הקצוות הפתוחים בתיק 4000

מה לקח לרשות ניירות ערך כל כך הרבה זמן? איפה היו הבנקים? כמה גדול היה מפעל הטיוח של שלמה פילבר? ומה צריך לעשות עכשיו? השאלות הפתוחות בתיק 4000, חלק שני
שאול אמסטרדמסקי
24 בפברואר 2018
20:44

תיק 4000 ילווה אותנו עוד הרבה זמן. אבל בשלב הזה של התיק, כשהוא עוד בחיתולים שלו, יש כמה שאלות פתוחות שמטרידות אותי. כמעט כולן נוגעות בסופו של דבר לעניין אחד: למה זה קרה רק עכשיו? איך כל מנגנוני האכיפה, הביקורת ושומרי הסף לא עצרו את השחיתות הזו בזמן, או חקרו אותה מיד אחרי שהתרחשה? אתמול פרסמנו ארבע שאלות פתוחות בתיק 4000, לפניכם עוד שלוש.

5. איפה היתה רשות ניירות ערך?

צריך להגיד תודה לרשות ניירות ערך שפתחה בחקירה נגד בזק. לולא החקירה הזו, תיק 4000 לעולם לא היה נהיה יותר ממשהו שקומץ עיתונאים מהגגים עליו.

אבל האמת? למה רשות ניירות ערך פתחה בחקירה (גלויה) רק ביוני 2017? למה לא קודם? אני לא יודע עד עצם היום הזה מה היה המידע הראשוני שהניע את הרשות לפתוח בחקירה (סמויה). ייתכן שזה קשור לעובדה שסמנכ"ל הכספים של בזק אלון רווה התפטר זמן קצר לאחר שנכנס בתפקיד (החליף את דודו מזרחי שהתפטר בעצמו אחרי שהבין שאלוביץ' פועל בצורה מושחתת נגד האינטרס של בזק). ייתכן שהם יצרו קשר עם רווה. אין לי מושג.

אבל כל המידע - לפחות רובו המוחלט - היה בחוץ כבר קודם. גדי פרץ פרסם בגלובס בערך את כל מה שניתן לכתוב על שיטת אלוביץ' בבזק חודשים רבים לפני זה. הוא אפילו כתב את מה שהיה בגדר שמועה בשוק התקשורת ולא יותר - שפילבר נעזר בבזק בשביל לכתוב את הרגולציה עליה עצמה.
הכל היה בחוץ. למה הרשות התעוררה כל כך מאוחר?

מילא חקירה, חקירה זו פעולה כבדת משקל. למה רשות ניירות ערך לא פנתה בבקשה להבהרות הרבה קודם? חלק מהתהליכים כבר היו בבתי המשפט - תביעות אזרחיות - כלומר שהיו אנשים חיצוניים שחשבו שמה שקרה בבזק היה מושחת. למה הרשות לא עשתה שום דבר בעניין בעצמה?
לא ברור לי.

6. למה הבנקים נזכרו רק עכשיו?

מנכמנכ"לית בנק דיסקונט לילך אשר-טופוליסקי. החוב הגדול ביותר של אלוביץ' הוא לדיסקונט (צילום: פלאש 90)

ב-20 בדצמבר 2017, אחרי שרשות ניירות ערך הגישה את המלצותיה להעמיד את אלוביץ' ובני משפחתו, בכירים בבזק ואת פילבר לדין, בנק הפועלים ויתר הבנקים הגישו לבית המשפט בקשה לפרק את האימפריה העסקית של אלוביץ' (ואחיו) - חברת יורוקום.

המכתב של הבנקים לבית המשפט, יחד עם הנספחים שצורפו למכתב (שכללו התכתבויות בין אלוביץ' לבין בנק הפועלים בחודשים שקדמו למכתב הזה), חשפו שאלוביץ' הפסיק לשלם את חובותיו לבנקים כבר ב-2015. אהמ אהמ - 2015. במשך שנתיים אלוביץ' לא שילם לבנקים חובות וריביות של 1.2 מיליארד שקל - חוזר שנית, 1.2 מיליארד שקל - והם בסבבה עם זה. כלומר, לא בסבבה, מה פתאום. הם שלחו לו מכתבים! חתומים על ידי עורכי דין! וזהו.

