חפש
Languages
שתילי קנאביס שגדלים בחווה של חברת "תיקון עולם"
(צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

קנאביס בישראל - למה מחיר הגראס כל כך יקר?

גרם של וויד עולה 10 יורו בברלין ו-10 דולר בארה"ב. אבל בישראל זה כבר 100 שקל לגרם. למה? בגלל היצע, ביקוש וגם בגלל פחד. חיות כיס, גרסת הטקסט
דנה פרנק וצליל אברהם
23 באוגוסט 2017
19:27

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.

צליל: שלום, אתם על חיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת. אני צליל אברהם.

דנה: ואני דנה פרנק.

צליל: ולפני שנתחיל בפרק אנחנו רוצות להגיד - הפרק הזה לא מתאים לילדים. אם אתם מהמאזינים שלנו שמקשיבים ל"חיות כיס" עם הילדים שלהם, דלגו על זה הפעם ושימו להם את "היסטוריה לילדים".

צליל: בשבוע האחרון שאלנו את החברים שלנו ואת העוקבים שלנו שאלה אחת. קיבלנו מכולם את אותה תשובה:

"מאה שקל לגרם"
"מאה שקל לגרם"
"מאה שקל… 110 - 120 שקל לגרם".
"מאה שקל לגרם".
"וויד עולה מאה שקל לגרם".

צליל: מאה שקל. זה המחיר בישראל של גרם אחד של וויד, או גראס, או מריחואנה. איך שלא תקראו לזה, נדמה שיש לזה מחיר אחיד בשוק. בכל מקום, תמיד. הקולות האלה הם של מעשנים מכל הארץ - מקיבוצים בצפון עד מצפה רמון בדרום, מאשדוד עד חיפה, מאה שקלים בכל מקום.

אדם מעשן באנג בהפגנה למען לגליזציה מול הכנסת באפריל 2017 (יונתן זינדל, פלאש 90)אדם מעשן באנג בהפגנה למען לגליזציה מול הכנסת באפריל 2017 (יונתן זינדל, פלאש 90)

דנה: זה הרבה. זה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם בערך. דו"ח שפרסמה ב-2014 רשות הסמים והפשע של האו"ם, לא כלל את ישראל, אבל קבע שהוויד הכי יקר בעולם הוא בנורווגיה, 23 דולר לגרם, בערך 90 שקל. מה שמציב אותנו בקלות במקום הראשון. סקרים שנערכו בדארק ווב על ידי Havoscope - אתר שעוקב אחרי מחירים של כל מיני דברים לא חוקיים - דירג אותנו במקום החמישי, אחרי איחוד האמירויות, ברוניי, יפן וקפריסין.

צליל: ברוניי?

דנה: זה כאילו הלוקסמבורג של אינדונזיה. גרם עולה שם 73 דולר. וגם לפי נתונים שאנחנו אספנו באופן לא מדעי הוויד פה ממש יקר. במדריד הוא עולה 6-5 יורו לגרם, בברלין, באמסטרדם ובפריז 10 יורו, בברצלונה 8 יורו. בקמבודיה 2 דולר לגרם, בוייטנאם 4 דולר, בארה"ב 10 דולר.

צליל: ולא רק זה שהוא יקר - המחיר שלו גם עלה ממש מהר. וזה קרה די במקביל לעליית יוקר המחיה בארץ.

אורן ליבוביץ': "בשנת 2009 בערך או ב-2008-2007 המחיר של גרם קנאביס היה עולה 50-40 שקל".

דנה: זה אורן ליבוביץ'. הוא עורך מגזין "קנאביס", יו"ר מפלגת עלה ירוק ויו"ר הקואופרטיב של מעשני המריחואנה הרפואית.

אורן ליבוביץ': "שנה אחרי שנה, באופן סיסטמטי, המחיר לגרם עלה ב-10 שקל עד שב-2013-2012 זה כבר הגיע ל 100 שקל".

דנה: כמעט כל מי שדיברנו איתו סיפר על התהליך הזה:

דנה: "כמה גראס עלה כשהתחלת לעשן?".
יוני: "כשהייתי ילד היה שקיות מה שנקרא, זה היה 50 גרם וזה היה 250 שקל. מחיר שווה לכל נפש, הוויד היה אומנם פחות טוב אבל זה היה המחירים שלו".

