t
טראמפ ביום עזיבתו
צילום: רויטרס

האם טראמפ היה הנשיא הכי גרוע בתולדות ארה"ב? התשובה: כמעט, אבל עדיין לא

מסקנות דירוג הנשיאים האמריקניים: קל יותר להיראות דגול אם אתה עתיק. אבל צריך לציין שזו דעת המומחים להיסטוריה נשיאותית
שמואל רוזנר, המדד
23 ביוני 2022
12:33

דירוג של מנהיגים הוא משחק נחמד, לא מזיק במיוחד, שחושף סדרי עדיפויות, מגלה כיצד פרספקטיבה משתנה עם הזמן ומלמד משהו על האופן שבו בני אדם מבינים את תפקידם. דירוג כזה מתבצע במדינות ובדרכים רבות. כאן, למשל, דירגנו את כל ראשי הממשלה של ישראל בעזרת הגולשים שלנו (ממוזמנים לדרג את ראשי הממשלה מחדש – הוספנו את נפתלי בנט לרשימה). כששיקללנו את הנתונים, גילינו שבישראל דוד בן גוריון, מנחם בגין ולוי אשכול מובילים את הרשימה. אחריהם בא נתניהו. רבים סבורים שהוא היה גרוע במיוחד, אבל רבים הרבה יותר אלה שסבורים שהוא היה מעולה.

> עזרו לנו לכוון את "המדחום הפוליטי" של ישראל
> בכמה העלו לכם, או העלתם, את שכר הדירה?

כך או כך, זו רשימה שהרכיב הציבור. לצד רשימות כאלה, יש גם רשימות שמרכיבים מומחים. מכון המחקר סיינה בארצות הברית פרסם השבוע כבר בפעם השביעית את סקר המומחים שלו, שמדרג את הנשיאים האמריקנים לדורותיהם. 40 שנה שהמכון מדרג בעזרת מומחים להיסטוריה נשיאותית. למי שלא מומחה להיסטוריה נשיאותית קשה לדרג נשיאים ותיקים כמו תומס ג'פרסון, או ג'יימס ביוקנן. אז רק המומחים מדרגים. 141 במספר.

נשיא ארצות הברית הנוכחי ג'ו ביידן הוא הנשיא ה-46 במספר של המדינה הגדולה הזאת, שיש בה בחירות באופן מסודר, פעם בארבע שנים, ולא פעם בכמה חודשים כמו אצלנו. השנה הוא דורג לראשונה במסגרת הסקר של סיינה והגיע למקום ה-19 המכובד. פחות טוב מח"י נשיאים אחרים, אבל יותר טוב – לדעת המומחים – מרוב האחרים. למשל מבוש האבא (מקום אחד אחריו), ומיוליסס גרנט, גיבור מלחמת האזרחים האמריקנית ונשיא של שתי כהונות (שניים אחריו). טוב יותר למשל ממרטין ואן ביורן, שהמציא את הפוליטיקה האמריקנית מחדש וברא את המפלגה הדמוקרטית. כן, המיקום של ביידן בהחלט שווה ויכוח. אבל באופן כללי צריך לומר: דירוג של נשיא שעוד לא הגיע לאמצע כהונתו הוא לא עניין פשוט (רשימת הדירוג המלאה כאן).

נשיאים ותיקים יותר מביידן כבר הספיקו לשקוע בתודעה ולזכות במקום יחסית קבוע. חמשת הראשונים הגיעו ראשונים בכל אחד משבעת הסקרים על פני 40 שנה. לפעמים הסדר קצת משתנה, אבל גם זה לא הרבה. פרנקלין רוזוולט דורג ראשון בכל שבעת הסקרים למעט אחד, שבו דורג שני, ולפניו ג'ורג' וושינגטון, אבי האומה. אברהם לינקולן דורג ארבע פעמים שני, ועוד שלוש שלישי. וושינגטון היה חמש פעמים במקום הרביעי. ג׳פרסון חמש פעמים במקום החמישי. טדי רוזוולט דורג פעמיים שלישי, פעמיים רביעי ופעמיים חמישי.

הרשימה התחתית

גם המדורגים בתחתית לא משתנים, למעט תוספת חשובה אחת מלפני ארבע שנים: דונלד טראמפ. הוא ממוקם השנה שלישי מהסוף, כמו בפעם הקודמת. מעניין יהיה לראות אם מתישהו טראמפ יעלה ברשימה, או שאולי ידרדר עוד קצת. גילויי הוועדה החוקרת את אירועי הפריצה לקפיטול, שבהם הוא נראה כמי שמנסה לבטל את תוצאות הבחירות, בהחלט יכולים להפוך אותו למתחרה על מקום גרוע עוד יותר מהשלישי מהסוף.

