-
צילום: Rudy and Peter Skitterians, Pixabay

"הוא אמר לנו בכיתה ה' שהוא לא רוצה לחיות": שיחה עם שייקה אל-עמי, שבנו התאבד בעקבות חרם

אל-עמי על בנו דרור בכאן רשת ב: אף אחד לא סיפר לנו. כשפנינו להורים הם אמרו שהם "לא מתערבים - זאת בעיה של ילדים" • מנהלת השירות הפסיכולוגי בירושלים: "ב-60% מהכיתות יש תופעות מהסוג הזה. האחריות צריכה לעבור לכל הכיתה - זו בעיה של כל הכיתה, ההורים והקהילה"
סדר יום עם ליאת רגב
02 באוקטובר 2022
12:31

בפתח שנת הלימודים, ילדים רבים חוששים לחזור לבית הספר - במיוחד כאלו שסבלו מחרם בשנים קודמות. שייקה אל-עמי, שבנו דרור התאבד בעקבות חרם שעבר ביסודי, ומנהלת השירות הפסיכולוגי בירושלים, דוקטור זהבה רוזנטל, שוחחו היום (ראשון) עם ליאת רגב בתוכנית סדר יום בכאן רשת ב, שהוקדשה בחלקה לדיון על תופעת החרמות במוסדות החינוך. 

האזינו לריאיון המלא עם שייקה אל-עמי ודוקטור זהבה רוזנטל בכאן רשת ב

אל-עמי שיתף שבנו דרור היה ילד חכם ורגיש וכי "הייתה מורה שהתקשתה להכיל אותו והביעה עויינות כלפיו, ועל רקע זה התירה את דמו לקבוצת הילדים בכיתה ב, והוא הפך למושא להתעללות רגשית". אל-עמי המשיך ושיחזר כי החרם נמשך שנה - "אף אחד לא סיפר לנו, גם לא דרור. רק בסוף כיתה ב הבנו שיש בעיה ואז העברנו אותו כיתה וחשבנו שהבעיה נפתרה". האב סיפר גם שניסה לפנות להורי הילדים שהטילו על בנו חרם, אבל, אמר "קיבלנו דלתות סגורות. המענה שקיבלנו היה 'אנחנו לא מתערבים - זאת בעיה של ילדים'".

"הוא אמר לנו בכיתה ה שהוא לא רוצה לחיות"

בכיתה ה, קבוצת הילדים שהטילו עליו חרם הצטרפו לכיתתו - גם אז בית הספר לא הודיע להוריו. המפגש המחודש הכניס את דרור למשבר נפשי קשה. מצבו החמיר עד לכדי כך, סיפר אל-עמי, שדרור "אמר לנו בכיתה ה שהוא לא רוצה לחיות". בסוף שנת הלימודים, שילבו אותו הוריו בבית ספר אחר.

"דרור הצליח להשתקם, השתלב בבית הספר ועשה שירות משמעותי בצה"ל", שיחזר אל-עמי. "הוא התקבל ללימודים אקדמיים. אבל יש שיר של נעם חורב - 'ילד שעשו עליו חרם, אף פעם לא באמת מחלים, הוא רק לובש בגדים של מבוגר'. אנחנו מבינים יותר ויותר שזה לא הסיפור האישי שלנו - יש מי שמצליחים להתגבר ויש מי שלא. היה נראה שכל העתיד לפניו, אבל משהו עורר את שדי העבר, אף אחד לא ראה את המשאית הזו מתקרבת. הוא שם קץ לחייו בגיל 23", שיתף. בימים אלה, אל-עמי מקים את עמותת "כנפי דרור", במטרה לסייע לילדים שסובלים מחרם או הדרה חברתית. 

"האחריות צריכה לעבור לכל הכיתה - זו בעיה של כל הכיתה, ההורים והקהילה""

לדברי מנהלת השירות הפסיכולוגי בירושלים, דוקטור זהבה רוזנטל, מדובר בתופעה רווחת: "מחקרים אחרונים מראים שב-60% מהכיתות בבתי הספר בארץ יש תופעות מהסוג הזה, לא תמיד כל כך חמורות, אבל אנחנו נתקלים בהן הרבה פעמים". עוד אמרה כי זו לא תופעה שמתרחשת בין ילד אחד לילד אחר או לקבוצת ילדים בתוך כיתה: "מדובר באירוע קבוצתי, ולכן הפיתרון צריך להיות מערכתי. היום המורים מבינים שהסיפור החברתי בכיתה הוא הסיפור של המבוגרים האחראיים בבית הספר". 

דוקטור רוזנטל הוסיפה כי תופעת החרם לא בהכרח נובעת מ"רוע". "בקבוצה יש הרבה פעמים צורך לייצר שייכות על ידי זה שהם מסמנים ילד, שבעקבות סיבה מסוימת הם מרגישים צורך להוקיע אותו. צריך להגביר את היכולת האמפתית של הילדים להבין את הסבל האחר". עוד אמרה כי "חד משמעית צריך לפתוח את הנושא בפני הילדים - אבל צריך לחשוב איך, יש תוכניות מוסדרות. קודם צריך להבין את הסיפור הכיתתי, אבל האחריות צריכה לעבור לכל הכיתה - זו בעיה של כל הכיתה, ההורים והקהילה".