קנדריק למאר
צילום: אי-פי

הטוב מכולם? כך הפך קנדריק למאר למלך של הראפ

בתוך עשור מהפריצה שלו הפך קנדריק למאר לא רק לראפר הטוב בעולם אלא לאמן שידו בכל - מנהיג חברתי-פוליטי, משורר מודרני ומנפץ מוסכמות מוזיקליות • לכבוד אלבומו החדש שיצא אתמול אחרי 5 שנות המתנה: פנינו למומחים בז'אנר כדי שינסו להסביר - מה סוד הקסם שלו והאם הגיע הזמן להכתיר אותו כטוב בכל הזמנים?
עופר לרר
14 במאי 2022
11:04

1,855 ימים. זה הזמן שלקח לראפר האמריקני קנדריק למאר להוציא אלבום חדש, אחרי 5 שנים של כמעט דממה מוחלטת ממי שהוכתר כבר באמצע העשור הקודם כמלך החדש של ההיפ-הופ. מדובר בזמן המתנה חריג במונחי הז'אנר, בזמן שראפרים אחרים מוציאים שירים ללא הפסקה ואלבומים ומיקסטייפים בתדירות גבוהה כדי להישאר בתודעה, למאר בן ה-34 החליט לקחת את הזמן.

בתוך עשור מהפריצה הגדולה שלו ב-2012, ועם ארבעה אלבומים בלבד, הוא הקנה לעצמו מעמד ייחודי בעולם ההיפ-הופ, כזה שאולי אף אחד אחר לא מחזיק בו. מעבר להצלחה המסחרית של המוזיקה שלו, הוא קיבע את עצמו כאמן רב מימדי, שההשפעה שלו נמצאת הרבה מעבר למוזיקה עצמה - אישיות עם אמירה פוליטית וחברתית ששיריו הפכו להמנוני מחאת בלאק לייבס מאטר, מוזיקאי ששובר מוסכמות מוזיקליות בכל אלבום מחדש, אפילו אשף מילים שהפך לראפר הראשון שזוכה בפרס פוליצר ליצירה מוזיקלית - והראשון לעשות זאת שלא שייך לתחומי הג'אז והמוזיקה הקלאסית.

לכבוד האלבום החדש שלו, mr morale and the big steppers שיצא אתמול (שישי), כינסנו את כמה ממומחי הז'אנר - עיתונאי ההיפ הופ מתן שרון, העורך המוזיקלי איתי צימר, הראפר והמפיק המוזיקלי מיכאל כהן והפרופסורית לאמנות גל ונטורה, כדי להבין מה סוד הקסם של המוזיקאי - והאם אפשר כבר להכתיר אותו כטוב ביותר בכל הזמנים? 

המר"ן של ההיפ הופ

"אני חושב שאין לו אח ורע. הוא נמצא במעמד של הרבה יותר מעוד ראפר שמוציא אלבום ומחכים לו", מנסה מתן שרון, עיתונאי היפ הופ שכותב עבור מאקו וטיים אאוט, לסכם את המעמד של קנדריק בעולם המוזיקה כיום. "הוא נמצא כרגע במקום שרצף האלבומים האחרון שלו היה כל כך מושלם, וההערכה כלפיו כאמן ומוזיקאי היא כל כך גורפת, שזה באמת מישהו שברמה מעל כולם. המלך של הדבר הזה". 

מיכאל כהן: "קנדריק למאר הוא מן רב עובדיה כזה. רב ראשי. זה ברור שהמסר שלו זה מסר קדוש כמעט, יש לו איזה קדושה סביבו"

שרון מסביר כי למאר הוא ההשתכללות של כל דורות הראפרים שבאו לפניו: "הוא מחבר בין דברים שבעבר בהיפ הופ היו יחסית מנותקים. הוא בבירור מגיע משושלת של החוף המערבי, זה גם המקום שהוא גדל בו. אבל בו זמנית הוא גם חובב של היפ הופ שמאופיין בנושאים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים, זה דברים שלא נפגשו כל כך בעבר. התוצאה היא שהוא אסף את הצדדים והצליח לחבר אותם". 

הראפר והמפיק המוזיקלי מיכאל כהן, מספר גם הוא על החיבור הנדיר שהצליח למאר לייצר: "יש לך את קנייה שזה הרבה על המוזיקה וההפקה אצלו, יש לך את אמינם שהוא ראפר סופר וירטואוזי וחכם עם יכולת טכנית ויש לך את אנדרה 3000 שהוא סופר רגיש וסוג של משורר. אז קנדריק הוא שלושת הדברים האלה באחד". 

