Languages
(צילום: AP)

הערבים משלמים על חוסר הנגישות לשירותי רפואה בארבע שנות חיים

בעוד שתוחלת החיים של יהודים עומדת על 83 שנים, אצל ערבים היא 79 שנים בלבד. למה? כי הם חיים רחוק יותר מבתי החולים וצריכים להסתפק במערכת בריאות עם מחסור ברופאים ובציוד
הילה ויסברג
27 בדצמבר 2017
06:00

ערבים בישראל חולים יותר מיהודים, והעובדה הזו מגיעה עם תג מחיר כבד: 4 שנות חיים. תוחלת החיים של יהודים ישראלים היא 83 שנים, ואילו של ערבים - 79 שנים. את הפער הזה חושף דו"ח מרכז טאוב שמתפרסם היום, ומתייחס בין השאר לבריאותה של האוכלוסייה הערבית בישראל.

לפי הדו"ח, ערבים חולים בשורה ארוכה של מחלות מסכנות חיים בשיעורים גבוהים בהרבה בהשוואה ליהודים, ביניהן: מחלות של דרכי הנשימה (פי 2 מיהודים), סוכרת (פי 2), יתר לחץ דם ומחלות כליה (פי 1.8) ומחלות שריב הלב (פי 1.7). חלקן של המחלות האלה קשור גם בעובדה שערבים מעשנים יותר מיהודים, מצד אחד, ומצד שני, מבצעים הרבה פחות פעילות גופנית מהם.

ערבים חיים פחות (צילום מסך מתוך דוערבים חיים פחות (צילום מסך מתוך דו"ח טאוב)

שיעור גבוה יחסית של מומים מולדים בחברה הערבית - יותר מפי שלושה בהשוואה ליהודים - הוא אחת הסיבות לכך שרואים בה גם שיעור גבוה של תמותת תינוקות. נכון ל-2016, מדובר בשישה מקרים של תמותה לכל 1,000 תינוקות בחברה הערבית, בהשוואה לשניים בלבד אצל יהודים, פער של פי שלושה. נשים ערביות גם עוברות פחות בדיקות ממוגרפיה לזיהוי מוקדם של סרטן השד מיהודיות, דבר שעלול להוביל לגילוי מאוחר של המחלה ואף לתמותה.

שישה מתוך 1,000 תינוקות מתים בחברה הערבית (צילום מסך מתוך דושישה מתוך 1,000 תינוקות מתים בחברה הערבית (צילום מסך מתוך דו"ח טאוב)

פערים ביכולת הכלכלית של ערבים בהשוואה ליהודים (הכנסה נטו ממוצעת למשק בית ערבי היא כ-9,700 שקל בהשוואה ל-16,000 שקל אצל יהודים), עשויים להסביר את העובדה שלפי סקר בריאות מ-2016, שליש מהמטופלים הערבים לא רכשו תרופות מסיבות כלכליות.

ערבים גם משתמשים פחות בשירותי בריאות פרטיים בהשוואה ליהודים. במקביל, ערבים מבקרים פחות אצל מומחים בהשוואה ליהודים, אך מבקרים יותר אצל רופאי משפחה ומתאשפזים יותר. בטאוב הסיקו מכך כי "ערבים משתמשים בשירותי בריאות רק כשמצב בריאותם מחריף".

ישובים יהודים קרובים פי 1.5 מישובים ערבים למרכזים רפואיים

לפי החוקרים פרופ' דב צ'רניחובסקי, ד"ר בשארה בשאראת, ליאורה בוורס, אביב בריל וחן שרוני סיבה עיקרית לפערים הבריאותיים שתיארו נעוצה בקשיי נגישות לשירותי בריאות. הם אף מוסיפים שבעיות אלה אופייניות לככלל הפריפריה הכלכלית-חברתית בישראל, והן לא ייחודיות לחברה הערבית.

קשיי הנגישות האלה מתבטאים למשל בכך שבמחוזות שבהם יש ריכוז גבוה יחסית של אוכלוסיה ערבית - הצפון, חיפה וירושלים – יש מחסור ברופאים (במיוחד בצפון) ובכוח אדם סיעודי (מחוזות ירושלים והדרום). בצפון קיים גם מחסור בציוד רפואי. "ההיצע הנמוך יחסית של שירותי אשפוז לאוכלוסייה הערבית מתבטא גם בזמינות נמוכה של מרכזים רפואיים", כותבים החוקרים. כך, המרחק הממוצע מיישוב ערבי לבית החולים הקרוב ביותר הוא כ-22 ק"מ - פי 1.5 מהמרחק הזה מיישוב יהודי (14 ק"מ).

צריך להגדיל את זמינותם של השירותים הרפואיים לחברה הערבית באמצעות מתן תמריצים לרופאים מומחים שיעברו לפריפריה

אז מה צריך לעשות? לפי החוקרים, צריך להגדיל את זמינותם של השירותים הרפואיים לחברה הערבית באמצעות מתן תמריצים לרופאים מומחים שיעברו לפריפריה וקידום אפשרויות למתן שירותי רפואה מרחוק. "מדיניות כזו – בדומה להשפעתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי וכהשלמה לו – תועיל בעיקר לאוכלוסייה הערבית באשר היא מרוכזת באזורי הפריפריה, בעיקר הצפונית", הם כותבים.

מכיוון שיש כמה סוגיות בתחום הבריאות שאופייניות במיוחד לחברה הערבית, כמו מומים מולדים, ושיעורים גבוהים של מעשנים ושל חולי סוכרת בקרבה, החוקרים מציעים "להקדיש מאמץ רב יותר – בשיתוף מנהיגים ואנשי דת – כדי לחולל באוכלוסייה הערבית שינויים תרבותיים והתנהגותיים. יש לנצל את הנוכחות המרשימה של עובדי רפואה ערבים במערכת הבריאות הישראלית, לרוחב כל חזיתה המקצועית, כדי לקדם את בריאותה של האוכלוסייה הערבית".

hilaw@kan.org.il