t
-
צילום: sharon lopez

מסיבת סוף קורונה: הקהל של "פרימוורה" חזר לרקוד יחד

אמן שעושה קסם מתקליטים בני 80 שנה, להקה שהוציאה 20 אלבומים בעשור, ומוזיקאי אחד שזכה לאחד הרגעים הגדולים בקריירה בגיל 44 • פסטיבל "פרימוורה סאונד" בברצלונה חזר אחרי 3 שנות גלות בצל משבר הקורונה - ונתן ל-85 אלף איש סוף שבוע של אסקפיזם מזוקק, תגליות מוזיקליות מרעישות, ורגעים שאי אפשר היה לכתוב בשום תסריט
עופר לרר
12 ביוני 2022
16:47
עודכן ב 07:27

בגיל 44, המוזיקאי הקנדי דן סניית', שעומד מאחורי הפרויקט האלקטרוני Caribou, אולי כבר לא האמין שיזכה לרגע כמו זה שחווה בליל ה-3 ביוני 2022. הוא נחשב לשם ענק בעולם המוזיקה האלקטרונית, מפיק עטור תשבוחות ופרסים, ודיג'יי מבוקש, אבל למיינסטרים עוד לא פרץ, ואפשר להניח שזו גם לא הייתה הכוונה שלו מעולם.

יומיים לפני כן, הוא ידע שהוא אמור להופיע בבמת ה"קופרה" בפסטיבל Primavera Sound בברצלונה, במה לא קטנה בכלל שמכילה כ-15 אלף איש, אבל נחשבת בינונית בקנה מידה של פסטיבלים, כזו שמתאימה בול למידותיו. אלא שבאותו בוקר הודיעו לו כי הוא מוקפץ לליגה של הגדולים - להקת הענק The Strokes ביטלה את ההופעה שלה בפסטיבל בגלל חבר להקה שחלה בקורונה, ולהקתו שובצה להופיע בבמה המרכזית, במשבצת של ההופעה הראשית של הפסטיבל - ליל שישי, 12 וחצי בלילה, מול 50 אלף בני אדם. 

קאריבו בהופעה בפרימוורה סאונד. צילום: dani canto

בפסטיבלי מוזיקה אחרים אולי הקהל היה תוהה על קנקנו של השיבוץ הלא שגרתי, דורש אמן או להקה גדולים יותר למשבצת המרכזית ביותר של הפסטיבל. אבל לא בעולם של פרימוורה סאונד - שם הרכב כמו caribou שבדרך כלל מופיע מול מאות ואלפים, מקבל חיבוק חם מהקהל כאילו היה כוכב פופ עכשווי ענק או אגדת רוק משנות ה-70. עשרות אלפים גדשו את ההופעה שלו בבמה המרכזית, שרו עם הלהקה יחד את המילים ורקדו לצלילי מקצביה האלקטרונים.  

כך קורה כשמדובר בפסטיבל המוזיקה האלטרנטיבית הטוב והגדול בעולם - הוא ממליך את המלכים שלו. לא תראו בו שמות ענק כמו בילי אייליש או אד שיראן, אבל כן תראו בו את המבחר המגוון והטוב ביותר של עולם המוזיקה האלטרנטיבית, את הטופ של ״מביני העניין״ ומבקרי המוזיקה. הקהל של פרימוורה לא מחפש לראות שמות גדולים. 85 אלף בני אדם הגיעו לפסטיבל הענק כל יום בעיקר כדי להתאחד לרגע נדיר עם קהל של להקות ואמנים שלרוב לא מושמעות הרבה ברדיו ולא זוכות ליותר מדי תשובת לב תקשורתית. בראש רשימת האמנים כן נמצאים שמות גדולים כמו ניק קייב, גורילאז ודואה ליפה, אבל מלבדם הליינאפ מקושט במאות להקות, אמנים, ראפרים ודיג'יים שנעים בין אהבת בוטיק של קהל מצומצם ונאמן - לאנונימיות מוחלטת.  

