t
בנימיני וביטון

שיחה אישית: רן בנימיני מארח את יניב ביטון

מגיש "בנימיני וגואטה" שוחח עם השחקן לרגל ראש השנה תשפ"ג בכאן רשת ב. בשיחה דיברו על הקריירה, ארץ נהדרת והיהודים באים וגם על אומץ, פחדים, ועל הילד החלש שהחיקויים נתנו לו כוח - וגם האם נראה אותו בעתיד בפוליטיקה?
רן בנימיני
26 בספטמבר 2022
19:14

את ביטון הכרתי לפני קצת יותר מ-20 שנה בזמן השירות הצבאי שלנו בחיל המודיעין. שנים לפני ארץ נהדרת ורשת ב היינו עומדים בצד בכל מיני אירועים בבסיס ו"משדרים" בכאילו: אני הייתי המגיש וביטון היה מפקד הבסיס/מש"קית ת"ש/מפקדת הענף/הרס"ר או כל אחד ממאות החיקויים שלו (ספרו לו אותם!!). אם אני נזכר בתקופה הזו וצוחק, זה בעיקר בזכותו. אז כשביקשו ממני לבחור מישהו לריאיון חג, שעה של שיחה אישית, היה ברור שנסגור מעגל. הפעם באולפן אמיתי.

כאילו זה היה אתמול, חזרנו לצבא ולמה שקרה לו מאז: דיברנו על הקריירה, על ארץ נהדרת והיהודים באים (ובחלומי!), על אומץ ועל הפחדים. אבל גם על הילד החלש שהחיקויים נתנו לו כוח, על הזוגיות וההורות לשני תאומים, על גזענות ותגובות בטוויטר, ועל השאלה האם נראה אותו בעתיד בפוליטיקה?

האזינו לריאיון המלא עם יניב ביטון בכאן רשת ב

אם לא הייתה לך קריירה של שחקן, היית נשאר בצבא?

לא בטוח, כי מתישהו המערכת הייתה סוגרת עלי. אני יודע להסתדר במסגרות ועם סמכות אבל לא עד כדי כך, אבל זה יכול להיות. בדלתות מסתובבות הייתי יכול להימשך לשם, או להיות עיתונאי או לפוליטיקה.

היית רוצה להיות בפוליטיקה?

אני לא מתעסק בזה עכשיו, אבל מקורבים לי ידליפו שאני חושב על זה. זה מושך אותי. אני לא יודע אם מאחורי הקלעים של הדבר הזה או בפרונט, אבל כן, העולמות של הפוליטיקה מושכים אותי. גם בגלל הרצון להשפיע - אני אוהב את ישראל, אני רוצה לחיות פה. תמיד יש את הגיל הזה שאתה מתלבט "אני אחיה פה אני לא אחיה פה" ומהשלב שאמרתי: "אני הולך לחיות פה, פה אני הולך לגדל את הילדים שלי" אז גם המעורבות היא פתאום אחרת. אתה אומר: "זהו, אני נשאר פה ואני אלחם גם על המקום הזה ועל האופי שלו" - והמקום לעשות את זה חוץ מהשדה האומנותי זה בשדה הפוליטי.

מה אתה אומר על ההתחזקות של בן גביר?

הוא פרסונלית זה לא הדבר - זה תהליך שקורה בהרבה מקומות בעולם, אנחנו לא ייחודיים. זאת איזו התרסה נגד הגלובליזציה, הליברליות והפרוגרסיביות, הליכה למקומות של קצה. אני חושב שזה חלק מהתופעה הזו שעכשיו יש לה במה. אני לא חושב שאני עד כדי כך נבהל מזה כמו כולם, אלה זרמים שתמיד היו בחברה הישראלית ויש להם ביטוי ואולי זה גם צריך לקרות - תראה, הוא מתרכך.

ובינתיים, עד שתכנס לפוליטיקה, אפשר לומר שאתה בתקופה הכי טובה בקריירה שלך?

בינתיים כן. אני חושב שבעיקר מבחינת ההכרה, כי תמיד עבדתי זה לא שהיו לי תקופות קשות שלא התקשרו אלי ולא עבדתי. מהרגע שסיימתי בית ספר הייתי בתיאטרון, הרגשתי רצוי לשמחתי, אבל עכשיו ההכרה היא הרבה יותר גדולה, הפרסום הרבה יותר גדול ובעיקר היכולת לסנן עבודות, לבחור, פחות לעשות דברים כי אני חייב. זאת פריווילגיה מאוד מאוד גדולה - מהבחינה הזאת אני חושב שאני באמת באיזה שיא.

איך אתה מסביר את הפריצה המטאורית?

אני מבחינתי עושה את מה עשיתי כל הזמן. נקודת המפנה בסופו של דבר זה ארץ נהדרת - זה מותג עם חשיפה אדירה ולא קלטתי את זה עד שנכנסתי לבפנים וקלטתי שאנשים מסתכלים עלי אחרת כאילו "עשית את זה, עד עכשיו זה היה כלום ומהרגע הזה - עשית את זה".

מתי זיהו את הכישרון שלך?

מאוד מוקדם, בגן חובה. חיקיתי את הסייעת בגן, קראו לה מזל. אני זוכר את עצמי עולה על שולחן ועושה את החיקוי ואני זוכר טוב מאוד את ההרגשה, את הפידבק, את המבוגרים מסתכלים עלי, את העיניים המעריצות. יש משהו מאוד מהיר בחיקויים - ישר אנשים צוחקים, מעריצים את זה. אני חושב שהפידבק הזה שקיבלתי מהסביבה מאוד חיזק אותי להמשיך עם הדבר הזה.

אני זוכר שבצבא ספרו לך בסוף השירות הצבאי כמה אנשים חיקית בצבא - זה היה מאות אנשים

זאת הייתה מגילה כזאת, כשראיתי את זה זה הכה בי שזה פסיכוטי.

זה בא לך בקלות?

זה תמיד היה קורה לי. אני נמצא הרבה עם אנשים אז מתישהו אני מוצא את החיקוי, אבל לא לכולם. זה משהו שתמיד עשיתי בלי מאמץ ובלי להתכוון. כשראיתי את זה אמרתי לעצמי - זה משוגע הכמות. זה פשוט נמצא כל הזמן ויכול להיות שזה לא לגמרי נשלט.