללת, וכך יש להתייחס אליהם. אלה אגב, הם אותם האנשים שאגרו אבנים ונפצים וזיקוקין דינור והשתמשו בהם במסיבת ההדלקה של אל-אקצא.

למה דווקא על הר הבית לשים את הדגש?

כי הוא הציר, הוא הסיבה והמסובב. הוא הדבק שמדביק את כל חלקי הזירה הפלסטינית – מהדתיים ועד המרקסיסטים. כי אותו סימן חמאס כזירת ההתרחשות המרכזית שעל פיה יקום וייפול דבר. הוא החבית והוא הנפץ. גם המתונים שבמתונים לא יכולים לו ונמשכים כפרפרים אל האש הבוקעת ממנו. הוא המקום שמחבר גזרות גיאוגרפיות והופך אותן לראש חץ אחד נגד ישראל.

2. הפטרון

בנאומו אמש בעזה, הראשון מול מצלמות מאז יוני אשתקד, מנה מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, את הגידול במספר היהודים שעולים להר הבית מאז שנת 2000. עד שנת 2000 לדבריו, עלו להר יהודים בודדים בלבד (מתנחלים, כלשונו), ב-2001 עלו כמה עשרות בודדות. ב-2006 כבר עלו להר כמה אלפי יהודים מדי שנה, מספרם תפח ל-14 אלף בשנת 2015 ובשנה שעברה כבר חצה את ה-25 אלף.

לא ברור מהיכן הנתונים, אך נקודת המבט שביטא היא המעניינת. מבחינת סינוואר, וחמאס, והרשות הפלסטינית, ורבים בציבור הפלסטיני, והווקף, וירדן, ורבים בעולם הערבי – עצם עליית יהודים להר הבית מטריפה אותם על דעתם. וזה בכלל לא משנה אם זה לצורך תפילה או ביקור, אם זה ברמדאן או בשאר ימות השנה. ליהודים אין שום זיקה להר הבית בתפיסתם, לא דתית ולא היסטורית. בית המקדש לא היה קיים כלל, זוהי המצאה ציונית אימפריאליסטית לשיטתם, ואם היה קיים, לא היה שם, במקום הקדוש לאסלאם מימים ימימה. לך תפתור את זה. לך תשכנע.

סינוואר ממצב את עצמו כפטרון של ירושלים ואל-אקצא. הוא "מגן ירושלים" כבר ממאי האחרון ועכשיו הוא מתחזק את המותג

סינוואר ציין בנאומו אמש כי "חרב ירושלים" (השם החמאסי למבצע "שומר החומות") שנשלפה והונפה במאי 2021 לא הוחזרה ולא תוחזר לנדנה. פגיעה באל-אקצא תצית מלחמת דת אזורית, הוא אמר. כאילו שהסכסוך נטול רכיבים דתיים ממילא. זה הרי אף פעם לא היה רק סכסוך לאומי או פוליטי. באסלאם, אגב, הדת והפוליטיקה חד הם. גם כיום הגבולות ביניהם מטושטשים. לא בכדי, צעירי השמאל המרקסיסטי של החזית העממית לשחרור פלסטין, שאין דבר וחצי דבר בינם לבין דת ואלוהים, מצטופפים כאחרון אנשי הזרם האסלאמי מאחורי הדגל של אל-אקצא ויוצאים להפגנות למענו.

סינוואר ממצב את עצמו כפטרון של ירושלים ואל-אקצא. הוא "מגן ירושלים" כבר ממאי האחרון ועכשיו הוא מתחזק את המותג. בנאומו אמש בעזה הוא ביקש למצב עצמו כפטרון נוסף: פטרון של הפת"ח. "הפת"ח האמיתי", "הפת"ח של השטח", לא זה של אבו מאזן. הפת"ח של גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית, שנעלמו מהנוף לפני עשור וחצי וכעת מתעוררים שוב לחיים. הוא קרא להם "אחים". אמר להם שמעולם לא הייתה אינתיפאדה שהם – גדודי חללי אל-אקצא של פת"ח – לא היו מעמודי התווך שלה.

