חפש
Languages
נתניהו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
נתניהו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

השורה התחתונה של נתניהו

בתוך סרטון של שתי דקות מקופלת תפיסת העולם של בנימין נתניהו והמדיניות הכלכלית והחברתית שנגזרת ממנה. שאול אמסטרדמסקי מפרק שניה אחרי שניה
שאול אמסטרדמסקי
21 באפריל 2017
15:24
עודכן ב 15:26

הסרטון שהעלה ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד פייסבוק שלו ביום שישי בבוקר הפנט אותי. לראשונה מזה כמה שנים זו שוב ההזדמנות לראות את נתניהו האמיתי. מדבר בלי מעצורים, מדם ליבו. לא מדקלם, אלא מדבר. צפו בזה רגע:

לטוב או לרע, בין אם אתם אוהבים את זה או מתחרפנים מזה, בין אם אתם מצדיעים לו או לא מצליחים להבין למה קורא את המציאות בצורה הפוכה, זה בנימין נתניהו, וזו האסטרטגיה שלו. למעשה, זה ממש זיקוק של האסטרטגיה שלו. ככה נראה הגרעין שלה, כשמקלפים ממנו שכבות על שכבות שונות של טקטיקה פוליטית.

החלק הראשון של הטיעון שלו הוא מה שמעניין אותי (אין לי מה לומר על החלק השני של הטיעון, זה שנוגע לעוצמה המדינית. אני לא מבין בזה כלום).

החלק הראשון של הטיעון שלו הולך ככה:

אנחנו מוקפים במוסלמים עם אידיאולוגיה משוגעת שלא משנה מה נעשה לא נצליח לשכנע אותם לאהוב אותנו ולהניח לנו לנפשנו >

לכן אנחנו חייבים להיות מסוגלים להכריע אותם מבחינה צבאית אם נצטרך >

לכן אנחנו מוכרחים להיות מעצמה צבאית >

בשביל זה אנחנו חייבים שתהיה לנו כלכלה משגשגת.

רגע, מה הקשר?

בין השלב האחרון של הטיעון לבין השלב הלפני אחרון יש קפיצה לוגית שצריך להסביר לרגע. מה הקשר בין כלכלה משגשגת ליכולת להיות מעצמה צבאית? מה שמחבר בין השניים, בין הכלכלה לצבא, הם המסים שאתם משלמים. נתניהו רוצה כלכלה משגשגת כי רק בכלכלה משגשגת, צומחת, פורחת, הממשלה יכולה לגבות מספיק מסים מהעובדים בשביל לממן את הצבא שלה ויתר מערכות הביטחון.

אם במבט ראשון החיבור הזה לא מסתדר לכם עם האג'נדה הכלכלית של נתניהו - לגבות שיעורי מסים נמוכים ככל האפשר - אתם לא טועים. זה אכן נראה מוזר: אם האיש לא אוהב מסים גבוהים, איך הוא יכול לבנות את ישראל בתור מעצמה צבאית?

וכאן נכנס החלק השני במשוואה הזו, שהסתתר לו בצל עד כה: כשהמנהיג רוצה מסים נמוכים, אבל משתמש במה שנכנס לקופה בשביל להעצים עוד ועוד את היכולות הצבאיות של המדינה, נשאר פחות כסף בקופה לשירותים ציבוריים אחרים.

וזה החלק שבו אני מגייס לעזרתי את הטבלה הזו של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשביל שתעזור לי להראות איך זה נראה בישראל לעומת איך זה נראה במדינות אחרות. מה שהטבלה הזו מראה היא איזה אחוז מוציאה כל מדינה מהתקציב שלה על כל סוג של שירות. איזה אחוז הולך לביטחון, איזה לחינוך, איזה לבריאות וכו'. ישראל בשורה הראשונה:


השורה התחתונה של הטבלה הזו היא שיש שלושה דברים מאוד בולטים כשמשווים את ישראל למדינות מפותחות אחרות:

1. ישראל מוציאה אחוז גבוה הרבה יותר מכל מדינה אחרת מהתקציב שלה על ביטחון. הרבה הרבה הרבה יותר (אין לי מושג למה ארה"ב לא בנמצאת השוואה הזו, תשאלו את הלמ"ס). אחרי הכל, אנחנו עם קטן מוקף אויבים.

2. על אף ההוצאה הגדולה מאוד על ביטחון, ישראל מוציאה אחוז גדול מאוד מהתקציב שלה על חינוך, יותר ממדינות אחרות (אחרי הכל, אנחנו מדינה עם אוכלוסיה צעירה מאוד). למעשה, קצת יותר מהאחוז שהיא מוציאה על ביטחון.

3. ישראל מוציאה אחוז נמוך מאוד מהתקציב שלה על ביטוח סוציאלי וסיעוד. אלה הקצבאות של הביטוח הלאומי, זו רשת הביטחון הסוציאלית הבסיסית. בזה אנחנו מוציאים אחוז נמוך מאוד מהתקציב ביחס למדינות האחרות. למעשה, רק בריטניה מוציאה אחוז נמוך יותר.

לטבלה הזו, להשוואה הזו, יש המון מגרעות. לא אכנס אליהן כרגע. לעומת זאת, יש לה יתרון אחד: היא מראה לכם תוך שניה איך נראים סדרי העדיפויות התקציביים של ישראל ביחס למדינות האחרות.

וככה נראים סדרי העדיפויות: ישראל אמנם לא מפקירה את החינוך (לפחות ברמת המקרו. לא אתכווח עכשיו על רמת המיקרו, כי אני אהיה בצד שלכם בוויכוח הזה), אבל בשביל להפנות חלק גדול כל כך מתקציב המדינה לטובת הביטחון זה חייב לבוא על חשבון משהו אחר.

וישראל גם החליטה על חשבון מה: על חשבון רשת הביטחון הסוציאלי.

זו המשמעות של המפגש בין האידאולוגיה הכלכלית לאידאולוגיה הצבאית של נתניהו: כשראש הממשלה לא מוכן למסים גבוהים ובאותה נשימה רוצה צבא אימתני, המשמעות היא פגיעה בשירותי הרווחה. להצמיח עוד ועוד את הכלכלה, בשביל לקחת עוד ועוד לביטחון. זה הכל. זו המשמעות של "החיים לפני איכות החיים", זו המשמעות של "לנצח נחיה על חרבנו". 

זו השורה התחתונה של בנימין נתניהו.

שבת שלום.