.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

חמש הערות על חמישה סקרי בחירות

5 סקרים פורסמו אתמול בכלי התקשורת, וכולם חוזים את אותו מספר מנדטים לכל מפלגה. מה אפשר ללמוד מזה? גם הבחירות הבאות יוכרעו על חודם של אחוזים בודדים • נתניהו מקבל בכל הסקרים את אחוז ההתאמה הגבוה ביותר לראשות ממשלה – אבל לא חוצה את ה-50% • ליש עתיד אין ממי לקחת מנדטים בלי לסכן את עצמה ואת הגוש כולו
שמואל רוזנר
22 ביוני 2022
10:15

1. 

חמישה סקרים פורסמו אתמול בכלי התקשורת בישראל. אחד בבוקר, ברדיו, ארבעה בערב, בטלוויזיה. מקבץ אחיד באורח כמעט מעורר חשד. ולא שחלילה יש חשד, רק שההסכמה מפליאה. בחלק ניכר מהמקרים, כל הסקרים חוזים בדיוק את אותו מספר מנדטים למפלגה. קחו לדוגמה את תקווה חדשה: 4 מנדטים בכל חמשת הסקרים. או הציונות הדתית: 9 מנדטים בארבעה סקרים, ו-10 מנדטים בסקר החמישי. פער של מקסימום מנדט אחד.

צירפנו טבלה עם כל התוצאות, ועם שורה שמתארת את הפער המקסימלי ביחס לכל מפלגה. איפה החריגות? בסקר אחד מתוך חמישה ימינה מקבלת 7 מנדטים. זה פער של שניים-שלושה מנדטים לעומת הסקרים האחרים. בסקר אחד יש עתיד מקבלת 22 – חריגה קטנה לעומת מקבץ של 21-20. 

השורה התחתונה: הגוש של נתניהו, קרי, הליכוד, ש״ס, יהדות התורה והציונות הדתית, מגיע ל-59 או 60 מושבים. פעמיים 60, שלוש פעמים 59. זה כמעט לא פער, זה כמעט קונצנזוס מוחלט בין הסוקרים והסקרים. מעניין, וקצת מפליא. או שכולם צודקים, או שכולם טועים. ויכול להיות שבבחירות מספר חמש כבר אין הרבה מה לבדוק. כולם כבר יודעים היכן הם על המפה, והשינויים קטנים, מינוריים, אם בכלל.

• לפיד או נתניהו? הצביעו למועמד שלכם

• עזרו לנו לכוון את ״המדחום הפוליטי״ של ישראל

2. 

מה לגמרי ברור מהסקרים? שיש יותר מדי מפלגות שקרובות לאחוז החסימה. או שיאוחדו, או שייעלמו, או שליל הבחירות יהיה כמו לילה בקזינו. על חודם של שברי אחוזים יתברר מי ניצח, אם מישהו ניצח.

3. 

מה עוד ברור מהסקרים? התיקו הישראלי של השנים האחרונות נותר בעינו. ניצחון של צד אחד לא יהיה בזכות מעבר של מצביעים מהצד השני, אלא בזכות תקלה בצד השני. הסוקר של כאן חדשות, דודי חסיד, כינה את זה הבוקר, בצדק, ״ניצחון טכני״. זה יהיה משהו כמו שיעור הצבעה נמוך מאוד של ערבים, או התעקשות של מרצ להתמודד ואז כשלון ביום הבחירות (מרצ לא עברה בשניים מחמשת הסקרים של אתמול, וכמה מהסוקרים סבורים שמצבה חמור מכפי שנראה אתמול בתוצאות).

ההכרעה תהיה בנקודות, וכנראה שתביא לכך שגם הממשלה הבאה, אם תקום, תעמוד על כרעיים רופפות. שימו לב שהסוקרים לא הידהדו אתמול את שיעור המתלבטים. זה נתון חשוב. ומה שיותר חשוב, בין מי למי הם מתלבטים. אין חשיבות גדולה להתלבטות בין העבודה ובין יש עתיד. יש חשיבות להתלבטות בין הציונות הדתית ובין כחול לבן.

4. 

נתניהו מקבל ניקוד יותר גבוה בהתאמה לראשות הממשלה מכל אחד מיריביו, בכל הערוצים. ומצד שני, באף אחד מהסקרים הוא לא מקבל יותר מ-50% התאמה. כלומר, אין רוב ישראלי שרואה בנתניהו את המתאים ביותר לראשות הממשלה. יש יותר ישראלים שחושבים שהוא מתאים מישראלים שחושבים שלפיד, או גנץ, או בנט, או מישהו אחר מתאימים. אבל אם תחברו את כל מי שלא סבור שנתניהו מתאים, תקבלו קצת יותר מחצי. כלומר, המלחמה של לפיד (ואולי של מישהו אחר) תהיה לשכנע את כל הלא משוכנעים, אבל לא-רוצים-את-נתניהו, שהוא מספיק טוב. מספיק כדי שאף מתנגד-נתניהו לא יחליט לפתע להצביע לנתניהו.

5. 

ליש עתיד יש קושי: אין לה כל כך ממי לקחת מנדטים, בלי לסכן את עצמה ואת הגוש כולו. אם יש עתיד תיקח קולות של מרצ (ונראה שהיא כבר לוקחת), ייתכן שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה. גם העבודה לא רחוקה ממנה כפי שהייתה רוצה להיות: 5 מנדטים בשני סקרים ו-6 מנדטים בשניים אחרים. איחוד עם מרצ יכול להגביה את שתי המפלגות קצת. התחזקות של לפיד יכולה לדחוק את שתיהן למטה.

ישראל ביתנו עם 5 המנדטים שלה (בכל הסקרים, למעט אחד), לא מועמדת לשתיית קולות. נותרה כחול-לבן. ליאיר לפיד ובני גנץ יש היסטוריה של יריבות, והבחירות הקרובות לא יהפכו את שני אלה לחברים קרובים. לפיד רוצה את הקולות של גנץ, בין השאר, משום שגנץ חשוב בעיניו כמי שעלול לשבת עם נתניהו. גנץ רוצה את הקולות של לפיד, בין השאר, משום שעוד לא קיבל את ההודעה, ובטח לא השלים עם הדעה, שרק לפיד מועמד לראשות הממשלה, ולא הוא.

הקרבות הפנימיים בימין יהיו בין המפלגות החרדיות ובין הציונות הדתית. הקרבות הפנימיים במרכז-שמאל יהיו בין יש עתיד וכחול לבן. וכמובן, ישנו גם הקרב הכי מעניין: בין המשותפת ורע"ם. הוא שווה טור נפרד, מפורט ומבוסס על נתונים.