צליל: ובניגוד למזון, לאלכוהול, למוצרי חלב, לטואלטיקה, לפופקורן בקולנוע, לנופש באילת ולכל דבר אחר בערך שאנחנו מקטרים על המחיר שלו - פה האשמים הקבועים לא רלוונטיים. אין מסים גבוהים על ייבוא של וויד מחו"ל, כי זה לא חוקי לייבא וויד מחו"ל. אין שוק ריכוזי עם שניים-שלושה תאגידים שמתאמים מחירים. אין דרישות רגולטריות כבדות שמטילות הוצאות על המגדלים ומכריחות אותם להעלות את המחיר. לא היתה חברה ממשלתית לוויד לישראל שהופרטה והפכה למונופול. אין פיקוח מחירים. אז למה הוויד בארץ כל כך יקר?

חלק א: הקשר בן היצע, ביקוש ומס הפחד

צליל: כשמדברים על מחירים מתחילים משתי מילות הקסם. היצע וביקוש. עקומות ההיצע והביקוש הן מהדברים הבסיסיים ביותר והמוכרים ביותר בכלכלה. בגדול זה אומר כזה דבר: אם הביקוש למוצר מסוים גדל, כלומר - יותר אנשים רוצים לקנות את המוצר הזה, אבל ההיצע שלו נשאר אותו דבר - המחיר שלו יעלה. גם אם הביקוש נשאר אותו דבר, אבל ההיצע יורד ויש פחות ממנו, המחיר יעלה. בסופו של דבר מחיר של משהו אמור להיות נקודת שיווי המשקל בין ההיצע לביקוש. הנקודה שבה אנשים מוכנים לשלם את המחיר שמשתלם ליצרנים לייצר בו.

דנה: הביקוש לוויד בישראל הוא נכון להיום בסדר גודל של ממש ממש הרבה.

צליל: בואי נדבר במספרים.

דנה: אז ככה - גראס זה לא חוקי ולכן לא כל מעשן שישאל יודה שהוא אכן מעשן. אבל בכל מקרה הרשות למלחמה בסמים עורכת מחקרים באמצעות שאלונים אנונימיים. לפי הסקרים האלה, עד 2009 מספר המעשנים בישראל היה קרוב לממוצע העולמי - קצת פחות מ-9% מהאוכלוסייה הבוגרת עישנו ב-12 החודשים שקדמו לסקר. בין 2009 ל-2017 לא היה אף סקר, ואז, בסקר האחרון, שנערך השנה, המספר קפץ ל-27% מהאוכלוסייה הבוגרת. זה משהו כמו 1.7 מיליון איש.

צליל: 27%!

דנה: כן.

צליל: זה כולל מה?

דנה: כל האוכלוסייה הישראלית. ערבים, חרדים, בין גיל 18 ל-65. אצל צעירים, בין גיל 18 ל-35, זה יותר מ-40%. המדינה הכי קרובה אלינו בדירוג היא צ'כיה, שם 11% מהאוכלוסייה הודו שהם מעשנים.

צליל: טוב הם שותים יותר. איך עשו בדיוק את הסקר הזה? אלה נתונים מאוד מפתיעים.

דנה: אני מודה שהמחקר הזה מוזר לי. גם בגלל הקפיצה הזאת מ-9% ל-27%, וגם בגלל הפער משאר מדינות העולם. הוא אומנם נערך בקרב כמה אלפי נסקרים, גם בגרסה מורחבת אצל נוער וגם אצל מבוגרים, אבל למרות שביקשנו, לא קיבלנו מהרשות למלחמה בסמים את הדו"ח המלא לעיוננו כך שקשה לי להצביע על בעיות בשיטת המחקר.

צליל: אבל אם ניקח את המספרים של המחקר הזה, כי אלה המספרים שיש לנו, זה דווקא מסביר מעולה את הקפיצה במחירים של הוויד. אם הביקוש עלה מ-2009 עד היום יותר מפי שלושה, אז הגיוני שהמחיר הוכפל.

דנה: בתחרות משוכללת ובשוק חופשי לגמרי, אנשי עסקים היו רואים שהביקוש לוויד גדל ומתחילים למכור בעצמם. הם היו מגדילים את ההיצע, והמחיר היה יורד. אבל זה כנראה לא המקרה.

