-
צילום: מנחם לדרמן, פלאש 90

איך נחל בישראל הפך לפח זבל באישור מהמדינה?

מפעל לייצור נייר מזרים מים תעשייתיים עם מינרל רעיל שמזיק לסביבה ישירות לנחל חדרה - בטענה כי הטיפול בו לא משתלם להם כלכלית
יפעת גליק
10 ביוני 2022
12:59

הינה סיפור מרגיז על איך נחל בישראל הפך לפח הזבל של מפעל לייצור נייר באישור מלא מהמדינה. במפעלי אינפיניה, נייר חדרה לשעבר מייצרים אריזות נייר וקרטון. בתהליכי הייצור משתמשים במים, מה שנשאר מהם בסוף התהליך הם מים לא נקיים, שלא מתאימים לשתייה - מי קולחין.

 ברוב המקרים מים כאלה יכולים להיות טובים לחקלאות, אבל לא אלה שיוצאים מאינפיניה שם מתווסף למים בהליך הייצור גם מינרל בשם בורון, שעלול להיות בעייתי. למה בעייתי? כי הוא יכול להזיק לשדות ולצמחייה. ככה נכתב אפילו במסמך של המשרד להגנת הסביבה מ-2015. 

אבל מסתבר שמה שלא טוב לחקלאים, יכול לזרום לטבע שלנו באישור מרשות המים. אינפיניה מזרימה את עודפי המים עם הבורון לנחל חדרה, והאישור תקף עד 2026. איך קרה שחברה שמגלגלת מיליארד שקל בשנה ורוצה להיפטר ממים תעשייתיים פשוט מזרימה אותם ישר לתוך הנחל? תשמעו בעצמכם את הנימוק של אינפיניה: "הרחקת הבורון ממי הקולחין אינה כלכלית".

הבנתם? זה לא משתלם להם לטפל במים לפני ההזרמה לנחל. התוצאה – כבר לפני שבע שנים המשרד להגנת הסביבה קבע שריכוז הבורון בנחל חדרה גבוה פי עשרה מהרמה המומלצת. שהוא מרעיל את הצמחייה בנחל. לפי רשות המים, לאחרונה היה שיפור קל ועכשיו הריכוז הוא פי תשעה. וזה בדיוק הסיפור העצוב של הנחלים בישראל הם הפכו לפח הזבל של המדינה. 

מאינפיניה מוסרים: "החברה עומדת בדרישות הוועדה להזרמת מי קולחין לנחל וצווי ההרשאה. הבורון הוא יסוד קיים במי ים בריכוזים גבוהים ואינו מזיק למי הנחל". מרשות המים נמסר: "אחרי שנשקלו כל השיקולים המקצועיים, נמצא שיש לתת את הצו המתיר את הזרמת מי הקולחין". 

בשנה האחרונה שינה המפעל את השם שלו מ"נייר חדרה" ל-"אינפיניה". המנכ"ל הסביר שהמהלך נועד כדי להתנער מהתדמית השלילית. עצה ממני – אם תמשיכו לזהם את הטבע, להחליף את השם לא ממש יעזור.