אני לא יודע אם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ניסה להטריל את האוכלוסייה החילונית בישראל ולפלג את העם עוד יותר, אבל אם כן, בצלאל, אתה עושה עבודה ממש טובה. תראו, לשר האוצר היו שני דברים על השולחן. בצד אחד, קוקה קולה, משקה מזיק. בצד שני, נטפליקס, בידור לכל המשפחה.
בצלאל סמוטריץ' ידע שהוא חייב לחרדים להוריד את המס מהקוקה קולה, מס שהטילה הממשלה הקודמת. הדבר הזה ייקח מקופת המדינה לפחות חצי מיליארד שקל. מה עושים? מאיפה מביאים את הכסף?
יש לי רעיון גאוני, אמר בצלאל. אני אשים את המס על הנטפליקס. המס הזה ייקר לפחות ב-10 שקלים בחודש לכל משפחה שיש לה חבילה סטנדרטית של נטפליקס. מדהים, לא? עכשיו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יגיד לכם שזה מקצועי נטו. יש המלצות של האו-אי-סי-די להטיל מס על הנטפליקס. בעצם לא מס על נטפליקס, זה מע"מ על שירותים דיגיטליים שאנחנו צורכים מחו"ל, כמו למשל נטפליקס.
כי היום, כשאנחנו מביאים מחו"ל מוצרים, אנחנו משלמים עליהם מע"מ אבל על שירותים דיגיטליים לא. זה בסך הכול יישור קו. אבל אם שר האוצר רוצה פתאום להיתלות בנימוקים מקצועיים אז בואו, גם לי יש. 58 מדינות ברחבי העולם הטילו מס סוכר על משקאות ממותקים, ישראל היא אחת מהן. ועכשיו ישראל נהיית היחידה בעולם שעושה רוורס ומורידה את המס הזה.
בשורה התחתונה, אם שר האוצר רוצה להיתלות בנימוקים מקצועיים אז שיתכבד ויטיל מס גם על זה וגם על זה. ואם בפועל הוא לוקח מס מהחרדים ומעביר אותו לכל האוכלוסייה שהיא לא חרדית, אז זה מס פוליטי יותר מכל דבר אחר. אז אולי אנחנו, האוכלוסייה הלא חרדית, צריכה ללמוד מהחרדים.
הם זעקו – "גזרות שמד! לא יקום ולא יהיה! אתם לוקחים את שמחת החיים שלנו, את המתוק!" ואללה? ולהטיל מס על הנטפליקס זה לא לקחת את שמחת החיים שלי לשבת בערב עם אשתי ולצפות. אולי גם אנחנו צריכים לצאת ב"גזרות שמד! לא יקום ולא יהיה!", כי במדינה הזאת רק אלה שנעלבים הכי חזק הם אלה שמקבלים משהו.