כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
אילן פלד וברי סחרוף - ומה נשאר
אחד הדברים המורכבים והמפחידים ביותר שאמן מצליח יכול לעשות הוא להתרחק מהאפיון, הפרופיל, או הסגנון שהפכו אותו לפופולרי. כך, נדמה כי די באתגר (הלא פעוט) של שינוי הקו המוזיקלי בכדי להרתיע יוצרים רבים מלקחת את הנתיב האפלולי הזה שאיש אינו יודע לאן הוא מוביל. על כן, כשמדובר בפנייה חדה יותר, כזו שמסמנת שבירה ממשית של דמותו של האמן וכל האסוציאציות והציפיות הנלוות שמגיעות איתה - נדירים הם היוצרים שיבחרו לעלות על הכביש הזה. יחד עם זאת, ואולי בהתאמה לכך, נראה שאלו שיבחרו להסתכן ויצליחו לעמוד באתגר, יזכו לקטוף פירות רבים וטעימים. הם יוכלו להגדיר את עצמם מחדש, להוסיף רובד נוסף ליצירתם ולהפוך לאמנים מורכבים, שלמים ונוגעים הרבה יותר. זה בדיוק המהלך שמבצע אילן פלד בשירו החדש. "ומה נשאר", הסינגל השלישי מתוך הפרויקט המסקרן והמגוון שמבשל פלד, הוא פליק פלאק מרשים מכל מה שהתרגלנו לקבל וליהנות ממנו אצלו. התנתקות מהפרסונה, מהקול, מהגינונים ומהקומיות המאפיינת אותו וכניסה לתוך עולם של כתיבה חשופה, אוטוביוגרפית ומלאת רצינות. במילותיו, אותן כתב פלד, נחשף רובד נוסף של מי שהצחיק אותנו בשלל דמויות טלוויזיוניות ובימתיות ומבקש כעת, ולו לרגע, להתפטר מתפקיד הבדרן. המפגש הזה עם צד נוסף של פלד מגיע כהפתעה מוחלטת גם לנוכח השירים האחרונים שהוציא, שהיו מלאים ברגש ובאמירה אך אפופי אופוריה מועדונית, ומזכירה אולי יותר מכל את ההתגלות של איכויות דרמטיות מרגשות אצל שחקנים קומיים ושטותניקיים כמו ג'ים קארי ב-"המופע של טרומן" או אדם סנדלר ב-"מוכה אהבה": יצירה שמשנה את כל מה שחשבנו על היוצר ומאירה אותו באור חדש. "ומה נשאר" הוא שיר לא מצחיק ולא מרים. אי אפשר לרקוד איתו במסיבה, לנפנף איתו בדגל גאווה, או לצטט אותו בסטורי שיוציא אותנו אקטואליים ומגניבים. הטקסט שלו ממריא מהלילות התל אביביים של פלד אל הזכרונות מהפרדסים שסביב חדרה של ילדותו ונוטש את הסלנג הלהט"בי והמילים הלועזיות בשביל תיאורי טבע ועברית גבוהה של פעם. המוזיקה שלו מחליפה את מקלדות הדאנס הניינטיזיות של הסינגלים הקודמים בגיטרה חשמלית קודרת ומהדהדת. פחות מירי פסקל וטרילילי טרללה ויותר אהוד בנאי וברי סחרוף. לא מפתיע, אם כך, שפלד והצוות האמנותי החרוץ שסביבו (קוואמי ורועי דורון) גייסו את נסיך הרוק הישראלי וקולו חמור הסבר לנגן ולשיר כאן לצדו. זהו מפגש מפתיע ומרגש בין שני יוצרים שלעולם לא פחדו לחקור, להשתנות, לבדר ולרגש, ושני יוצרים שיש להם את סט היכולות שמאפשר לעשות את כל הדברים האלו גם יחד.
