Languages
(צילום: בן קלמר, פלאש 90)

החטא הקדמון של קצבת הנכות

קצבת הנכות כנראה תעלה, אך הנכים עשויים להמשיך להפגין. למה? כי הקצבה נקבעה בצורה שרירותית והמדינה לא יודעת כמה כסף צריך כדי לסגור את החודש
שני ברזילי
13 באפריל 2017
14:38
עודכן ב 17:44

בשבועות האחרונות יצאו הנכים לרחובות כדי להפגין על גובה הקצבה שהם מקבלים מהמדינה. אבל לא מדובר בתופעה חדשה, מדי כמה חודשים בשנים האחרונות נאלצים הנכים להפגין בשביל לנסות ולהביא לשינוי. הפעם, השינוי הגיע. ועדה שמינה שר האוצר, בראשות פרופ' ירון זליכה, צפויה להודיע לאחר חג הפסח על הגדלת קצבת הנכות, שעומדת על 2,342 שקל בארבע השנים האחרונות.

עם זאת, התוספת עשויה שלא למנוע את הפגנת הנכים הבאה. למה? כי לא רק שהיקף הקצבה נקבע בצורה שרירותית לחלוטין, המדינה גם לא טרחה לבדוק ולקבוע כמה כסף בכלל צריך כדי להצליח להתקיים. ואם המדינה לא יודעת, היא לא יכולה לספק קצבאות שיאפשרו לנכים לסגור את החודש, שלא לדבר על להתקיים בכבוד.

הפגנת הנכים בירושלים באוקטובר 2016. הקצבה תעלה, אבל יהיו עוד הפגנות (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)הפגנת הנכים בירושלים באוקטובר 2016 (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

אף אחד לא זוכר איך קבעו את קצבת הנכות

איך נקבע גובה קצבת הנכות? מדינת ישראל לא יודעת את התשובה לשאלה הזו. אין לה מושג איך הביטוח הלאומי החליט ב-1973 מה יהיה הסכום שיאפשר לנכים להצליח לממן טיפולים רפואיים, תרופות, אוכל ושכר דירה. שנה לפני כן המליצה ועדה ציבורית כי הקצבה תעמוד על שיעור של 20% מהשכר הממוצע כדי להתאים את הקצבאות לרמת החיים של כלל האוכלוסייה. למה 20%? קשה לדעת. בביטוח הלאומי הודו בפני "כאן באמת" שהם לא יכולים להסביר את הרציונל שלפיו נקבע גובה הקצבה. בחוק זה לא מוסבר, ובביטוח הלאומי לא שמרו את פרוטוקול הוועדה. בתגובה לפניית "כאן באמת", טען דובר הביטוח הלאומי שאף שהוא העביר את השאלה לוותיקות המוסד, הן לא יכולת להסביר את הרציונל של הוועדה. למה? כי "אף אחד לא זוכר", לדברי הדובר.

שיעור הקצבה מהשכר הממוצע עלה מעט במהלך השנים, עד שב-1995 הוא התייצב על 26.75% מהשכר הממוצע. ב-2002 הוחלט לבטל את הצמדת הקצבה לשכר הממוצע, ולהצמידה למדד המחירים לצרכן. לפי הביטוח הלאומי, המהלך נועד לעדכן את הקצבאות במקרה של עליית מחירים "מתוך תפיסה חדשה שמתפקידה של המדינה לשמור רק על כוח הקנייה של הקצבאות". הקצבה שמרה על אותו השיעור, אבל הוצמדה לסכום חדש שכונה "הסכום הבסיסי". מדובר היה בשכר הממוצע ב-2002, שכעת התעדכן לפי העלייה במדד המחירים ולא לפי השינוי בשכר.

מה התוצאה של המהלך? קצבת הנכות כיום לא מאפשרת מחייה מינימלית בכבוד. "ההצמדה לעליית המחירים במשק ולא לעלייה ברמת החיים הכללית פוגעת ביכולת לאפשר מחייה בכבוד", אמר פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי. "נשאלת השאלה האם המטרה היא ליצור פערים מול אנשים שקשה להם יותר". לפי מחקר של הביטוח הלאומי, שהתפרסם במרץ השנה, תחולת העוני בקרב נכים בישראל גדלה פי ארבעה לעומת כלל האוכלוסייה.
"הקצבה היא גזרה שרירותית מסכום שרירותי, לאחר שנותקה בתחילת שנות ה-2000 מכל מדד מציאותי", אמרה עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לרווחה ולקיום בכבוד באגודה לזכויות האזרח. לטענתה, היעדר סטנדרט של קיום בכבוד בכל התהליך קביעת הקצבה, באופן שמתחשב בהוצאות ובצרכים של מקבליה, גרם לכך שהיא "אינה מכסה צרכים אנושיים מינימליים".