המונדיאל של הפסטיבלים 

פרימוורה חזר השנה למתחם הפארק דל פורום בנמל ברצלונה למהדורתו ה-20, אחרי שבוטל פעמיים בעקבות משבר הקורונה. הוא שונה בנוף לא רק מבחינה מוזיקלית - הפסטיבל הוותיק מתקיים עמוק בתוך עיר הנמל הקטלונית, בשונה ממרבית הפסטיבלים הגדולים שרגילים למלא פארקים ושטחים ירוקים מחוץ לעיר בערי ענק של אוהלים. הקהל הרב של פרימוורה, ישן במלון או בדירות airbnb. זה נשמע נוח מאוד, אבל אם תשאלו את האנשים שפוקדים בכל שנה את המתחם, עדיין מדובר במשימה לא קלה בכלל לרגליים.  

ניק קייב. מתוך עמוד הפייסבוק של primavera sound

״כשנכנסנו לפסטיבל הייתה לי שעה של שוק, כי לא הייתי באירוע כל כך גדול שזה 25 דקות הליכה מבמה אחת לשנייה״, מספר טל רז, עורך וידאו בתאגיד שהגיע יחד עם בן זוגו לפסטיבל השנה, וביקר בו בפעם הראשונה. הוא לא מפריז בהערכת מספר הדקות שנדרשות כדי לעבור בין הבמות. הפסטיבל מתפרש על פני שטח עצום, ומכיל כ-14 במות, כמעט כל אחת מכילה לפחות כמה אלפי אנשים.

הוא משווה את החוויה לפסטיבל בארץ כמו אינדינגב, שאמנם קטן פי 10 בכמות הקהל, אבל מספק תנאי שטח לא פשוטים: ״הפסטיבל עצמו יותר קשוח מאינדינגב, זה מאוד מוזר להשוות. אבל בגלל המרחקים המאוד גדולים וה-fomo (fear of missing out) הלא הגיוני שיש בפסטיבל הזה, אז החוויה קצת יותר קשה לפעמים״.  

מתוך עמוד הפייסבוק של primavera sound

טל ממשיך ומתאר את פרימוורה כ״המונדיאל של הפסטיבלים״, כשהוא מתכוון לכך שיהיה קשה מאוד לראות את כל המגוון הזה ורצף השמות הגדולים במקביל בפסטיבל קטן יותר. ה-fomo שהזכיר קודם לכן, הוא אחד המונחים השגורים ביותר בקרב באי הפסטיבל, שכל שנה מחכים בחרדה לרגע שבו יתפרסם לוח הזמנים שלו והם יגלו איזה להקה אהובה הם לא יוכלו לראות, מכיוון שבבמה המקבילה מופיעה להקה אהובה לא פחות.  

לצד האנשים שסובלים מה-fomo, יש גם כאלה שלצד כל העושר המוזיקלי, באו לראות להקה אחת שלא היו מצליחים לתפוס כנראה במקום אחר. גיא אלבוחר, בן 24 מגני תקווה, הגיע לפסטיבל כמן פתיחה לטיול אחרי צבא שנדחה, ממנו הוא נוסע לדרום אמריקה. הוא נהנה מעושר ההופעות שיש לפסטיבל להציע, אבל מעל הכול בראש מעייניו עמדה להקה אחת - king gizzard and the lizard wizard.

כנראה שהשם הזה לא אומר הרבה לרוב האנשים, אבל מדובר בלהקה שצברה עדת מעריצים כמעט דתית בעשור האחרון, בגלל השוני החריג שלהם בנוף המוזיקלי, ולנסות להגדיר את הז׳אנר שלהם תהיה משימה בלתי אפשרית: ״הם הוציאו ב-10 שנים 20 אלבומים, ב-2017 הם הוציאו חמישה. יש לי את כל האלבומים בויניל. כל אלבום שלהם שונה מהותית מבחינת סגנון ואווירה״. בברצלונה, הם מופיעים באותו שבוע לא פחות מ-5 פעמים: ״ההתחייבות שלהם זה שאם הם עושים יותר מהופעה אחת, הם לא עושים את אותו שיר פעמיים, אז בשבוע שהם עושים בברצלונה 5 הופעות, אתה לא רוצה לפספס אף הופעה״.  
לא רק גיא בא במיוחד כדי לראות את האמן האהוב. גם יובל לובצקי הס, סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הגיעה יחד עם אחיה טל עם מטרה אחת מול העיניים - לצפות בהופעה של הראפר האמריקני tyler, the creator.

