רם לוינס ודני עזרי

שנינו מאותו הכפר: החברים הטובים מהמושב שנהרגו בהפרש של חודשים

מושב שבי ציון לא ישכח את השנים 97–98. בתוך כמה חודשים קברו אז במושב שני בנים, חברים, קצינים בחיל הים. הראשון הוא סרן רם לוינס שנהרג באסון השייטת בלבנון. לזכרו כתב חברו ובן גילו סרן דני עזרי שיר. 8 חודשים אח"כ עצם עזרי את עיניו אחרי שנפצע בפעילות מבצעית. כעת חבריהם הלחינו את השיר - "תמיד יישאר זיכרון"
רובי המרשלג
05 במאי 2022
05:35
עודכן ב 06 מאי 07:32

שנת 1998 היא שנה טרגית עבור תושבי מושב שבי ציון שבגליל המערבי, שקברו שני בנים בתוך כמה חודשים, רם לוינס ודני עזרי. שניהם היו חברים. כשרם נהרג באסון השייטת, כתב דני חברו שיר לזכרו. הוא לא ידע שכמה חודשים לאחר מכן הוא ימצא את מותו בפעילות מבצעית בחיל הים - ולא יזכה לשמוע את השיר שכתב. בחודשים האחרונים התארגנו חבריו של דני עזרי ז"ל והפיקו את השיר שכתב, "תמיד יישאר זיכרון".

רם ודני גדלו יחד על חוף הים בשבי ציון. כשהגיע רגע הגיוס לצה"ל, שניהם בחרו באופן טבעי להישאר על הגלים ולשרת בחיל הים. רם התגייס לשייטת, ואילו דני לקורס חובלים. ואז הגיע ליל שירת הצפצפה - הלילה שבין 5-4 בספטמבר 1997, שייזכר לנצח כליל "אסון השייטת". במהלך פלישה של שייטת 13 על הכפר אנסרייה בלבנון נפלו 12 חיילים, בהם סרן רם לוינס. מתוך הכאב, דני כתב לשוהר, חברתו של רם, את השיר "תמיד יישאר בזיכרון".

במארס 1998, חצי שנה אחרי נפילתו של רם, נפגע דני אנושות במהלך הפלגה. גל גדול שטף את הספינה שבה שירת והפיל אותו לסיפון. דני נפגע בחוליות הצוואר. במשך חודשיים הוא שכב משותק בבית החולים. בכל אותה עת לא משו חבריו ובני משפחתו ממיטתו. עד שב-26 במאי חלה הידרדרות במצבו, ובתוך זמן קצר אזלו כוחותיו. 

בין קארין עזרי, אחותו של דני למיכל לוינס, אימו של רם, יש קשר שקשה להסביר במילים. הן נפגשו לראשונה לפני 30 שנה ומאז החיבור הזה הלך והתהדק. מיכל מספרת שכששמעה על פציעתו של דני היא הגיעה לבית החולים והרופא הראה לה את הצילום של השבר במפרקת שלו. "לא חשבו שהוא יחיה יותר מכמה שעות", היא מוסיפה. 

בסוף מאי, כשדני מת מפצעיו, מיכל מספרת שהסבירו כי חשוב שהוא ורם יהיו קבורים ביחד. "שתי טרגדיות כאלה, שני חברים צעירים בשיא חייהם, למות ככה בהפרש כל כך קטן ולהיקבר אחד ליד השני - זה משהו שלא נתפס", אומרת קארין.

24 שנים חלפו מאז, איש איש התכנס בכאבו. אימו של דני נפטרה, אביו חי בחו"ל. בארץ נשארו קארין אחותו ומילות השיר - שקיבלו לאחרונה חיים. הזמרת והיוצרת עדי עמרני נתקלה בשיר בשירותה הצבאי. "הטקסט דיבר אליי, דיברתי עם קארין והייתי עם דמעות בעיניים", היא משחזרת. 

גיל דיטקובסקי, חברו של דני עזרי בקורס חובלים, הוא אחד מיוזמי פרויקט ההנצחה. "יש פה סיפור קלאסי ישראלי, חוצה זמן ומדינות, קצת מתאים לאיך שדני היה. ככה הוא חי את החיים עד הרגע האחרון", אומר גיל.

לדברי קארין, "זה נראה כמעט בלתי אפשרי שבן אדם יכתוב שיר עצוב עם מסר אופטימי על מותו של החבר הכי טוב והשיר יהיה רלוונטי אחרי חצי שנה. זה בלתי נתפס. אני לא מצליחה לעצור את הדמעות כשאני שומעת את השיר הזה. בשבילי דני תמיד יהיה בן 23 וחצי. אני משתדלת לא להיכנס לפינה של מה היה קורה אם, אבל זה מאוד קשה. בני המחזור כולם נשואים עם ילדים, עם מקצועות שונים, וזה קשה, כי מאוד הייתי רוצה שגם דני יהיה וישחק עם הילדים שלו".

"לי כל גל נושא מזכרת, מן הבית מן החוף", נכתב בשיר. על חוף ימה של שבי ציון נותרו שתי אנדרטאות. אחת לזכרו של רם לוינס, והשנייה, שטופת גלים ומלח ים, של דני עזרי.

"חברים בלב ונפש הביאו את הדבר הכי לא קשור לאנדרטה, סלעי בזלת, כדי שיהיה משהו חזק ואיתן, שלא יקרה לו כלום. בגאות וגם בשפל, זה תמיד כאן".

על החול הרטוב ממים ודמעות נותרה אחות עם געגוע שלא ייגמר לעולם. "אחרי שדני נהרג זה טלטל לי את החיים, והתחלתי לעשות דברים שדני אהב. התחלתי לצאת מהקליפה שלי. אני קצת חיה את דני מאז שהוא נהרג".