כשכהן נשאל על המעמד של קנדריק היום בז'אנר הוא בוחר לתת הגדרה ייחודית: "זה מן רב עובדיה כזה. מעין רב ראשי, מר"ן. הוא לא כל הזמן בעניינים, אבל כולם כל הזמן מחכים למוצא פיו. זה ברור שהמסר שלו זה מסר קדוש כזה כמעט, יש לו איזה קדושה סביבו. הייתי מתאר אותו כמן אפיפיור שכזה".  

בשורה אחת עם סרג'נט פפר

הוא פרץ ב-2012 עם אלבומו השנים "good kid. maad city". מתן שרון מסביר שבאלבום הזה למאר לא רק נהפך לשם מוכר בכל בית בארצות הברית, אלא גם ביצע קפיצת מדרגה נראטיבית: "זה אלבום קונספט. זה משהו שאחר כך התגלגל לשני האלבומים שאחריו וזה משהו שמאוד מאפיין את המוזיקה שלו. הוא מביא לך אלבום עם איזה סיפור מסגרת או סיפור שנע בתוכו ובעזרת זה הוא יוצר משהו הרבה יותר גדול מאסופה של שירים. זה סיפור שלם שאתה מקבל".

"עם גוד קיד מאד סיטי ראינו אותו גם כקונספטואליסט", מספר מיכאל כהן על אלבום הפריצה של למאר. "הסאונד שלו היה הרבה יותר ג'אזי, הרבה יותר מחובר למוזיקה השחורה בשורשים שלה, זה באמת היה די חדש. קנדריק הביא תמונה שלא הביאו עדיין, והחזיר גם איזה טרנד של אפרו-סנטריסטי". 

האלבום הזה הזניק את הקריירה של למאר, עם סינגלים מוכרים כמו "swimming pools" ו-"backseat freestyle"', ושילוב מוצלח בין הפקה מוזיקלית מרשימה לקונספטואליות שנראתה מעט מאוד בהיפ-הופ, הוא הצליח לחדור אל המיינסטרים אך גם אל לב המבקרים. אחרי שקיבע את מעמדו כראפר לגיטימי מהשורה הראשונה, הגיע הרגע שכולם מתארים כזה שהעלה אותו רמה מעל כולם. 

במארס 2015 יצא האלבום to pimp a butterfly, כמו קודמו, גם הוא היה אלבום קונספט, אבל נראה שמשהו בו היה אחר. האלבום גרר איתו ביקורות נלהבות, היה מועמד לשבעה פרסי גראמי וקיבל כבוד אפילו מהנשיא האמריקאי דאז ברק אובמה, שבחר בשיר מתוכו לשיר השנה שלו. 

איתי צימר, עורך מוזיקלי ומגיש תוכנית ההיפ הופ בכאן 88, מצהיר שאפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם אלבומי הקונספט הגדולים של הרוק, כמו "סרג'נט פפר" של הביטלס, או "dark side of the moon" של פינק פלויד. הוא מסביר כיצד למאר ביצע קפיצת מדרגה מוזיקלית, כששילב נגני ג'אז באלבום כמו רוברט גלאספר וקמאסי וושינגטון, ובעצם הסתמך על השפעות מהז'אנר. 

מתן שרון: "קנדריק בשנים האחרונות נמצא בשיחה של מי הראפר הטוב ביותר בכל הזמנים לא רק בלי בושה. אלא גם בתור מועמד מאוד מכובד"

מיכאל כהן מספר שלמאר התחבר באלבום הזה למסורת הג'אז של קליפורניה, אבל מעבר לזה, TPAB היווה הצהרה: "אני עושה מה שאני רוצה. זה היה מדהים. היה בזה המון מוזיקליות, אמנות גבוהה, אמנות רחוב". שרון מזכיר עוד רובד שגרר איתו האלבום: "הוא לא רק גרר ביקורות חיוביות, אלא היה אלבום שהתחבר מאוד לאנשים ברחוב ובמיוחד להפגנות של בלאק לייבס מאטר. השיר "alright" הפך להיות סוג של המנון מאולתר ונלקח לטובת ההפגנות האלו".