הפגנת הנכים בתהפגנת הנכים במרץ האחרון. "הקצבה לא מכסה צרכים מינימליים" (צילום: בן קלמר, פלאש 90)

אז איך זה הגיוני שקצבה מתעדכנת לפי עליית המחירים ועדיין לא מספיקה?
הסיבה היא השיעור הנמוך של הקצבה מתוך הסכום הבסיסי, שהיום עומד על 8,757 שקל.

המדינה לא יודעת אם הקצבאות שהיא מעניקה מספיקות

לא רק שהמדינה לא יכולה להסביר למה לנכים מגיע רק 26.75% מתוך סכום הבסיסי, היא גם לא יודעת כמה כסף התושבים שלה צריכים כדי לסגור את החודש. מה המשמעות? למדינה אין אמות מידה שלפיהם היא יכולה לקבוע קצבאות שמאפשרות קיום בכבוד.

כשהשופטת דליה דורנר ניסתה לחייב את המדינה לקבוע רף קיום בכבוד ב-2003, כחלק מדיון ב"בג"צ הקיום בכבוד", המדינה הצליחה להתנער מכך. דורנר הוציאה צו על תנאי שמחייב את המדינה לקבוע בתוך 10 ימים סטנדרט לקיום אנושי בכבוד, אך במדינה דרשו דחייה ואחרי חודש וחצי טענו כי לא ניתן לקבוע רף שכזה וכי אין לדרישה הזו תקדים באף מקום בעולם. עם פרישתה של דורנר, התחלף ההרכב שדן בעתירה, והדיון חזר לנושא חוקתיות קיצוץ הקצבאות. בדצמבר 2005 העתירה נדחתה.

מאז נמנעת המדינה לכמת מחייה בסיסית בכבוד. היחיד שיוצא מן הכלל הוא משרד המשפטים, שקבע בנובמבר 2015 שבידיי פושטי הרגל, שמחויבים בהחזר חודשי של חובות, יישאר סכום שמספיק למחיה הולמת בכבוד. הסכום לא מחושב לפי ההכנסות של האדם, אלא לפי ההוצאות הדרושות למחייה, בעזרת הנתונים על הוצאות משקי בית בישראל שבידי הלמ"ס.

ב-2003 השופטת דורנר הוציאה צו על תנאי שמחייב את המדינה לקבוע בתוך 10 ימים סטנדרט לקיום אנושי בכבוד, אך במדינה דרשו דחייה ואחרי חודש וחצי טענו כי לא ניתן לקבוע רף שכזה

כשמדובר בכסף שיוצא מקופת המדינה ולא מכיסם של חייבים, הסטנדרט שונה. אז הרף נקבע לפי הסכום שניתן להוציא מבלי להגדיל את התקציב. גורם בכיר לשעבר במשרד האוצר ציין כי במשרד בחנו את סוגיית רף קיום בכבוד, אך לא הכריעו בעניין. לטענתו, קביעת רף שכזה היא שרירותיות בגלל שניתן להצדיק כל סכום שייבחר. לכן הסכום שנקבע הוא מה שניתן לתת במסגרת היכולת התקציבית של המדינה.

התגמול על יציאה לעבודה הוא קיזוז הקצבה

גבוה הקצבה הוא לא המכשול היחיד שבו נתקלים הנכים. בעשור האחרון המאמצים של המדינה בתחום קידום הנכים התמקדו בחוק לרון, שאמור לעודד את שילובם בתעסוקה. אך בפועל החוק גוזר על הנכים הפסדים ברגע שהם יוצאים לעבוד. למה? כי הוא מקזז מקצבתם כשמשכורתם עולה מעל 2,800 שקל לחודש. ירון זליכה אמר בשיחה עם "כאן באמת" כי הוא צפוי להמליץ על ביטול חלקי או אף מלא של קיזוז הקצבה בעת יציאה לעבודה. השינוי הזה צפוי להגדיל את מספר הנכים שמשתתפים בשוק העבודה. כיום רק 21% מהנכים שמקבלים קצבה עובדים. כשלושה רבעים מתוכם עובדים במשרה חלקית, בשכר חודשי ממוצע של 2700 שקל.

ממשרד האוצר לא נמסרה תגובה.