ד"ר דן דבוסקין: "בשווקים שבהם סוחרים במוצרים לא חוקיים, אין כלכלה חופשית. תשכחו מהדבר הזה. זה לא כמו שלמדתם באוניברסיטה. זה לא קיים".

צליל: זה ד"ר דן דבוסקין.

ד"ר דן דבוסקין: "לי קוראים ד"ר דן דבוסקין, אני כלכלן חקלאי במקצועי".

צליל: ד"ר דבוסקין חקר את הנושא של קנביס רפואי וניתח עבור המגדלים הרפואיים, החוקיים, את גודל השוק ויכולות הייצור שלו. ד"ר דבוסקין מסביר שבשוק לא חוקי - המחירים נקבעים בצורה אחרת לגמרי. אם הכרובית פתאום נעשתה מאכל נורא פופולרי ונורא משתלם לגדל אותה, אז כל החקלאים בארץ יכולים להסב את השדות שלהם לכרובית ולהרוויח מלא כסף. כשזה גידול לא חוקי, רק מעט מאוד אנשים יעשו דבר כזה, והם ירצו הרבה כסף על כך. זה נקרא: מס פחד.

אורן ליבוביץ': "חוק החזקה לשימוש עצמי שווה עד שלוש שנות מאסר. גידול של צמח קנאביס בבית - העונש עליו הוא יותר מאונס, עד 20 שנות מאסר".

צליל: זה שוב אורן ליבוביץ'. אגב, אם אתם מצפים שבשלב הזה נתבדח על איך הוא התגלגל לאולפן בשרואל וראסטות - הכי לא. ליבוביץ' נראה כמו מתכנת, חולצה מכופתרת וזקן מטופח. הוא גם מודע לזה מאוד.

אורן ליבוביץ': "אחת הבעיות של המאבק, של הלגליזציה, היו הפנים של מי שידבר על הנושא הזה. זה תמיד היה בדרנים או קומיקאים או כאלה שלא דיברו על העניין ברצינות. והבנתי שכדי לשנות צריך לדבר על הנושא הזה ברצינות ואין מה לעשות מישהו צריך לשים את הפנים שלו להיות הפרונט של הדבר הזה".

אורן ליבוביץ'. אורן ליבוביץ'. "כדי לשנות צריך לדבר על הנושא הזה ברצינות" (צילום: גפן מלכי)

דנה: בכל מקרה, מה שהוא אומר פה זה שהמחיר מגלם לא רק את עלויות הגידול, אלא גם את הפרמיה של הסיכון. בשביל כמה כסף שווה לי להסתכן? אם אני לא מרוויח הרבה כסף כבר עדיף לי לעבוד במשהו חוקי.

אורן ליבוביץ': "הסכנה הפלילית שעומדת כעננה מעל אלו שמגדלים את הקנאביס בבית מובילה להעלאת מחירים. זה ביקוש, זה שוק בסיסי של היצע וביקוש. אין הרבה אנשים כי זה לא חוקי, לכן אלה שכן מגדלים גובים על זה לא מעט כסף כדי להרוויח זה".

צליל: אוקיי. אז כולם, כל הסוחרים בארץ, מעריכים את הסיכון שלהם אותו דבר, במחיר שמסתכם במאה שקל לגרם?

דנה: לא בדיוק. כאן יש עוד משהו עם מודל ההיצע והביקוש שלא מתאים במקרה של ויד בישראל. אין פה תחרות משוכללת.

ד"ר דן דבוסקין: "אם המחיר בשוק נמצא במצב שהשוק לא חופשי כולם מתיישרים לפי המחיר הזה כי אם יש מחיר שאפשר למכור, ואין עודף היצע, המחיר ירד ברגע שיהיה עודף היצע. לא. אין קרטל פה. יכול להיות שזה המצב במקסיקו. עם אדון שכחתי איך קוראים לו ששלט בשוק".

צליל: פבלו אסקובר.

פאבלו אסקובר (משמאל). אין קרטל מריחואנה בישראל (צילום: AP)פבלו אסקובר (משמאל). אין קרטל מריחואנה בישראל (צילום: AP)

דנה: יופי. מה שחשוב הוא שאת לא יכולה להיכנס לזאפ, לעשות השוואת מחירים, לקרוא ביקורות ולבחור מה הכי משתלם לקנות מבחינתך. אם המחיר של הדילר שלך לא נראה לך, לכי תחפשי מישהו אחר. זה מסובך, ולוקח המון זמן, ואת לא יודעת איך. אז את פשוט משלמת ומקווה לקבל משהו טוב.