דני ליטני - אם הכל חולף
בראיון לעיתון דבר ב-15 במארס 1978, העיתונאי יוג'ין קראפ כינה את דני ליטני "אחת מארבע הדמויות המעניקות בזמן האחרון צבע ומקוריות לפופ הישראלי. עמו בצמרת ניצבים מתי כספי, שלום חנוך ואריאל זילבר". ליטני, אחד הקולות הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית, זכה לא פעם גם לכינוי "בוב דילן הישראלי". עם זאת, קשה להתחמק מהעובדה שלעומת השמות שלצידו ברשימה, הקריירה של ליטני לא זכתה לעדנה של שותפיו. אופנות מוזיקליות שמתחלפות כמו עונות השנה, עצלנות (לטענתו) ובעיות בריאות - כל אלה השפיעו בדרכן על שמירת המורשת האדירה שלו. הצרה הגדולה מכולן התגלתה כבעיית השמיעה שלו, אותה ליטני נוהג להסביר בהומור ככזו "שהתחילה עוד כשהייתי בתותחנים, לא המציאו אז את המילה אטמים". אך עם כל הכבוד להומור, המחשבה על כך שליטני, מגיבורי המוזיקה שלנו - לא מסוגל לשמוע את המוזיקה שלו, היא שוברת לב. באמצעות שבב שהושתל באוזנו, הוא מסוגל כיום לשמוע דיבור - אבל לא צלילים ומוזיקה. למרות הקושי, ליטני מצא בשנים האחרונות פתרונות ודרכים ליצור ובימים אלה הוא משתתף במיזם חדש של אולפני "סשן 42". הפרויקט מפגיש בין יוצרים ותיקים לכותבים ומפיקים צעירים. ליטני הוזמן בידי המפיק טל פורר (שלומי שבת, ריטה, שלמה ארצי ועוד), לבצע שיר שכתב המוזיקאי רועי מכלוף, יוצר צעיר בתחילת דרכו. על ההזדמנות והמפגש עם ליטני אמר מכלוף: "התהליך היה מרגש במיוחד בשל העובדה שקודם כל מדובר בדמות אגדית בתרבות המוזיקלית של ישראל ובשל המצב הבריאותי המורכב שלו שמאתגר את כל הסיטואציה. חיכיתי שהרעיון יגיע אליי ואכן לילה אחד נדלק ניצוץ והמילים התחילו לרוץ ובין מילות השיר נשזרו הקלאסיקות הגדולות של דני". ואכן, בין מילות השיר ניתן למצוא אזכורים של שירים כמו "משבר אמון" ו-"יחס חם". מי יודע, אולי במרוץ השנים גם "אם הכל חולף" ירשם לצדן ברשימת הקלאסיקות המרשימה של דני ליטני
GADEE – Shake
כמו יוצרים צעירים רבים גם גדי לוי החליט לנסות את מזלו בארה"ב. כמו יוצרים צעירים רבים, גם לוי גילה שזו דרך מלאת תלאות. בין נגינה בקרנות רחוב לעבודה כטכנאי באחד האולפנים הגדולים בעיר, אט אט התעוררה תקווה ודברים התחילו לזוז. כשהאולפן היה ריק הוא קיבל הזדמנות להקליט, ואפילו הצליח למשוך את תשומת הלב של לייבל מניו יורק. דווקא אז, איך לא, הגיעה הקורונה. אבל במקום שבו רבים מהסיפורים הללו מסתיימים בחזרה חפוית ראש הביתה - החזרה הביתה במקרה הזה הייתה רק תחילתו של פרק חדש. גדי ישב בחדר ילדותו בבית הוריו וברר את השירים שכתב עם השנים לכדי אלבום. כשהשלים אותו, הוא הצליח לעניין את יוניברסל מיוזיק גרופ בישראל שהחתימו אותו על חוזה. כך קיבלנו לאחרונה את Shake - סינגל הבכורה מאלבום הבכורה שיצא השנה. השיר, שמלטף כמו קרני שמש המבליחות מבעד לעננים ביום אפור וקר, מספק לא רק נחמה אידיאלית לימי המעבר שבין החורף לאביב, אלא גם הוכחה שלפעמים הדרך הארוכה - היא זו שמביאה את הפירות הכי בשלים.