במשך שנתיים הבנקים היו יכולים לשים סוף לעניין הזה. במשך שנתיים - כנראה יותר - אלוביץ' יודע שכל האימפריה העסקית שלו, כל הפירמידה שלו, עלולה לרדת לטימיון. הוא בלחץ אדיר. נגמר לו הכסף. עוד ועוד עדויות מתוך בזק חושפות שלאיש לא היה כסף. הוא הוציא הכל על חשבון בזק, לא על חשבונו. גם את ההסכם מעורר התהיות עם יועץ התקשורת אלי קמיר - 40 אלף דולר בחודש למשך שלוש שנים - הוא הוציא על חשבון בזק, לא על חשבונו.

בתקופה הזו אלוביץ' מקדם במרץ את עסקת בזק-יס, אותה עסקה (כנראה מושחתת) במסגרתה אלוביץ' תקע לציבור המשקיעים בבזק את יס בעלות של מיליארד שקל, פי חמישה מהשווי האמיתי שלה כנראה, תוך כדי שהוא גורם לשורה של המנהלים הבכירים בבזק ובחברות הבת שלה לעבור על החוק בשבילו.
מה היה קורה לו הבנקים היו נזכרים קודם לכן? מה היה קורה לו הבנקים היו חושפים מוקדם יותר את העובדה שאלוביץ' אינו משלם את חובותיו והיו לוקחים אותו לבית המשפט והשליטה בבזק היתה עוברת למישהו אחר? חשבו כמה היה נמנע.ֿ

למה זה לא קרה? האם זה קשור לעובדה שכולם יושבים באותו מועדון חמים? האם זה קשור לעובדה שהיועץ של אלוביץ' אלי קמיר היה גם היועץ של הנהלת בנק דיסקונט (הבנק שאלוביץ' היה חייב לו את הסכום הכי גדול). או שיש הסבר אחר?

אין לי תשובות לשאלות האלה.

7. מה גודל מפעל הטיוח וההסתרה של פילבר?

מנכמנכ"ל משרד התקשורת המושעה שלמה פילבר. כמה פקידים הולכו שולל (צילום: פלאש 90)

שלמה פילבר - אף אחד לא קורא לו שלמה, רק מומו - פעל בצורה מושחתת במשרד התקשורת. זו כבר עובדה, מהרגע שחתם על הסכם עד מדינה. אבל עד לערב שלישי בשבוע שעבר זה לא היה המצב. כלומר, עד לערב שלישי בשבוע שעבר פילבר הכחיש את העניין הזה. עוד בהארכת המעצר שלו עורך הדין שלו אמר לשופטת שפילבר לא מבין בכלל מה רוצים ממנו. שהכל נופל בתחום המדיניות המקצועית וההחלטות המקצועיות שהוא קיבל ותפיסת עולמו הלגיטימית. רק אחרי שהציגו בפניו ראיות פיזיות, כך אומרים, הוא נשבר.

זה גרם לי להיזכר בכל מיני נקודות מפגש שהיו לי עם פילבר. מעולם לא סיקרתי את תחום התקשורת עד לשנה האחרונה, כך שאין לי המון שעות פילבר. אבל עוד לפני שהפרשה התפוצצה היו לי כמה מגעים איתו. בעיקר כשפירסמנו כל מיני דברים על "מס אלוביץ'" ועל העובדה שהציבור נאלץ לשם מחיר גבוה על שירותי טלפון ואינטרנט בגללו, פילבר.

פילבר הכחיש הכל. הוא לא סתם הכחיש. הוא צעק. הוא כתב בפייסבוק שאני שקרן. באחת הפעמים הוא שלח שליחים או התקשר בעצמו למנהלים הכי בכירים של התאגיד ואיים בתביעה.

עזבו את זה. אפילו כשדוח מבקר המדינה היה בחוץ - וביקר אותו בחריפות תוך הצגת ממצאים שאי אפשר להתכחש אליהם - פילבר המשיך להתכחש אליהם. הנה מייל שהוא שלח לי ב-7 ביולי 2017, חמישה ימים לפני שהתפרסם דוח מבקר המדינה - אותו היום שבו הוא נעצר לראשונה, במסגרת הסיבוב הקודם של תיק בזק.

״בכל הדוח כאשר מוזכר "הדרג המקצועי" הכוונה לסמנכ"ל כלכלה שהוביל את כל הסדרת השוק הסיטונאי ואיתו היו לי המחלוקות המקצועיות המפורטות במסמכים אלו. אני רק שואל, לאחר המחמאות שחלק המבקר למקצועיותי בפרק ניגוד העניינים (המבקר לא חלק לו שום מחמאות כאלה, להיפך - ש"א) - ובהתחשב כי בסוף האחריות והביקורת היא על המנכ"ל וזכותו להכריע (גם בניגוד לעמדת סמנכ"ל שלו) על בסיס מה נקבע כי עמדתו היא הדרג המקצועי ואילו עמדתי - הנתמכת בסמנכל"י פיקוח והנדסה אינה "דעה מקצועית". (למרות שלי כפליים שנות נסיון משלו) - סתם אנקדוטה למחשבה על אובייקטיביות הדו"ח או לקיחת צד ע"י המבקר (אחרי שטרח לומר אלף פעם אנחנו לא מחליטים מקצועית רק מבקרים תהליכים).