צליל: אה, כמו עמלות בחשבון בנק!

דנה: בדיוק.

צליל: אוקיי, אבל גם זה לא מסביר למה המחירים כל כך התייקרו.

דנה: נכון. מה שקרה זה לא רק שהביקוש אולי עלה, אלא שההיצע ירד. ובשביל זה אנחנו צריכים ללכת אחורה, אל ההיסטוריה הקצרה של השאכטה בישראל.

חלק ב': היובש הגדול

דנה: עד אמצע העשור הקודם הקנאביס בישראל הגיע בעיקר מייבוא. לייבוא היו שני מקורות - אחד היה סיני.

צליל: חשיש.

דנה: והשני היה דרום לבנון.

צליל: גראס.

דנה: הגראס של דרום לבנון שטף את הצפון ואת המרכז.

עמוס סילבר: "כשהתחלתי לעשן מכרו קופסת גפרורים ב-50 שקל, שקית סופר ב-200 שקל. גרמים קשה להגיד".

דנה: זה עמוס סילבר, הוא יהיה לימים הבן אדם שישבור את השוק הזה, אבל נגיע אליו בהמשך.

עמוס סילבר: "זה רבע מהמחיר של היום, אבל האיכות היתה בהתאם. אני זוכר את הטקס של הקיסוס, היום זה פשוט גריינדר, אז זה היה לעבוד עם נפה של קמח בשביל להוציא את כל הזרעים שהיו שם".

דנה: ואז יום אחד זה נגמר. היום הזה היה ה-12 ביולי 2006. אחרי מלחמת לבנון השנייה הגבול נסגר. מאז אין גראס מלבנון בישראל.

צליל: אחר כך עברנו לחשיש, מסיני. זה נמשך עד 2009, אז נבנתה הגדר בגבול עם מצרים.

דנה: ואז הגיע היובש. ברשתות החברתיות קראו לזה יובש 2010.

צליל: במשך חודשים לא היה בישראל קנאביס. בכלל. לא גראס. לא חשיש. ממאי עד אוקטובר 2010 הישראלים חיכו, וחיכו, חיכו. בטוויטר, שהיתה אז פלטפורמה חדשה, אחד ההאשטאגים הראשונים והחזקים היה #יובש2010. כל הציוצים עדיין קיימים שם:

"האמת, הכי עצוב לי על מי שמתחתן עכשיו. יובש 2010"

שוקלת להרים אתר הימורים המתמקד בשאלה, מתי יסתיים #יובש2010

הירוק היום אינו כתמול שלשום. ומאוד לא פשוט לחכות #יובש2010

מעשנת סיגריות כמו דמות משנה במאד מן #יובש2010

ולחשוב שכולכם הייתם סאחים בזמן צפייה באירוויזיון. #יובש2010

דנה: החשיש לא חזר. גם הגראס מלבנון לא. אז הישראלים התחילו לגדל את הוויד שלהם בעצמם. באותה שנה היתה הפגנה ראשונה של צרכני קנאביס בכיכר רבין, וההפגנה הזאת הפכה אחר כך לקהילה שלימדה את עצמה לגדל גראס בבית.

דנה: "אז בעצם אפשר להגיד כמו על האלבום הראשון של הוולווט אנדרגראונד? שבעצם לא כל מי שמעשן קנאביס בישראל היה בכיכר ב-2010 אבל כל מי שהיה, הלך הביתה והתחיל לגדל? זה מה שקרה?"
אורן ליבוביץ': "אני יכול להעיד על עצמי שאני ניסיתי לגדל באותה תקופה בעקבות המצב הזה רגע לפני שקיבלתי את רשיון הקנאביס הרפואי. וכן זה בדיוק מה שקרה, פירסמנו לראשונה באינטרנט מדריך גידול איך לעשות את זה נכון".