האלבום שהגיע אחריו היה DAMN, ככל הנראה המצליח ביותר של למאר מבחינה מסחרית. "זה היה הביסוס שלו באופן מוחלט בתור המלך של המשחק, סוג של ראפר שלא יכול לעשות משהו לא נכון", מספר מתן שרון.

איתי צימר סיפר כי בראייתו אולי לא מדובר בהתפתחות מוזיקלית מרשימה לעומת האלבום הקודם, אבל עם DAMN למאר הצליח גם לקבע את מעמדו כראפר הגדול בעולם וגם צירף אליו את ההמונים. באלבום התארחה גם להקה יוצאת דופן - אחת מלהקות הרוק המצליחות בכל הזמנים U2. צימר מסביר כי מדובר בהצהרה רצינית של למאר: "אפילו אמני הרוק הגדולים באים להתארח אצלי". כהן מוסיף כי השירים באלבום היו יותר סגורים, מתוך רצון להתמקד: "TPAB היה נשמע כמו חלום נוזלי כזה, ודאמ יותר מתוקתק".

ישו שחור

למאר מקבל מעמד יוצא דופן לא רק בגלל המוזיקה, אלא גם בגלל מה שמסביב לה. השירים, האלבומים והקליפים שלו מקבלים פרשנות תכופה ובלתי פוסקת מצד מעריצים באינטרנט וברשתות החברתיות, אבל זוכים להתייחסות בעולם האקדמיה. 

שרון מסביר: "בהיפ הופ באופן כללי אחד המאפיינים המהותיים זה הרפרנסיאליות. אפשר לחשוב על זה כמו תנ"ך שאתה לוקח ומפרש ומרכיב מחדש, עם קנדריק התופעה הזאת באמת צמחה כי הוא ראפר מדור האינטרנט בסופו של דבר. הדיונים סביבו מתקיימים גם בפורומים וברשתות החברתיות והניתוח עליו הוא תמידי. עד היום מגלים עליו דברים חדשים מחומרים ישנים שלו".

"אני לא חושב שהיה ראפר שנותח ברמתו וכמותו", הוא מוסיף. "זה לא מאפיין שייחודי אליו, פשוט הכמות וההעמקה במקרה שלו מאוד משמעותיים, גם בזכות דור האינטרנט אבל גם בזכות שמדובר באמן יוצא דופן שמראש שותל את הדברים האלה בתוך המוזיקה". 

פרופ' גל ונטורה, ראש המכון לאמנויות באוניברסיטה העברית בירושלים שגם חוקרת תרבות עכשווית בכלל והיפ הופ בפרט, מספרת על הדימויים הרבים שמביא למאר מעולמות הנצרות, כחלק ממגמה כוללת של ראפרים להשתמש בדימויים שבארגז הכלים הדתי ביצירות שלהם. בהרצאה שהיא מעבירה היא מתמקדת בדימויים הנוצריים הרבים בהם משתמש למאר באלבומו DAMN ובפרט בקליפ של הסינגל המצליח שלו "humble". 

"בדימוי נוצרי יש הרבה מעבר למה שמילים יכולות לומר. יש רגש, פניה לכל החושים כמעט", מספרת ונטורה. "הרבה מאוד יוצרים עכשוויים משתמשים בדיומיים מהעולם הזה, לא רק כי הוא נפוץ ומוכר על ידי כולם, אלא בגין זה שכולם כבר מבינים את התוספות שהדימוי הזה מגלם. ב"humble" יש סצנה של הסעודה האחרונה ואתה מסתכל פתאום על כל האלבום ומבין שכולו קשור לשיח שבמקור הוא דתי". 

האלבום, לפי ונטורה, מגלם את המחשבה הנוצרית על שבע מעלות הטובות ושבעת החטאים. היא מסבירה גם כי מדובר באלבום מעגלי - בשירו הראשון מתאר למאר כיצד הוא נורה למוות, בעוד השיר האחרון מתאר את לידתו. היא מוסיפה על הערכים שמגולמים באלבום, שלשיטתה משותפים לכל הדתות: "דע את עצמך, הכול במידה, ואהבת לרעך כמוך". 