לילה טוב
מומו״

חשבו כמה מיילים כאלה שלח פילבר במשך שנתיים ומשהו כמנכ״ל משרד התקשורת. כמה פקידים היה צריך להוליל שולל, כמה עיתונאים היה צריך למרוח, כמה ח״כים, כמה רגולטורים. למייל שהוא שלח לי צורפו שני מכתבים שנשלחו מטעמו למבקר המדינה כמענה לשאלות המבקר.

חשבו כמה גדול היה מפעל הטיוח שלו, לאיזו אוטוסוגסטיה הוא היה צריך להכניס את עצמו. כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, פילבר היה צריך להילחם כל הזמן ללא הפסק בשביל שהמציאות לא תפרוץ פנימה ותשטוף את ארץ השקר שהוא טווה במשרד התקשורת, וחלילה לא תציף את ראש הממשלה.
בדרך, מה אכפת לו, הוא רמס את הפקידים במשרד התקשורת שניסו בסך הכל לשרת את האינטרס הציבורי, קידם כאלה שהסכימו לשתף איתו פעולה במפעל השחיתות שלו, וירה בכל מי שזז בערך (ראיתי את זה בעיני, לצערי, מקרוב סביב דיוני תאגיד השידור. פילבר, יחד עם אנשים אחרים במשרד ראש הממשלה, היו מהמחממים העיקריים את ראש הממשלה נגד התאגיד).

איזה טירוף מוחלט.

להקים ועדת חקירה ממלכתית

בשלב הזה אין לי דרך לענות על השאלות האלה. האנשים הרלוונטיים נמצאים במעצר. אחרים, במעגל השני, לא מוכנים לדבר בשום אופן.

אני מתחיל לחשוב שאפילו אחרי שחקירת המשטרה תסתיים, ועוד לפני שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט האם ונגד מי להגיש כתבי אישום, אין מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית.

ועדת חקירה ממלכתית כזו לא תוקם בידי הממשלה, מטבע הדברים, אבל הכנסת יכולה להחליט להקים אותה. לא צריך את מליאת הכנסת, אלא רק את הוועדה לביקורת המדינה (כיום בראשות שלי יחימוביץ׳). בשביל להקים ועדת חקירה כזו יש צורך בדוח מבקר המדינה בנושא, רק שהדוח הזה - מקיף מאין כמותו, כולל המון ראיות שחלקן הועבר בזמן אמת לרשות ניירות ערך - כבר פורסם, אז אפילו אין צורך להזמין כזה דוח.

בקיצור, הפלטפורמה החוקית להקמת הוועדה הזו קיימת. כעת רק צריך לגייס רוב פוליטי. משימה קלה זה לא, אבל לדעתי זה הכרחי ממש.

לוועדת חקירה, בניגוד לגופים אחרים של הכנסת, יש את הסמכות החוקית לזמן איזה עדים שהיא רוצה ולכפות עליהם להעיד. לוועדת חקירה ממלכתית אין השלכות פליליות ולכן העדים אמורים להרגיש בנוח להעיד בידיעה שהם לא מסוגלים להפליל את עצמם תוך כדי.

ועדת חקירה פועלת באופן פומבי - בניגוד לחקירת משטרה, למשל - ולכן הציבור יוכל להיחשף לאורך התהליך לכל העדויות ולדעת בדיוק מה היה שם.

לקנוניה בהיקף כזה, בסדר גודל כזה, שמתחילה מלמטה, כוללת את אחת החברות הגדולות ביותר במשק, שמשפיעה על הכיס של כולנו, שכוללת את כל הפוליטיקאים עד הבכיר שבהם, לקנוניה כזו מגיעה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור מה בדיוק היה פה, גם את ההיבטים שהמשטרה לא תחקור כי הם לא פליליים ולא מעניינים אותה.

זו הדרך היחידה, לדעתי, להחזיר את האמון הציבורי במערכות הציבוריות. זה משהו שפשוט חייב לקרות.

השאלות הפתוחות בתיק 4000 - חלק ראשון

shaula@kan.org.il