דנה: וכאן בעצם אנחנו חוזרות להתחלה. מאז 2010 כמעט כל צריכת הקנאביס בישראל מבוססת על גידול מקומי. עד כמה שידוע לנו זה לא שוק שיש בו קרטל, משפחות הפשע הגדולות הן כנראה לא השחקנים המרכזיים בו ובטח לא היחידים. יש בו המון מגדלים קטנים וממש קטנים, אנשים שמגדלים במרפסת, על הגג, בדירות, בווילות, וגם בחממות. יש גם חבורות גדולות אבל בגדול זה שוק מבוזר מאוד. ההערכות הן שמדובר בערך בחצי-חצי - חצי מהשוק מוחזק על ידי שחקנים גדולים והשאר על ידי שחקנים קטנים ובינוניים. זה יכול להיות מישהו שיש לו כמה עציצים בבית והוא מביא לחברים שלו או מישהו שיש לו קצת יותר מזה ומוכר לדילרים אחרים. הסוחרים הגדולים מוכרים ב-40 ומשהו לגרם, והדילר שמוכר לכם בקצה השרשרת קונה ב-65 לגרם.

דנה: "כמה כסף אני יכולה לעשות מגידול עציץ בבית?".
אורן ליבוביץ': "אם הוא מיועד למכירה?".
ד: "כן".
אורן ליבוביץ': "בואי נעשה את החישוב. עלות גידול עציץ אחד או שניים בבית, אם קונים ציוד יעודי בפעם הראשונה מסודר עם מנורה כמו שצריך, יכולה להגיע לאלף עד אלפיים שקלים של הוצאות. אם תצליח לגדל, נגיד הממוצע הוא 100 גרם לצמח, אפשר למכור 100 במחיר של -".
דנה:"100?".
אורן ליבוביץ': "100 שקל לגרם, זה יוצא - 10,000 שקל נכון? אני לא טועה".
דנה: "אחלה רווניו".
אורן ליבוביץ': "זה משתלם. אחרת זה לא היה עובד". 

דנה: גידול בבית לא דורש רק מיומנות וציוד לא זול - שאורן מעריך בכמה אלפי שקלים רק כדי לצאת לדרך - אלא גם מגדיל את פרמיית הסיכון. אם הייתי יבואנית של גראס הייתי קונה חומר בגבול ותוך 24 עד 48 שעות הוא כבר לא היה עליי. אם אני מגדלת גראס, במשך שלושה חודשים לפחות אני חשופה לסיכון. והסיכון הוא כליאה למשך עד עשרים שנה.

צליל: אז הסיכון עלה, וזו עוד סיבה שגם המחיר עלה.

דנה: וצריך להודות שזה לא רק מס הפחד וההיצע המוגבל אלא גם האיכות - הגידול הביתי הביא לישראל סמים ברמה אחרת, הרבה יותר טובה ממה שהגיע לכאן מלבנון או ממצרים בעשור הקודם.

צליל: זה היה המצב במשך ארבע שנים. ההיצע והביקוש הגיעו לאיזון. מחיר אחיד של מאה שקל לגרם. לא היתה סיבה ששום דבר ישתנה. אבל אז, ממש בחודשים האחרונים, קרה משהו בלתי צפוי לחלוטין.

חלק ג: ואז הגיע הטלגראס

דנה: "שלום אני דנה פרנק מתאגיד השידור, אנחנו עושים תכנית על כלכלת הקנאביס בישראל, מה שנקרא מריחואנה לא רפואית".
עמוס סילבר: "אין כזה דבר, מריחואנה לא רפואית".

דנה: זה עמוס סילבר, והוא מחולל מהפכה בשוק הוויד בישראל.

צליל: ב-2012, המשטרה תפסה את עמוס עם עציץ של גראס בבית. וכאילו שזה לא מספיק, הוא גם הפליל את עצמו בסחר.

עמוס סילבר: "סחר במאה שקל. זה האמת ממש מצחיק בכל מיני רמות. אני אגב הפללתי את עצמי. אמרתי לחוקר שמכרתי, כי לא האמנתי בקצה המוח שלי שיש סיכוי אחד שעל המאה שקל האלה אני הופך להיות סוחר סמים, זה לא היה נראה לי הגיוני פשוט. אמרתי החוקר רואה מי עומד מולו, הוא רואה שזה אני, כאילו זה לא יגיע למצב של תיק סחר".