"בעיני זה אלבום שיש בו קריאה שיש בה משהו מאוד רליגיוזי, מאוד קהילתי. אני חושבת שאם הורים היו מבינים את זה אז פחות היה אכפת להם שיש שם מילים גסות", אומרת פרופ' ונטורה. היא מספרת כיצד הבן שלה תמיד מספר לחברים שלו שאמו הכירה לו את המוזיקה של למאר ואיך הייתה משמיעה לו את שיריו בזמן שהיא מסיעה אותו במכוניתה: "הוא אמר לי פעם 'אמא כתוב שזה אסור להאזנה מתחת לגיל 16, אבל מה אני אעשה שאמא שלי השמיעה לי את זה?'. זה סגנון, מעניין אותי יותר המסר, האמירה, התוכן. האם אני מדברת ככה? לא, אבל בוא נקבל את זה שיש אנשים שכן מדברים ככה ונקשיב למה שהוא אומר". 

עטיפת האלבום החדש של למאר. עטיפת הרולינג סטון עם קנייה ווסט (צילום: דייוויד לה שאפל), יצירה של אנדרה סראנו, וישו בהר הזיתים של פול גוגן

ונטורה הציעה ניתוח משלה גם לעטיפת האלבום החדש של למאר, וסבורה שהיא טומנת בחובה סממנים דתיים רבים: "הסצנה הזאת של אמא מחבקת וכמעט מניקה תינוק לצדו, אי אפשר שלא לקחת את זה לכיוון הנוצרי. יש המון סצינות כאלה של הלידה, אם כי מה שמעניין הוא שבנצרות לא יעלה על הדעת שלמריה יש גוף"

בהמשך היא אומרת: "אפשר לקרוא את זה כלפני ואחרי, הוא לא נראה מת או סובל. זה ישו שיכול להגן על עצמו, וכשישו מגן על עצמו הוא לא מת. יש לו משפחה. אתה רואה את האם מסתכלת על התינוק, בדרך כלל זה מרמז על מותו, אם פה זה כאילו אסוציאציה לזה שהילד נולד כדי למות, אז מה קורה כשהוא כן יכול להגן על עצמו?". היא מפנה להרבה דימויים דומים של ישו באמנות העכשווית וגם של אמנים מסורתיים, כולם הזדהו עמו: "זה אומר שהם אלוהים, אבל גם לא מובנים על ידי אנשים בתקופתם, זה הקדוש המעונה- אף אחד לא מבין אותי, אבל יום אחד אקום לתחייה". 

"זה סיפור אלטרנטיבי", ממשיכה ונטורה על העטיפה. "אפשר לראות את זה כאפטר לייף של ישו. הוא עוסק הרבה באלימות נגד שחורים. אז מה היה קורה אם ישו היה יכול להגן על עצמו? מה היה קורה אם ג'ורג' פלויד היה יכול להגן על עצמו?". 

ה-GOAT

צימר מסביר כיצד בתרבות של ההיפהופ יש הרבה שיח סביב מי הכי טוב בכל הזמנים - ה-GOAT (greatest of all time". הוא משווה את השיח לכזה של אוהדים בכדורגל ובכדורסל - מייקל ג'ורדן או לברון ג'יימס, מראדונה או מסי, אבל מסביר כי בסופו של יום כל דור יכתיר לעצמו מלך אחר. הוא מסייג ואומר כי בעשור האחרון, קנדריק למאר היה היחיד שסיגל לעצמו את המעמד הזה. 

"הוא בהחלט מתחרה, עוד אין קונצנזוס מוחלט", מוסיף מתן שרון. "יש כבר הרבה אנשים שמדברים על הדבר הזה, על כך שהוא ה-GOAT. זה אחד מאותם דיונים בלתי נגמרים שקהילת ההיפ הופ מאוד אוהבת להתעסק בהם. בכל פעם שעולה איזה ראפר ומספיק זמן הוא בשטח אז מתחילים דיונים האם הוא ה-GOAT. אבל קנדריק בשנים האחרונות הוא באמת מועמד רציני לתואר הזה, ונמצא בשיחה הזאת לא רק בלי בושה, אלא גם בתור מועמד מאוד מכובד". 

שרון מסכם: "זה דבר מאוד אישי להחליט בעיניך מי הטוב מכולם וקנדריק הוא בחירה מאוד לגיטימית וברמה האישית אני מתקשה להגיד שזה הוא, אבל הוא כל הזמן בהתלבטות הזאת שלי, האם עכשיו זה הוא. אם האלבום הזה ימשיך את הרצף שלו, יהיה לי קשה להתווכח עם עצמי שהוא לא".