"לא היה מי שיגן עלינו מלכתך"

מיזם לזכרה של מתת רוזנפלד ז"ל, 11 שנים אחרי שנרצחה לצד בת דודתה בפיגוע, מסייע לבנות דתיות להכריע מה נכון להן: שירות לאומי או שירות צבאי
אוריה אלקיים
30 באפריל 2017
18:42

11 שנים וחצי חלפו מאז נרצחה מתת רוזנפלד בעת שעמדה עם בת הדודה שלה, כנרת מנדל, בצומת הגוש. יחד הן חיכו לטרמפ שיסיע אותן לביתן - ויחד נרצחו מירי מחבל שהגיע למקום. מתת הייתה בת 21 כשנרצחה, והותירה בעל צעיר, שלוש אחיות, אח וזוג הורים, שלושה חודשים לפני כן היא ענדה את דרגות הקצונה, דבר שאינו מובן מאליו לבנות הציונות הדתית, בטח לא בימים ההם.

להאזנה לכתבה:



את זכרן של מתת ובת הדודה כנרת מנדל, מנציחות המשפחות בִּדרכים רבות. מצפורים רבים הוקמו, על שמה של מתת יש גם מדרשה בכרמיאל - אך את עיקר מִרצה מקדישה רבקה אמה של מתת, לסיוע לִבנות הציונות הדתית: "המטרה היא שבחורה דתית, בשמינית, מתחילה בחיפוש מה היא תעשה בשנה הבאה", אומרת רבקה, אמה של מתת. "יש בנות שיש להן מזל ויש להן איך לקבל מידע - אבל יש כאלה שאין להן את מקורות המידע הזה ואין להן את מי לשאול. בשבילן הקמנו את האתר".

האתר כבר סייע לאלפי בנות לבחור את דרכן בשירות הצבאי או הלאומי. מעל דפי העיתון ניטש פולמוס רבני על השירות המועדף לבנות הדתיות, כמו זה שניצת לאחרונה בעקבות התבטאויות חריפות בנושא מפי הרב יגאל לוינשטיין מעלי.

"אני חושבת שגם הסיפור של מתת עמד לנגד עיניי בהרבה בחירות שעשיתי אם זו הבחירה לצאת לקורס קצינים ובהתמודדויות שלי כחיילת דתיה שעכשיו זה עלה לכותרות. והסיפור של מתת - כשזה עוד לא היה במיינסטרים - רק חיזק אצלי את הידיעה שאנחנו חלק משינוי. מתת התמודדה עם הרבה שאלות שגם היום חיילות דתיות יכולות להתמודד איתן, אבל גם עם שאלות שכבר לא מטרידות חיילות דתיות כי הצבא יותר בא לקראתנו".

מתת רוזנפלד וכנרת מנדל ז"ל


ליבת, אחותה הצעירה של מתת החליטה גם כן לשרת בצה"ל, למרות שהקולות נגד גיוס נשים דתיות לצה"ל מתגברים, יותר ויותר בנות מהציונות הדתית בוחרות במדים הירוקים. רבות מהן נעזרות במיזם שנקרא על שם מתת, כדי לקבוע את עתידן.

"זה חלק ממתת. כי למתת היה חשוב שאני אדע במה אני טובה ולמה אני מסוגלת ושאני אצליח לבצע את זה וכשאנחנו עוזרים לאותה נערה בת 18 להבין איפה יהיה לה הכי טוב כדי שהיא תוכל לעשות את הכי טוב אני חושבת שזה אנדרטה חיה לדרכה של מתת ולמתת כמובן".

תצפיתנית וכקצינת תצפיתניות שירתה מתת ביישוב נצרים ליד עזה, שם לעתים קרובות מאד היו תקריות בטחוניות. בשירות היא פגשה את סיגל כתריאל, שהחזיקה בהשקפת עולם שונה משלה. היו ביניהן שיחות נפש רבות ולפעמים גם מכתבים. על המכתב האחרון סיגל לא הספיקה להשיב למתת בחייה – רק לאחר מותה – כשכתבה לה שיר שהתגלגל אל המשפחה במקרה:

למתת
ועכשיו מתחיל קצת חורף
וכמו אז
אי שם בין שמיים קרועים ושקיעות אדומות מרימון
בין דיונות של חול ובתים אפורים
כתבת לי מכתב
ארוך
עלינו – מי אנחנו
על הארץ הזו
שהאמנת בה כל כך
וביקשת תגובה
ולא כתבתי
עד היום הזה.

ואת זכורה לי כל כך
יפה ונקייה מכל איפור
מכל מסיכה
עם צמה ארוכה ארוכה
צנועה ועם זאת
הנוכחות שלך היכתה בכולנו
בכל פעם שנכנסת לעמידה
בתוך כל המלחמה
החיוך הצחור שלך
והעיניים הטובות שלך
נתנו בנו אנושיות
ואמונה.

והיו לנו הרבה ויכוחים
כי תמיד עמדת על שלך
על העקרונות
על המבצעיות
על הרעות
ואני לפעמים הייתי מביטה
ונצבטת מקנאה
יש בך כזו אמונה
שרובנו איבדנו מזמן.

זה לא נתפס.
באנו כולנו אליך
בטח שראית
איך הלכנו אחריך
כמו אז
בטח אמרת לעצמך
שהיינו צריכים להישאר בחזית
בטח חייכת
וליטפת אותנו
וליטפת את ישראל
שבכה
תפילה קורעת לב.

ויש לך חלק גדול
בהתחזקות שבי
מתת האל היית
ועדיין.

ועכשיו את בטח יודעת
כי בזכותך
כולנו נתאחד
פעם בשנה.

בדמיוני אני רואה אותך שם למעלה עובדת נחרצות
מתקתקת עבודה
כי מלאכים חוזרים למקומם.

יום ראשון ירד היורה
הגשם הראשון
כמה שעות אחרי שהלכת
שלקחו אותך מאיתנו
ונזכרתי באותה שיחה ארוכה
בגשם ההוא החזק
שירד עלינו
שכשישבנו בשלוש בבוקר
מול שייח עג'לין
כשהכוח היה בחוץ
ודאגנו כל כך
ודיברת איתי על מוות
וכמה חשובה העבודה שלנו פה
ההגנה שלנו על נצרים בפרט
ועל העם הזה (שכל כך ניסית להראות לי את השייכות
את ההבדל בין ארץ למדינה) בכלל.
ועינייך ברקו מאמונה טהורה
בתוך המבול ששטף את הכל
והגדר האינדיקטיבית
לא הפסיקה לצפצף.

ובמכתב ההוא כתבת,
שאת עם נשק יכולה להגן על עצמך.
ולא היה מי שיגן עלייך
לפני ערב חג הסוכות
לא היה מי שיגן עלינו
מלכתך.

(לזכר מתת רוזנפלד – אדלר שנרצחה ביום ראשון של גשם בצומת גוש עציון).