הוא עטף במילים חמות את אביו של המחבל מהפיגוע בדיזנגוף, פתחי חאזם, שהפך אייקון בפני עצמו, בעקבות נאום ההסתה הארסי שנשא ממרפסת ביתו כששלהב צעירים מיליטנטים לחקות את אורחותיו של בנו הרוצח. האבא, איש פת"ח וקצין בכיר לשעבר במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, שמבין חלציו יצא פרי הבאושים הזה, הפך בשבועות האחרונים מוקד עלייה לרגל לצעירי מחנה הפליטים ג'נין. "הוא שגידל את רעד, רעד הוא הפרי", התפאר אמש סינוואר בסמל האב המחנך מג'נין.

ויותר מזה: במשך כמעט שנה שלמה תעתע סינוואר בציבור הפלסטיני והישראלי עם סיסמה עלומה וסתומה כאשר זרק לאוויר העולם את המספר 1111 מבלי לפרש את מהותו. רבים סברו שמדובר אולי בעסקת שבויים חדשה הכוללת את גופות שני החיילים הדר גולדין ואורון שאול ושני האזרחים הנעדרים המוחזקים בשבי חמאס אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. אך לא היא. מדובר ב-1,111 רקטות שסינוואר מבטיח לשגר אל ישראל במכת הפתיחה של המערכה הבאה שתיפתח ברצועת עזה.

אמש הוא הסביר מדוע בעצם נבחר המספר הזה. זה הומאז' ליאסר ערפאת, אבי הפת"ח. ערפאת (אבו עמאר) מת ב-11 בנובמבר (2004) וחמאס מבקש להקדיש את מכת הפתיחה הרקטית של המלחמה הבאה לאב המייסד, סמל שעד היום מלכד את כל חלקי הזירה הפלסטינית. גם בכך ביקש סינוואר לקרוץ לפת"ח, בניסיון לומר: הנה אני דואג לכם, אני פה בשבילכם, אני מגן ירושלים ומגן גם על המורשת שלכם. לא אבו מאזן ולא היושבים כיום במוקטעה ברמאללה, אלא אני, יחיא סינוואר.

3. הפטרון של הפטרון

סינוואר יושב בקוקפיט או בבור הפיקוד העליון שמנווט את מטוס ההסתה להוצאת פיגועים מיהודה ושומרון, ממזרח ירושלים ומתוך ישראל. לצידו בקוקפיט, או בבור הפיקוד, יושבים מנהיג חמאס איסמעיל הנייה (שכבר לפני שנתיים וחצי עזב את עזה ולא שב) וסגנו, סאלח עארורי, שנע על הציר שבין רובע דאחייה בביירות, איסטנבול וטהראן.

בקוקפיט מאוד נוח ומוגן, אפשר לנווט פיגועים מרחוק, מבלי לשלם מחיר במקום שבו אתה שוהה פיזית. העובדה שחודש רמדאן והשבוע שלפניו היו רוויי פיגועים, מתיחות והסלמה, מבלי שעזה נגררה לתוך מערכה גם בשטחה היא הישג גדול של הטייס, סינוואר. עזה יצאה מהחודש הזה בלי שריטה, אפילו בלי מכה קלה בכנף.

חלק נכבד מצוות הטייסים המתוחכם הזה יושב בקטר, שמעניקה לצמרת חמאס אירוח כיד המלך. קטר אולי לא מעוניינת במערכה חדשה ברצועת עזה מאחר שהיא מושקעת שם בים של פרויקטים ואינטרסים, ושפכה שם מיליארדים, אבל היא בהחלט לא מונעת מצוות הקוקפיט לחסות בצילה ולנתב משם את תורתו ומשנתו שאיכשהו תמיד מתנפצות עלינו.

נאום ההסתה של איסמעיל הנייה בדוחא בירת קטר בעיצומו של מבצע "שומר החומות" זכור היטב. בסוף השבוע הזה, התהלך הנייה כאליל מוקף מאבטחים באחד המסגדים בדוחא והעביר את זמנו בצילומי סלפי עם אוהדים. לוקסוס מפרצי. בסוף השבוע הזה נכנס סינוואר לאולם הנאומים בעזה כרוק-סטאר, מוקף מאבטחים וצבא עיתונאים וצלמים שעט עליו. לוקסוס של בעל פוליסת ביטוח בעזה, במעמד של עד מדינה.

קטר נותנת חסות לשניהם: להוא שיושב אצלה, ולהוא שיושב בעזה. אם חמאס הוא הפטרון החדש של ירושלים והציבור הפלסטיני בכלל, בראייתו לפחות, אזי היא – קטר - הפטרון של הפטרון. היא לא צריכה לקבל פרסים ולא תעודות הוקרה על כך. בטח לא מישראל.