דנה: אבל זה כן הגיע. עמוס בילה חודשים במעצר בית, ובזמן הזה הוא חשב טוב טוב על מצבם של צרכני הקנאביס בישראל. הוא החליט שהוא יוצא מהארון. בהתחלה בקטע די מתריס: הוא פשוט העלה לפייסבוק תמונות שלו מעשן באנגים. אבל בהמשך הוא כבר נהיה יותר ישיר.

עמוס סילבר: "התחלתי לסחור בצורה פומבית, בפייסבוק, זה מפרק את הסחר בסמים החמור הזה ל'יש לי כמה פרחים ואני צריך כסף, מישהו רוצה לעשות החלפה?' ואז אנשים התחילו להגיד לי יש לנו גם ירק, אם אתה מכיר מישהו שצריך עזרה שצריך ירק - תפנה אלינו".

דנה: בשנת 2014 הוגש נגד עמוס כתב אישום. לא על מכירה, לא על שידול ולא על החזקה - על המרדה.

צליל: המרדה?

דנה: ב-2014, עמוס תיכנן והוציא לפועל אירוע בשם ליל הבאנגים הגדול, הפגנת ענק בירושלים למען הלגליזציה. אלפי אנשים פשוט עישנו באנגים על הדשא. המשטרה קראה לזה ניסיון המרדה, ובעקבות כתב האישום הוא החליט לעבור לניו יורק ולהתנתק מהכל.

צליל: ושם עמוס המציא את הטלגראס.

דנה: טלגרם, במם, היא אפליקציית מסרים כמו וואטסאפ מוצפנת לחלוטין שיש לה המון אפשרויות לשימוש סודי. בין היתר אפשר למחוק הודעות שכבר נשלחו וגם לדאוג שהודעות ישמידו את עצמן תוך פרק זמן שאתם מגדירים. זאת אגב האפליקציה האהובה על דאע"ש. ובתוך טלגרם, עמוס וחבריו הקימו קבוצה בשם טלגראס שמוקדשת לסחר בוויד. הלינק לקבוצה נמצא בכל מקום באינטרנט, ואם תיכנסו אליה תופנו לענף בשם כיוונים שבו מתנהל הסחר, תבחרו את המרחב שלכם ואז את העיר, ואז תגלו אינספור תמונות של מוצרים במגוון של מחירים ואיכויות. זה בעצם קניון וירטואלי ענק, ובדומה לקניונים וירטואליים כמו איביי או אמאזון, בטלגראס אתם יכולים גם לקרוא ביקורות על הסוחרים לפני שאתם מחליטים אם לקנות מהם או לא. בדיוק כל מה שאמרנו שאי אפשר לעשות בשוק לא משוכלל של מוצר לא חוקי.

צליל: ההצלחה משוגעת: אלף שלוש מאות אנשים מוכרים סמים דרך אפליקציה. לפי עמוס, בקבוצת הסוחרים עוברים 25 קילו ביום. שבעים - כן שבעים - המנהלים של טלגראס שעובדים בהתנדבות בקבוצה מתמקדים באישור הסוחרים, שמזדהים מולם בעזרת תעודת זהות ואמצעים אחרים, והפעלת צוותים שמפקחים על הנעשה באפליקציה. יש צוות שמונע גניבות, צוות נגד הטרדות מיניות - כל מה שקהילה צריכה.

הדבר הזה משנה את שוק הוויד בישראל.

עמוס סילבר: "הפואנטה של טלגראס מלכתחילה היתה לפתוח את השוק. אני לא מתכוון אף פעם - אנשים רוצים שנגיד אקבע מחיר, שזה המחיר המקסימלי של גראס. לא נכנס לזה. כל מה שאני רוצה זה לפתוח את השוק שיתנהל לבד".

דנה: וזה עובד. מסקירה קצרה של קבוצת תל אביב בטלגראס - שבה חברים נכון להיום כמעט 29 אלף איש - אפשר להשיג בקלות ב-90 לגרם. יש גם הנחת כמות, ככל שהקנייה גדולה יותר כך המחירים נמוכים יותר. לפי עמוס העניין הוא לא רק האינפורמציה. מס הפחד יורד.