Lola Young - Don't Hate Me
כבר כמה שנים שבדרום לונדון מבעבעת סצנה מרתקת של מוזיקאיות צעירות. מצד אחד, ההתבגרות שלהן התרחשה במקביל לרטרו המפואר של צלילי סול ו-R&B לפני קצת יותר מעשור; הימים שבהם הקול המעושן והגישה החצופה של איימי ויינהאוס שלטו במצעדים, שברון הלב של אדל מחץ לבבות מסביב לעולם, ואחת ההבטחות הגדולות שסומנו באנגליה הייתה דאפי. מצד שני, הן יושבות בליבה של עיר עמוסה בתרבות אקלקטית ומהירה שתמיד מחפשת את הדבר הבא. כך קיבלנו בשנים האחרונות תגלית אחר תגלית. ליטל סימז, ארלו פארקס, ג'וי קרוקס - כל אחת מהן יוצרת בגוון אחר לגמרי, עם הצהרה אמנותית שונה - אבל יחד הן כותבות פרק חדש בסאונד של לונדון. המועמדות של כולן לפרס המרקורי בשנים האחרונות (כששתיים גם קטפו אותו) - היא רק עוד הוכחה. אבל לא רק ההצלחה משותפת לכולן, גם הגישה למילים. מה שמאפיין את הדור החדש הזה הוא כתיבה אישית מאוד ועיסוק מעמיק בלהיות בחורה צעירה בעולם. נושאים שבעבר הופיעו בשיחות בין חברות, או על ספת המטפלת, נכנסים לשירים בטבעיות שאין בה שום חשש להרתיע את המאזינים. בלי ששמנו לב שירים על האקס שלך שיצא מהארון, על התקפי חרדה במסיבות, ועל המתח שבין להיות בחורה מופנמת ללהוציא את מלוא הדיווה הפנימית שלך החוצה - הפכו פתאום ללהיטים. בדיוק מתוך התמונה הזו, הגיע עכשיו שיר חדש של אחת הנציגות הבולטות והצעירות בגל הנוכחי: לולה יאנג. הלונדונית בת ה-22 סומנה כהבטחה גדולה כבר מהסינגלים הראשונים שלה ששוחררו ב-2019. עם הזמן ההייפ העולמי רק הלך וגבר (גם אצלנו בתחנה, עם שירים כמו Fake ו-So Sorry שנכנסו לבחירות העורכים) אבל במקביל גם נוצרה התחושה שלעומת חברותיה קוטפות הפרסים, רגע הפריצה של יאנג עדיין לא הגיע. עד עכשיו. סביר להניח שאם פתחתם טיקטוק בשבועיים האחרונים, לא יכולתם לחמוק מהשיר החדש Don't Hate Me, שתוך ימים ספורים שבר את שיאי ההאזנה לכל השירים של יאנג. אחרי ששמות כמו בלה חדיד וקיילי ג'נר העלו סרטונים עם השיר ברקע, נדמה שסוף סוף ההבטחה נושאת פירות. השיר, ששוחרר לקראת האלבום הבא שלה שיצא בסוף מאי, תופס תפנית מעניינת משני הסינגלים הקודמים שהתנגנו אצלנו. כבר שמענו את הטון הביקורתי של יאנג, אבל הפעם היא שמה את הרוך והתעלולים הווקאליים בצד לטובת כעס גולמי יותר, כזה שמזכיר את מייק סקינר יותר מאשר את העדינות של ארלו פארקס. הכעס הפראי שלה שרק נרמז בעבר, מסמן לא רק את הפריצה של יאנג, אלא גם את הרגע שבו היא ניסחה לעצמה טביעת אצבע המאופיינת בחוסר נחמדות לא מנומס, שמבדיל אותה מקולות אחרים בסביבה, ועדיין, כפי שמיליוני האזנות יעידו - מדבר להרבה אנשים.
Roisin Murphy & DJ Koze - CooCool
אמנות ומוזיקה בפרט, מצריכות מתיחת גבולות כדי לשמור על רלוונטיות. המחקר של אזורים לא מוכרים, צלילים חדשים ושילובים מפתיעים - הוא הלחם והחמאה של יצירת מוזיקה עכשווית. אז מה קורה כששני מוזיקאים חסרי גבולות נפגשים? את התשובה קיבלנו עם הסינגל החדש CooCool. רושין מרפי, סולנית Moloko לשעבר ומוזיקאית ייחודית אפילו בנוף הבריטי המגוון, נולדה על מנת למתוח גבולות. אם זה ג'אז באווירה אלקטרונית, אלקטרוניקה ג'אזית, דיסקו או סול, האירית עם הקול הכל כך מזוהה שוחה בכל אחד מהסגנונות באופן מעורר השראה. בשיר החדש בחרה מרפי לשתף פעולה עם די ג'יי קוצה - אדם שעבורו הגבול הוא המלצה בלבד. קוצה הפך בעשור וקצת האחרונים ללא פחות מתופעה. מלהיטי רחבה אלטרנטיביים, לרמיקסים ושיתופי פעולה עם מוזיקאים אנונימיים, המוזיקאי הגרמני הצליח למצב את עצמו כאמן קרוסז'אנר אמיתי. Coocool הוא שיר על רגע ההתאהבות, הדם הזורם, הלב הפועם ותחושת האושר שעוטפת אותנו. בראיון תיארה מרפי את השיר כ"דבורים המבקשות שהאביב יהיה נצחי", האופוריה השלווה שזורמת מתוך השיר ומשלבת בין הניואנסים הכי עדינים של שני אמנים חדשניים באמת - מייצרת שיר שמצליח להרגיע ולסקרן בו זמנית, ובעיקר, לא מצליח לצאת מהראש. אם ככה נשמע האביב, מצידנו שישאר פה כל השנה.
פרוטוקול בחירות העורכים
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
למדור בחירות העורכים