4. לחזק או להחליש

בזירה הפלסטינית זה משחק סכום אפס. בגדול, ובחלוקה גסה מאוד, זה או פת"ח או חמאס. אתה מחזק את פת"ח והרשות הפלסטינית, אתה מחליש את חמאס. אתה מחזק את חמאס, אתה מחליש את פת"ח והרשות הפלסטינית.

מאז האינתיפאדה השנייה ישראל דאגה לצמצם ככל האפשר את הנוכחות וההשפעה של פת"ח והרשות הפלסטינית בהר הבית. לוואקום נשאבו חמאס וגורמים קיצוניים אחרים. אין ואקום שלא מתמלא באזור שלנו. היום, כבר ברור לעין כל, שפת"ח והרשות הפלסטינית ניגפו לחלוטין מההר וממסגד אל-אקצא ומכיפת הסלע, וחמאס ו/או האג'נדה שלו מושלים שם לחלוטין בכיפה. תרתי משמע.

לפני שבוע, פגש ראש פת"ח וראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן בלשכתו במוקטעה את ראש שב"כ, רונן בר, במסגרת ניסיונות ההרגעה. אבו מאזן תהה בשיחה "היכן הצעדים בוני האמון שהבטיח לי בני גנץ?", צעדים שאמורים לחזק את הרשות הפלסטינית ופת"ח מתוך ההיגיון הזה של משחק סכום אפס בזירה הפלסטינית והמגמה החדשה בממשלת ישראל: לחזק את הרשות ופת"ח, להחליש את חמאס.

האמת שהמגמה הזו היא על הנייר בלבד. ישראל לא עושה יותר מדי כדי להחליש את חמאס בעזה. למעשה, הוא יצא מהחודש האחרון כמנצח. עזה חוללה את המצב, ועדיין לא דבק בה רבב.

אבל גם בצעדים המעטים שישראל כבר עשתה בפועל כדי "לחזק" את הרשות הפלסטינית אין באמת כדי לחזק אותה, להיפך. כשבא שר הביטחון בני גנץ ו"החיזוק" שהוא נותן לרשות זה עשרות תעודות VIP לבכירים פלסטינים ומאות תעודות VIP לאנשי עסקים פלסטינים (BMC-Business Man Card, בעגה המקצועית) – זה בדיוק מה שמחליש אותה. בוודאי כאשר מנופפים בזה בפומבי.

הדבר האחרון שהציבור הפלסטיני רוצה לראות זה עוד VIP ו-BMC לבכירי הרשות הפלסטינית, בני משפחותיהם, מקורביהם וחבריהם. זה רק מגביר את השנאה כלפי הרשות עוד יותר, זה רק מעצים את הטענות לשחיתות בקרב החבורה המצומצמת שמנהלת כיום את חיי הפלסטינים בגדה מהמוקטעה ברמאללה. בראייה מפוכחת, זה פוגע ברשות הפלסטינית, זה רק מחליש אותה יותר.

וזה לא שבכירי הרשות אמרו 'לא תודה' להטבות האלה, אפילו שהם מודעים למחיר הציבורי ולביקורת שזה מקים עליהם. אבל במקביל הם מבקשים לאזן זאת עם מחוות ישראליות שיעניקו להם הישגים עם סממני ריבונות או סמי ריבונות, כמו למשל הצבת אנשי הרשות הפלסטינית בגשר אלנבי ובמעברים, בנייה פלסטינית של יחידות דיור ופרויקטים בשטחי C (השטח ביהודה ושומרון שבאחריות ישראלית מלאה), החזרת גופות מחבלים ושחרור אסירים, הקפאת הקיזוז מכספי המיסים של הפלסטינים (כנגד המשכורות שהם משלמים למחבלים ומשפחותיהם), פתיחה מחדש של הסכמי פריז הכלכליים והטייתם לטובתם.

אם ישראל רוצה לחזק את הרשות הפלסטינית, היא צריכה לחשוב מחוץ לקופסה. בטח לא לזרוק לה כמה תעודות של VIP ו-BMC שמשאירות אולי את המקורבים לצלחת אסירי תודה בעירבון מוגבל, בעוד שבציבור הפלסטיני – דווקא המחוות האלה מייצרות לרשות הפלסטינית יותר נזק מתועלת.