אפשר לחכות עם החיסכון לפנסיה, לא? למה להיות כבדים? אז במקום לחסוך 1,500 שקל בחודש במשך ארבעים שנה (נניח מגיל 27 עד גיל 67), פשוט נחסוך 3,000 בחודש במשך עשרים שנה (נניח מגיל 47 עד גיל 67). זה לא שאני לא מבין שצריך לחסוך לפנסיה. פשוט אני מעדיף לחסוך קצת יותר, אבל קצת אחר כך. מה כבר ההבדל?
אם ההסבר הזה נשמע לכם אפילו בערך הגיוני, מזל טוב – אתם בחברה טובה. כמו רבים מאוד, אתם אנאלפביתים פיננסיים. האמת היא שבהנחה שהתשואה השנתית של קרן הפנסיה עומדת על 6% (בערך התשואה בקרנות הפנסיה בשנה האחרונה), חיסכון של 1,500 שקל על פני 40 שנה מסתכם בסכום יותר מכפול מחיסכון של 3,000 שקל על פני עשרים שנה. לא עצלנות, לא חוסר אחריות, אפילו לא מחסור בכסף – סתם חוסר הבנה, וחתכתם לעצמכם את רמת החיים בפנסיה בחצי. וזה בלי להזכיר בכלל כמה עולים לכם דמי הניהול. אבל לא רק בפנסיה אנאלפביתיות פיננסית היא מתכון לאסון.
משרד החינוך ובנק ישראל מוטרדים מהעניין. בימים האחרונים פורסם ששני הגופים יצאו ביוזמה משותפת מלאת כוונות טובות: חינוך פיננסי לילדי ישראל. מי שיעבירו את השיעורים בכיתות יהיו "מדריכים חיצוניים מטעם הבנקים".
הבנקים ילמדו חשיבה פיננסית
מצד אחד, הרעיון שבנקים מסחריים יעבירו שיעורי חינוך פיננסי לילדי כיתות ט' מרתיע. אמנם התכנים לא יקבעו על ידי הבנקים, וכל התכנית תהיה בפיקוח הדוק של גורמי חינוך, אבל מה בכלל עושה גוף מסחרי שמטרתו מקסום רווחים בכיתה של הילד שלי? מצד שני, השנה 2017 ויש יותר מדי אנשים שלא מבינים את הכוח של ריבית דריבית ולכן חינוך פיננסי הוא צו השעה. אז נעקם קצת את האף, אבל לפחות סוף סוף התלמידים יקבלו כלים חשובים מאין כמותם. לא ככה? אז מסתבר שלא.
השפעות תכניות החינוך הפיננסי לא מחזיקות הרבה זמן (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
הבורות הפיננסית היא בעיה אמתית, שעולה כסף אמתי להרבה אנשים. אבל בכלל לא בטוח שחינוך פיננסי יעזור למישהו. כדי שחינוך כזה יהיה כלי אפקטיבי, צריכים להתקיים שני תנאים. קודם כל צריך שהתלמידים יבינו את החומר, ויזכרו לפחות את המסרים המרכזיים לאורך זמן, בוודאי כשקהל היעד הוא תלמידי כיתה ט'. שנית, צריך שהתלמידים גם יפעלו בהתאם למה שהם למדו.
האם כל זה קורה? בנק ישראל ומשרד החינוך הישראלי לא היו הראשונים לדאוג מהבורות הפיננסית של הציבור, ותכניות לשיפור האוריינות הפיננסית נוסו בלא מעט מקומות וזמנים. מה אומר הניסיון המצטבר בנושא מהעולם? התשובה, למרבה האכזבה, לא מעודדת.
השפעה אפסית
מאמר מטא-אנליזה (מטא-אנליזה היא דרך סטטיסטית לשלב את הממצאים של מספר גדול של מחקרים קודמים) מ-2014 סיכם את הממצאים של לא פחות מ-201 מחקרים בנושא. החוקרים מצאו שמאמצים לשפר אוריינות פיננסית מסבירים – אתם יושבים – בקושי 0.1% מההבדלים בהתנהגות הפיננסית של משקי הבית שנבחנו. כלומר, ההשפעה של תכניות לחינוך פיננסי היא אפסית.
אפילו התכניות השאפתניות ביותר שנבחנו משאירות בקושי סימן אצל הבוגרים 20 חודשים לאחר סיומן. התכנית בישראל, כזכור, מיועדת לתלמידי כיתות ט', כך שבמקרה הטוב בוגריה יהיו אשפים פיננסיים עד סוף כיתה י'. לאחר מכן, הם לא יזכרו דבר.
אפילו התכניות הפיננסיות השאפתניות ביותר שנבחנו משאירות בקושי סימן אצל הבוגרים 20 חודשים לאחר סיומן
הממצאים הפסימיים האלו אינם יוצאי דופן. סקירת ספרות של מכון ברוקינגס בארה"ב מסכמת את ממצאיה בכך ש"אף אחת מארבע הגישות המסורתיות לשיפור אוריינות פיננסית אינה מציגה ראיות לקיומו של אפקט משמעותי". קבוצת חוקרים מהאוניברסיטאות הרווארד ובראון, והאקדמיה של הצבא האמריקאי מציגה סיכום של שפע של מחקרים מכל סוג ומין שמראים, שבדרך כלל תכניות לשיפור האוריינות הפיננסית לא הצליחו לגרום למשקי בית להתנהל בצורה יעילה יותר.
בפרסום הדגל של האגודה האמריקאית לכלכלה משנת 2011, לורן ויליס, חוקרת משפיעה בנושא, מבהירה ש"משקיפים אובייקטיביים מסכימים על כך שהמחקר עד היום לא מצביע על קשרים סיבתיים מחינוך פיננסי לקבלת החלטות טובה יותר ולתוצאות פיננסיות טובות יותר". המסר ברור: חינוך פיננסי לא באמת עובד.
אסף צימרינג הוא ד"ר לכלכלה ומחבר הבלוג "מבוא לכלכלה ג'"