Tyler, the creator. צילום: clara orozco

המוזיקאי בן ה-31 הפך לאחד השמות הגדולים בעולם ההיפ-הופ בשנים האחרונות, וידוע בכך שהוא מפיק את כל המוזיקה שלו בעצמו לגמרי, וגם בהופעות החיות האנרגטיות. ״עמדנו בשורה הראשונה בבמה המרכזית מ-6 בערב״, מספרת יובל, וכדי לשים את דבריה בפרופורציה, כדי להגיד שטיילר עלה לבמה המרכזית בשעה 2:10 בלילה, קצת יותר מ-8 שעות לאחר מכן. אבל יובל וטל לא השתעממו בזמן הזה, הם זכו לראות את ניק קייב במרחק נגיעה, ״הוא אפילו החזיק לאח שלי את היד״, מספרת יובל, ולאחר מכן צפו גם בהרכב ההיפ-הופ הבריטי הוותיק Gorilaz. על ההופעה של טיילר סיפרה בפשטות: ״זה היה בדיוק מה שציפיתי לו״.  

פופ גרמני מגוגל טרנסלייט 

מלבד שמות גדולים ומוערכים בעולם המוזיקה, הפסטיבל יודע לבחור בפינצטה גם שמות שנמצאים יחסית בשולי הסצנה המוזיקלית, אך תמיד מוצאים את קהל היעד שלהם, או מספקים למי שלא הכיר אותם תגלית מוזיקלית מרעישה.  

כך למשל בשעה 4 אחר הצהריים באודיטוריום שנמצא מחוץ למתחם עלה על הבמה המוזיקאי האנגלי בן ה-48 ליילנד ג׳יימס קירבי, הידוע בשם הבמה The Caretaker. ההופעה של קירבי יוצאת דופן - כשהוא עוטה לראשו מסיכה, הוא משמיע תקליטים עתיקים בני 70 ו-80 שנה על שני פטיפונים, ומערבב וטובל אותם באפקטים שונים. בבמה נוספת באותו יום כמה שעות לאחר מכן,  הופיעה להקה בשם die katapult, שמורכבת משלושה חברים קטלונים שאוהבים יותר מהכול פופ גרמני. הם לא נתנו לעובדה שהם לא דוברים את השפה לעצור אותם ושרים מילים בגרמנית - שתורגמו מקטלונית בגוגל טרנסלייט. המגוון הרחב לא נגמר שם - בבמה אחרת באותו יום, הופיעה להקת בנות קוריאנית בשם dreamcatcher שמשלבת בין פופ לרוק כבד.  

גיל ליברובסקי, מתכנת מירושלים שהגיע עם בת זוגו נגה לפסטיבל, פקד אותו בפעם השלישית, והפעם העדיף שלא להעמיס בהופעות. ״לא ניסיתי לאכול את כל הפסטיבל ולהספיק הכול, באמת הייתי ב-2-3 הופעות ביום. כל הופעה שהלכתי הייתי מבסוט". הוא מספר שבפעמים הקודמות שביקר בפסטיבל, ב-2011 ו-2018, הוא הסתובב הרבה יותר במתחם והתקשה להתביית על הופעה שהוא אוהב. הפעם הוא העדיף גם לנצל את הביקור כדי לטייל בעיר, ולראות רק הופעות שהוא ממש רוצה לראות, כמו ניק קייב, gorilaz ו-beck: ״פה כל דבר פגע ממש וזה מאוד יוצא דופן, זה פסטיבל שישי שלי באירופה וזה פעם ראשונה שזה ככה״.   

גם את גיל משכה השנה הופעה אחת מעל הכול. כשראה את רשימת האמנים הוא לא התלהב יותר מדי, אבל הפור נפל כשראה את שמו של הצמד autechre על הפוסטר: ״התלהבתי מזה שבקטע הכי לא קשור בעולם הם נמצאים״. הצמד הבריטי ממנצ׳סטר פועל כבר משנת 1987, ואת המוזיקה שלו אפשר לתאר כאלקטרניקה ניסיונית: ״ביטים בלי שום קצב. הם מופיעים גם בחושך מוחלט אז אין לך לאן לברוח מהרעש הזה״.

