t
-

המלחינה שתמיד הייתה שם: נורית הירש חוגגת 80

מ"דיג דיג דוג" ועד "אתה לי ארץ" - קוצרים את התבואה שנורית הירש זרעה, ועדיין זורעת, בעולמנו | משדר מיוחד בכאן רשת ב
ליאת רגב
05 ביוני 2022
10:03

בשקט בשקט, לאט לאט, אני מבינה, שנורית הירש עטפה אותי במנגינותיה במשך כל חיי. ממש מהרגע שנולדתי, באותה השנה שבה חווה אלברשטיין הקליטה לראשונה את "פרח הלילך" - השיר הראשון של נורית שהתפרסם ברבים. כשרק התחלתי להיות אני, נורית הפכה להיות "נורית הירש המלחינה". כישרון צעיר, רענן ומתפרץ, שלאט לאט מרחיב עוד ועוד את מעגל השירים, את מספר הכותבים, את קשת המבצעים, ואת הקהל שהולך אחריה שבי.

האזינו למשדר המיוחד

גם אני הלכתי שבי אחריה, מבלי לדעת עדיין שזו היא שעומדת מאחורי התקליטים של פסטיבלי שירי הילדים, אלה עם שלוש הבובות על העטיפה שקניתי ושמעתי במכשיר הפטיפון שלנו בבית, שאליו חזרתי מדי ערב, בדרך היורדת אל הכפר. שם שמעתי שעות את ציפי שביט שרה את ברבאבא, ואת שלמה ניצן את "אבא בא, סבא בא, אריה מכפר סבא בא".

ואז הייתי שומעת פתאום בטלוויזיה "אם מתחשק לך לפעמים, לפתוח לרגע את דלת הקסמים". כל יום שלישי בשעה 17:30 שומעת ורצה לראות עוד פרק נהדר, בשחור לבן, בסדרה המפורסמת עם גדעון זינגר, מרדכי בן זאב וגידי גוב. וילדים יפים. ואני עדיין לא מבינה שהכול זה נורית.

ואז אילנית באירוויזיון, כשאני עוד ממש קטנה ולא כל כך מבינה מה זה להגיע למקום הרביעי, רק מתפעלת מכמה היא יפה כשהיא שרה "שם ראיתי קשת בענן". כמה שנים אחרי אני שומעת ומתאהבת מייד בשיר "פגישה ראשונה", שמתחיל במילים "ביום בהיר, בקיץ חם, יצאתי לי לשוטט בעיר כמו כולם". אילנה אביטל. והיה גם את "אל תשאלי אם אני אוהב" ששר דיויד ברוזה ומלווה את עצמו בגיטרה. אני קונה את האלבום של הסרט באותו השם שביים עמוס קולק, הבן של ראש העיר המיתולוגי של ירושלים. אני מסובבת אותו שוב ושוב על הפטיפון ועדיין לא מפנימה שזו שוב ושוב נורית, שמסתובבת יחד איתי.

כל זה היה עוד לפני אבניבי. איך אפשר לשכוח את הפעם הראשונה שבה ישראל זכתה באירוויזיון באותן שנים שבהן היינו ישראלים כל כך יפים וחזקים. חילצנו חטופים מאנטבה, מכבי ניצחה את צסק"א, רינה מור הייתה מיס תבל, חתמנו הסכמי שלום ושני היוצרים הכי ישראלים שיש, אהוד מנור ונורית הירש, לקחו אותנו גם אל פסגת המוזיקה והביאו את האירוויזיון לירושלים.

ואז התחלתי לרקוד ריקודי עם. ככה זה "בדרך היורדת מן הכפר", זה מה שעושים שם בערבים. כמה נורית היה שם: רק בישראל, פרח הלילך, מלאך מסולם יעקב, ושוב איתכם, בפרדס ליד השוקת, זמר שכזה, גשר אלנבי, אולי על שפת הים. היא לא רק נכנסה לנו לנשמה דרך האוזניים, שם זה היה גם דרך הרגלים. ולא רק לי, למאות מאות אלפים שעדיין, למזלם, מחוללים מדי ערב ומנציחים בדרכם את הזמר העברי.

אחר כך אני לומדת מגמת ספרות מוגברת ומגלה את לאה גולדברג, נתן אלתרמן, חיים נחמן ביאליק ואת "אהבתה של תרזה די מון", "איתך ובלעדייך" ו"הכניסיני תחת כנפך". ואז, בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, בדיוק לפני 40 שנה, יוצא לרדיו "בוא בשלום". שנתיים אחרי, נורית מלחינה למדינת ישראל שחוגגת 36 את "אתה לי ארץ", וגם מחזירה הביתה את רבקה זוהר היישר אל המקום הראשון בפסטיגל. היא מופיעה בכל העם, בפני קהילות יהודיות עם "יעשה שלום".

ולי? לי בינתיים נולדו ילדים. פתאום חזרתי לראות את פים פם פה ודיג דיג דוג. מה שאצלי היה ברבאבא, אצלם הפך לדיג דיג דוג. ואני עוד לא הבנתי שהכול זה נורית הירש. גם לא כשזכתה בפרס ישראל.

רק עכשיו התחברו לי כל הקצוות, המילים, הפזמונים והריקודים, והבנתי שהיא תמיד עטפה אותי, כמו שבוודאי עטפה גם אתכם. עכשיו היא חוגגת 80, בחג שבועות, חג הקציר. עכשיו אנחנו קוצרים את התבואה שזרעה כל כך הרבה שנים בעולמנו. תאמינו או לא, גם היום נורית הירש עוד מביאה ביכורים.