עמוס סילבר: "זה השינוי הכי הכי דרמטי כי אם אני חוזר על מה שאמרתי על 2012 ומחבר את הכל זה הפחד, זה הפחד שנשבר. והפחד שנשבר משנה את השוק. הסיבה שהמחירים כל כך גבוהים, זה היה רק בגלל שמעטים העיזו לגדל, נגיד, ברגע שהפחד משתחרר ויותר מגדלים אוטומטית יש יותר היצע בשוק. אוטומטית המחיר יורד. הפחד הזה זה המס שאנחנו משלמים כשאנחנו קונים גרם קנאביס במאה שקל, חמישים שקל מתוך זה זה בערך מס פחד, פשוט מאוד".

חלק ד: המהפכה הבאה

צליל: יכול מאוד להיות שמה שיביא את המהפכה הבאה בשוק הוויד בישראל זה לא עוד מלחמה או הסכם שלום. השינוי הכי קרוב במורד הדרך יהיה הלגליזציה. בשנה האחרונה השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הודיע על מעבר לאי הפללה. אבל הצעד הזה עדיין מעורפל לחלוטין ככה שקשה להעריך מה הוא ישנה ואיך.

דנה: מעבר לכביש כבר יש שוק חוקי של וויד - הגראס הרפואי. אבל הוא הפוך לגמרי מכל מה שדיברנו עליו עד עכשיו. הוא לא שוק שחור ולא שוק חופשי, אלא שוק מפוקח לגמרי. משרד הבריאות קובע למי מותר לקנות גראס רפואי ולמי לא. מדובר בקרוב ל-30 אלף איש שיש להם אישור לגראס רפואי. בערך כמו מספר חברי קבוצת תל אביב בטלגראס. ויש שמונה חברות שיש להן רישיון לגדל גראס רפואי ולמכור אותו. ולכל אחת מהחברות האלו מותר למכור רק לצרכנים ספציפיים. אין ביניהן תחרות. וזה לא הכל: המחיר הוא מחיר קבוע, והוא מחיר לשירות עצמו. לא משנה אם יש לך מרשם ל-10 גרם בחודש או ל-80, אתה משלם אותו דבר: 370 שקל בחודש. המרשם האופייני הוא סביב ה-30 גרם.

חנות למכירת גראס רפואי של חנות למכירת גראס רפואי של "תיקון עולם" בתל אביב (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

צליל: בואו נסביר רגע כמה זה זול.

ד"ר דן דבוסקין: "המחירים של קנאביס רפואי בישראל הם בין הזולים ביותר בעולם. ברוב הארצות, אנחנו מדברים בארץ על שלושה דולר לגרם. בארצות אחרות, בארצות אירופה מדברים על 15-10 דולר לגרם".

צליל: שלושה דולר לגרם. עשרה שקלים. זה דן דבוסקין, הכלכלן שדיברנו איתו בהתחלה.

דנה: קשה אגב להעריך עד כמה המריחואנה הרפואית זולגת לשוק הפרטי. חלק מהמעשנים שדיברנו איתם סיפרו שאפשר לקנות אותה במחירים גבוהים יותר מאשר קנאביס רגיל ברחוב - ממוצע של 120 שקלים לגרם.

ד"ר דן דבוסקין: "מחר שיעשו את זה חוקי ואנשים יתחילו לגדל, המחיר בכלל לא יהיה דומה למה שהוא היום. זה יקרה עוד לפני שאנשים יתחילו לגדל. ברגע שאנשים יידעו שזה חוקי זה יוביל לצלילה של המחירים. אם השוק יהיה פתוח המחיר בטח יהיה משהו כמו, בטח דולר - שניים לגרם".

צליל: וויד בדולר לגרם. שיהיה לנו בהצלחה. אף אחד לא יעשה יותר שום דבר במדינה הזאת.

דנה: בחיים לא יהיה וויד בדולר לגרם, ואני אגיד לך למה: מס. שיעור המס על סיגריות בישראל מגיע ל-85% ממחירן הסיטונאי, באלכוהול המס הוא 105 שקלים לליטר כוהל - בשני התחומים המס בישראל הוא מהגבוהים בעולם. למה שהמס על וויד לא יהיה כל זה פי 10? ועוד שאלה - מה יקרה לשוק השחור העצום הזה, כי הרי בנוסף לאלף שלוש מאות סוחרי הטלגראס יש עוד המון המון קבוצות ברחבי ישראל - לאן כל האנשים האלה ילכו אם מחר בבוקר הכל יהיה חוקי?