ליאורה דובינר, סטודנטית לשעבר בבצלאל שעובדת בחברת הייטק בתל אביב, הגיעה פעם ראשונה השנה לפסטיבל, והחליטה גם לטוס לבד לראשונה. את אותה החלטה גורלית קיבלה לפני שנה: ״עשיתי את פרויקט הגמר שלי בבצלאל וישבתי בספרייה. הייתי בלחץ ולא ידעתי אם יהיה פרויקט או לא. קניתי את הכרטיס, אמרתי לא משנה מה, ׳אני השנה בפרימוורה בברצלונה׳״.

הפרויקט שלה בסוף יצא לפועל ויש לו גם קשר קל לפסטיבל: ״עשיתי פרויקט על גברים שבוכים. ל-idles, הלהקה שאני הכי מחכה להופעה שלה בפסטיבל יש את השיר samaritans. בגדול רציתי לעשות קליפ לשיר הזה, והתחלתי לראיין גברים על חוויות שבהם בכו ועשיתי מזה סרטון״.  

״אני אוהבת את עצמי לבד״, מספרת ליאורה כיצד היא מתרגלת לרעיון של לטייל בחו״ל ולבקר בפסטיבל מוזיקה בעצמה: ״אם פעם לא הייתי הולכת להופעות כי לא היה לי עם מי ללכת, עכשיו זה אני לבד, כי כיף איתי. זה מאוד עצמאי ונחמד״. ליאורה הוסיפה על חווייה לא שגרתית כלל שקרתה לה בערב ההופעות הראשון: ״מצאתי אדם בן 40 פשוט יושב בשיחים ובוכה, הוא היה שיכור ולא מצא את החברים שלו. הוא היה מאיסלנד. שעה וחצי דיברנו והסתובבנו, מצאנו את החברים שלו בסוף. הוא כל הזמן שאל אותי למה את כל כך נחמדה? ואז אמרתי בדיוק מהסיבה הזאת שאני פה לבד בפסטיבל, ואם הייתי יושבת ובוכה לבד בצד הייתי רוצה שמישהו ידאג לי״.  

"האם זה היה חלום"?  

ההופעה של caribou באותו ליל שישי הפכה לשיחת היום בפסטיבל. הרגע הזה רק התעצם לנוכח העובדה שהפסטיבל הברצלונאי הוותיק, שנחשב כבר שנים לתו איכות לכל מוזיקאי שמוזמן להופיע בו, השתמש בשירו של קאריבו can't do without you, כהמנון הבלתי רשמי שלו.

View this post on Instagram

A post shared by Primavera Sound (@primavera_sound)

אחרי שלוש שנים בהן לא התקיים בשל הגבלות הקורונה בספרד, הוא חזר השנה לפעול, וחודש לפני המאורע המרגש עלה בעמוד הפייסבוק של הפסטיבל סרטון בו נראים מוזיקאים רבים רוקדים בביתם, בסגנון ריחוק חברתי, לצלילי השיר של סניית', ששר בו, בתרגום חופשי "לא יכול להסתדר בלעדיך/בלעדייך". המסר הזה התאים מאוד כנראה לאנשי הסושיאל של הפסטיבל שרצו לשדר לעשרות האלפים שהולכים להציף את המתחם בברצלונה - אחרי שלוש שנים של ריחוק חברתי והגבלות, חוזרים לרקוד יחד. 

"האם זה היה חלום"?, תהה סניית' לאחר מכן בחשבון הטוויטר של הלהקה. ואכן הרגע בו לחץ על הקלידים ונתן את האות לתחילתו הקטע האלקטרוני הפופולרי בהופעה היה נראה באמת כמו חלום עבורו, ואולי גם עבור הקהל, כשסיטואציה של הופעה צפופה עם עשרות אלפים, בלי מסכות, נראתה דמיונית עבור רובנו לפני כשנתיים. 

תגיות:
ספרד