אורי זוהר
צילום: פלאש 90

אורי זוהר ושני הרחובות שלא נפגשים

כל כלי התקשורת בישראל, מהמהדורות בטלוויזיה ועד יתד נאמן, יציינו בכותרות את פטירתו של אורי זוהר. כל צד יספר סיפור שונה לחלוטין - קוטבי
יאיר אטינגר
02 ביוני 2022
14:36

סצנת סיום: רחפן גבוה מעל ירושלים, שני רחובות מקבילים, נהר אנושי סמיך, מזדחל לאטו. באחד נע מצעד הגאווה, בשני מתקדם מסע ההלוויה של אורי זוהר. שני הרחובות לא נפגשים. קאט.

אין משל מדויק יותר לתיאור התחנה הסופית של אורי זוהר מאשר אותם שני רחובות, שני זרמים, שונים באופיים ובצבעם, שני קצוות ישראליים שלא נפגשים, ונפגשו רק בדמותו החד פעמית של זוהר, הרב אורי זוהר. הוא ייצג את המעבר הסוחף, הגורף, מרחוב אחד למשנהו.

זוהר לא השאיר דבר ברחוב החילוני חוץ מזיכרונות. חור בלבנה, לול, שבלול, עיניים גדולות שטרפו את החיים וזללו עד שובעה. לפני 45 שנה, הוא הותיר את ישראל החילונית המומה וכואבת עם לכתו לעולם אחר, איך הלכת לי חבר. האבל החילוני הראשון היה כואב ועמוק ב-1977 (תשל"ז), האבל החילוני השני, הנוסטלגי והעמום, בתשפ"ב (2022). כבר שנים שזוהר "שייך" לחרדים.

זוהר לא השאיר דבר ברחוב החילוני חוץ מזיכרונות.  לפני 45 שנה הוא הותיר את ישראל החילונית המומה וכואבת עם לכתו לעולם אחר, איך הלכת לי חבר

ולא רק אבלות אפיינה את היחס החילוני לזוהר. מעשהו של זוהר האהוב והנערץ נחשב אז בגידה בלתי נסלחת. ישראל החילונית היתה שונה, חשדנית יותר ונרתעת מהגלותיות המסתגרת, ומולה ניצבה תנועת תשובה שאכן התכוונה להסתגר ולהתנכר. עדיין מושפעת מגלי ההדף של מלחמת יום הכיפורים, תנועת התשובה הצעירה, שהושפעה רק מקומץ רבנים חרדים, תבעה אז מחבריה ניתוק מוחלט מחייהם הקודמים. עם השנים באו חוזרים בתשובה אחרים, גיבורי תרבות שיצרו חומרים חדשים אבל לא שרפו את הגשרים אל עברם ואל הבמות המרכזיות של ישראל – שולי רנד, אביתר בנאי, אתי אנקרי, סיון רהב-מאיר. אבל זוהר באמת הלך. הלכת לי חבר.

זוהר הסתגר בעולם של תורה, ומדי פעם, עד לפני מספר שנים, לקח חלק פעיל בחוד החנית של המחנה החדש שלו; בתנועת התשובה, למשל דרך הארגון הליטאי "לב לאחים" ובפוליטיקה, עם תנועת ש"ס וחברו אריה דרעי. ב-1999 הוא הותיר חותם בקמפיין שהוליך את ש"ס לשיא כוחה - 17 מנדטים. מיד אחרי הרשעתו של דרעי בשחיתות, ערב כניסתו לכלא, זוהר חבר אז לשמואל קלדרון, ויצר סרט חדש, שגם הוא, כמו סרטיו הישנים, גרם טירוף ברחובות ובדיעבד גם הוא נלמד באוניברסיטאות. לא בחוגים לקולנוע, אלא בחוגים למשפטים ומדע המדינה. "אני מאשים" הופץ על קלטות בתפוצה של רבע מיליון עותקים. זוהר ביים את דרעי כשהוא תוקף וכועס ומזיל דמעה ומאשים במניעים גזעניים את הפרקליטות ובתי המשפט. החומרים ההם נראו אז רדיקליים מאוד, היום פחות.

הרחובות עדיין נפרדים ובכל זאת נדמה שישראל שבחוץ כבר השתנתה, דיכוטומית פחות מכל מה שמייצג הדור ההולך והנעלם של אורי זוהר

אבל גם מהמעורבות הזאת, כמו גם הנהגת המחאה המתמשכת מחוץ לכלא מעשיהו "שאגת אריה", זוהר התרחק. בשנים האחרונות הוא השלים את המעבר לרחוב השני, זה שאין בו כמעט מגע עם הרחוב הישראלי, התרבותי, הפוליטי והחברתי, והשקיע אך ורק בתורה.

כל כלי התקשורת דוברי העברית יציינו היום ומחר בהבלטה את הסתלקותו של אורי זוהר, מחדשות הערב בטלוויזיה ועד "יתד נאמן". כל צד יבליט מן הסתם את אורי זוהר שלו. הרחובות עדיין נפרדים, ובימים כמו היום נראה שהם זרים זה לזה, ובכל זאת נדמה שישראל שבחוץ כבר השתנתה, דיכוטומית פחות מכל מה שמייצג הדור ההולך והנעלם של אורי זוהר.