מי שאיבד את מקומו בתחתית לטובת טראמפ הוא ג'ורג׳ בוש הבן. בוש נכנס לחמישיה התחתית ב-2010, שנתיים לאחר שסיים את תפקידו, כשהמלחמה בעיראק והוריקן קתרינה עוד היו טריים בזיכרון. אבל במשאל הבא הוא כבר יצא ממנה. שינוי קטן, אבל לא הבולט ביותר בתחתית. התואר הזה מגיע לבעיטה החזקה למעלה שקיבל יוליסס גרנט. השנה הוא ממוקם שניים מתחת לביידן, כמעט במקום ה-20. אבל בשלושת המשאלים הראשונים של סיינה, ב-1982, 1990 ו-1994, גרנט דורג במקום הרביעי לפני האחרון. כלומר, המומחים של שנות ה-80 וה-90 חשבו שגרנט היה קטסטרופה. המומחים של שנות ה-20 של המאה הבאה כבר חושבים שגרנט היה נשיא סביר, ואולי קצת יותר מזה.

מה קרה לגרנט? שאלה טובה. הרי, כהונתו הסתיימה בשליש השני של המאה ה-19, כך שלא היו גילויים חדשים על מה שעשה ומה שלא עשה, וגם לא נותרו מומחים לספינים שנשלחו כדי לשקם את תדמיתו. על גרנט פשוט נכתבו כמה ספרים חדשים, עבי כרס, ששינו את האופן שבו המומחים שופטים אותו. מנשיא של ממשל מושחת, חשוד בשכרות, מאבד שליטה - גרנט הפך לנשיא ישר דרך, אמיץ והגון. תכונות שלפתע קיבלו משנה חשיבות. לא הוא השתנה, השופטים שלו השתנו. ההיסטוריה היא לא יותר מסיפור שמסופר בהווה על העבר. סיפור שמסופר, תמיד, בעיניים של מי שחי בהווה. לכן, גם אם גרנט הוא אותו גרנט, הסיפור עליו הוא כבר לא אותו סיפור.

כמעט בכל הדירוגים, המנהיגים שבאים ממש בסוף הרשימה הם מי שכהונתם הייתה האחרונה לפני מלחמת האזרחים, ג'יימס ביוקנן, והראשונה לאחר מלחמת האזרחים, אנדרו ג'ונסון. ביוקנן הוא האיש שלא מנע. ג'ונסון הוא האיש שירש את לינקולן לאחר שנרצח, ולא ידע מה לעשות עם הירושה. הגלישה למלחמת האזרחים היא כישלון של ביוקנן (כמובן, לא רק שלו). היציאה המקרטעת, הלא-החלטית ולא נחרצת אל החיים שלאחר מלחמת האזרחים היא כשלון של ג'ונסון (שאחריו בא גרנט, שכבר הזכרנו). את המלחמה עצמה ניהל לינקולן. כך שעל כהונה לפני ואחרי המלחמה מקבלים ציון לגנאי, על המלחמה עצמה מקבלים ציון לשבח.

מה אפשר ללמוד מכל זה? שוותק טוב לתדמית. גרנט שיפר את מצבו, וכך גם הנשיא לינדון ג'ונסון, שסיים את תפקידו מוכה וחבול בתקופה הסוערת של מלחמת ויאטנם, אך עם השנים אמריקה נזכרה בהישגים הרבים שלו בחקיקה בנושאי פנים. קל יותר להיראות דגול אם אתה עתיק. כמו וושינגטון ולינקולן.

זה כמובן מזמין את השאלה האם גם מישהו שמכהן בתקופה מאוחרת יותר יוכל יום אחד להיחשב למנהיג דגול? כאמור, הנשיא הכי צעיר בחמישיה הפותחת הוא פרנקלין רוזוולט, שסיים את כהונתו (ואת חייו) לפני כמעט 80 שנה. מנשיאי העשורים האחרונים אין אף אחד בחמישיה, וגם לא בעשירייה. ברק אובמה במקום ה-11 (אני יודע, גם על זה יש לכם מה להגיד). ביל קלינטון במקום ה-14. רונלד רייגן במקום ה-18. זה מה שחושבים המומחים להיסטוריה נשיאותית. אם נדמה לכם שיש להם הטייה קלה לכיוון הנשיאים מהמפלגה הדמוקרטית, קשה יהיה לומר שאתם טועים.