סא"ל אמיר מי-טל ז"ל

כל בוקר חיכיתי למשפט: "כוחותינו שבו בשלום לבסיסם"

דורות של לוחמים בחטיבת גולני גדלו ויגדלו על מורשתו של סגן אלוף אמיר מי-טל ז״ל, שנהרג בלבנון במבצע "כחול וחום" בדצמבר 1988. רבקה, אימו של אמיר, מספרת על בנה - שנודע כאחד מהמפקדים הנועזים והאמיצים בחטיבה
אורלי אלקלעי
04 במאי 2022
15:03

סגן אלוף אמיר מי-טל נולד בחדרה בערב שמחת תורה. בן בכור להוריו, דוד ז"ל ורבקה, ואח למיכל ושי. דורות של לוחמים בחטיבת גולני גדלו ויגדלו על מורשתו של אמיר, שנהרג בלבנון במבצע "כחול וחום", בדצמבר 1988. אמיר נודע כאחד המפקדים הנועזים והאמיצים, שעתידו היה לפניו.

האזינו לריאיון המלא בכאן רשת ב

אימו רבקה, מורה בבית הספר "אחד העם", מספרת שהוא לא היה מאלו שכל כך אהבו את בית הספר, אבל אף אחד לא יכול היה שלא להבחין באמיר ובאישיותו הכובשת. "אני לא חושבת שלילדיי היה נוח שאימם מורה בבית הספר, במיוחד לא לאמיר. חלונות בית הספר נמוכים, והוא היה נאלץ להתכופף כדי שלא אראה שהוציאו אותו מהכיתה. הוא היה מאוד ישר, ישיר כנה ואמין. הוא היה מאוד חברותי, זו הייתה תכונה מאוד בולטת של אמיר, שבלטה לאורך כל השנים, גם בשירות הצבאי"

בגיל 14 החליט אמיר לעבור וללמוד בפנימייה הצבאית בחיפה - כבר בגיל צעיר כל כך היה לו ברור שדרכו לקריירה צבאית. רבקה מספרת כי היא חושבת ש"הסיפורים של הסבא והערכים שעליהם גדל בבית, הם שהביאו אותו לפנימייה".

וזה לא היה קל. "הייתה לו שנה מאוד קשה של הסתגלות", אומרת אימו ומשחזרת: "כשיצא מהבית הוא היה צריך לצאת במדים, ואמיר היה ילד צנום וקטן. לא פעם הוא אמר לי 'אמא את יודעת, כשאני נוסע ברכבת במדים אנשים צוחקים, הם לא יודעים מה זה, חייל קטן?'". אביו, דוד, היא מספרת, "היה מאוד גאה ומאוד עודד את הקריירה הצבאית שלו".

בשנת 1977 אמיר התגייס לגולני. כל השירות - החל מטירונות בסיירת גולני, קורס מ"כים לקציני חי"ר ובכל תפקידי הפיקוד בחטיבה; מפקד מחלקה, קצין מבצעים, מפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד, מפקד סיירת גולני ומפקד גדוד "ברק" - גדוד 12. אמיר לא שיתף את הוריו היכן הוא נמצא או מה הוא עושה. אימו בחושיה הבינה שבנה תמיד נמצא בחוד. היכן שצריך - ותמיד ראשון.

"אבא שלו לקח את הגאווה ואני את החרדה. אני חייתי כל השנים בחרדות", מספרת רבקה. "כל בוקר ב-6:00 פתחתי חדשות וחיכיתי, כי באותו זמן היו הרבה פעולות והיו אומרים 'כוחותינו שבו בשלום לבסיסם'. כל הזמן חיכיתי למשפט הזה", היא מתארת את חוויותיה מתקופת שירותו של בנה.

סגן אלוף אמיר מי-טל נהרג בדצמבר 1988 בלבנון, במבצע "כחול וחום". פעולה שנערכה ביום השנה לתחילת האינתיפאדה. המטרה היית להרוג בקרב פנים מול פנים מחבלים מארגונו של אחמד ג'בריל, שהתבצרו בבונקרים תת קרקעיים, ובמערות מוסוות היטב. השתתפו במבצע כוח משולב של חטיבת גולני, שייטת 13, בסיוע חילות הים והאוויר. המידע המודיעיני לגבי השטח היה מוטעה - מחבל ששמר מחוץ למערות הבחין בכוח ופתח בירי. אמיר נהרג במקום. 3 לוחמים נוספים נפצעו.

"תמיד הרגשתי שמשהו עומד לקרות", מספרת רבקה. שוב, בחוש של אם, ביום בו בנה נהרג היא קמה בבוקר ואמרה לבעלה דוד: "עכשיו אנחנו נוסעים להורים שלי לבית העלמין, לבקש שישמרו לי על אמיר. נסענו לבית העלמין, כשהיינו שם חיפשו אותנו מקצין העיר". רבקה ממשיכה ומתארת את היום הנורא ההוא: "כשהגעתי הביתה, אני רואה נכנס לחניה אותו רכב של מפקד הגדוד ואני אומרת 'אוי, איך זה קרה שאמיר מגיע בבוקר?' ואז רואה את שי ואני אומרת 'מה קרה?', הוא היה חיוור כי הוא כבר ידע. אני אומרת 'מה קרה? מה קרה? קרה משהו לאמיר? אמיר נפצע' ושי לא ענה. ואז אני הבנתי מה קרה".

הבית של רבקה ודוד הפך לביתם של החברים שאסף אמיר בכל תחנה בחייו. אחותו מיכל, הצעירה ממנו בשלוש שנים וחצי, אומר: "כל אחד מהם מייצג משהו מאמיר, כל אחד עם התכונות שלו. אמיר נוכח בבית הזה. הוא לא מת בבית הזה. הוא מת פיזית - אבל לא מת בתודעה".

לאחר מותו הונצח אמיר במספר דרכים. בחריש הוקם בית ספר ייחודי הנושא את שמו. במערת קשת הוקם מצפה ושביל מטיילים לזכרו. בחדרה, השדרה הצמודה לבית הוריו נקראת "שדרת אמיר" ואימו רבקה יוצאת כל יום למרפסת ורואה את הצמרת שלה, את אמיר.

והיום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הם הגיעו שוב, כל החברים שאסף אמיר לאורך חייו. להיות יחד, לדבר על החיים ועל זה שהוא איננו, אבל כל כך נוכח. הבן, האח, החבר, המפקד, הלוחם האמיץ שהשאיר מורשת לכולנו. סגן אלוף אמיר מי-טל, בן 29 במותו. יהי זכרו ברוך.