צליל: יהפכו לבעלי מקצוע לגיטימי, יתברגנו, יאמצו כלב.

דנה: בלי ליפול לסטריאוטיפים, הסוחרות והסוחרים הבאמת גדולים - כנראה שלא ממש ויתרו על בית ספר למשפטים בשביל הקריירה הדינמית והצעירה. אבל נניח שכן. האם המדינה תשכיל להוריד את המחיר מספיק בשביל לחסל את השוק השחור?

צליל: מה שוק שחור? זה יהיה חוקי. יש שוק שחור בשמפו? בבמבה?

דנה: שמעי, בקולורדו יש שוק שחור של וויד. יש מספיק אנשים שהוויד שנמכר בחנויות יקר להם מדי ועדיין חוששים להירשם לקבלת מריחואנה רפואית כי סטיגמה, והם מחזיקים את הסוחרים בחיים.

צליל: כדי שזה יקרה צריך שמישהו יעשה משהו ממש עקום.

דנה: בכל מקרה, יש עוד משמעות ללגליזציה. מלא מלא כסף. אם וויד יהיה חוקי, המדינה תרוויח מזה כל שנה משהו כמו 1.6 מיליארד שקל. זו המסקנה שהגיעו אליה במחקר של מכון ירושלים לסקר שווקים משנת 2013. הכסף מתחלק חצי חצי: חצי ממיסוי של קנאביס וחצי מעצירת האכיפה.

ויש משהו חשוב לזכור לגבי האכיפה - שהעלויות שלה מוערכות במאמר בכ-800 מיליון שקלים לשנה. האכפיה הזאת נוטה לפגוע באוכלוסיה מאוד מסוימת, ולכן יתכן שהמחיר שלה גבוה הרבה יותר. הנה התיאור של חברת הכנסת תמר זנדברג, ראש וועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת.

ח"כ תמר זנדברג: "אני לא שמעתי על אדם אחד בתל אביב שקיבל דפיקה בדלת מהמשטרה. מהצפון, מבאר שבע, מירושלים, מנחלאות ושכונות אחרות קיבלתי המון. מאוד יכול להיות שזאת לא אכיפה סלקטיבית שמוכוונת קנאביס, אבל מרגע שזה בא עם גורמי הרקע שקשורים לאכיפת יתר באופן כללי - מוצא, מעמד סוציאקונומי, צבע עור וכולי אז מקבלים שסמים הרבה פעמים זאת עבירה נלווית, שמאוד קל הרבה פעמים לעשות איזה חיפוש ולמצוא איזה ג׳וינט ולהכווין אדם במסלול מסוים, מבחינת אכיפת החוק, שלא יעזור לו בהמשך חייו". 

דנה: אגב, למדנו כמה דברים על מריחואנה בהכנה של הפרק הזה:

דנה: "אתה היום מטופל במריחואנה רפואית".
אורן ליבוביץ': "בקנאביס רפואי".
דנה: "אוקיי".
צליל: "מה ההבדל?".
אורן ליבוביץ': "אין הבדל. מריחואנה זה קנאביס, זה אותו דבר. פשוט בשנות ה-30 של המאה הקודמת כשבארה"ב החליטו להוציא את הצמח קנאביס מהחוק, שאגב היה לא רק חוקי אפילו היה חובה על חקלאים לגדל אותו למטרות תעשייתיות למלחמות של לפני המצאת הפלסטיק, אז חלק מהמאבק חלק מהפרופגנדה שהממשל האמריקאי השתמש בו היה לשנות את השם כי אנשים הכירו את השם קנאביס מתרופות שהיו נפוצות וכל מיני אז הם הפכו את זה לשם של שתי פרוצות מקסיקניות מרי וחואנה".

דנה: אשכרה.

צליל: אנחנו היינו חיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת.
תודה למיתר ששאל אותנו בפייסבוק למה הוויד בארץ כל כך יקר ולמה המחיר שלו כל כך אחיד.
אם יש לכם עוד שאלות או רעיונות תשלחו לנו. אפשר לכתוב לנו גם בטוויטר. תודה רבה לרום אטיק ולאסף רפפורט, תודה רבה דנה.

דנה: תודה צליל.

צליל: ביי ביי.