Languages
צילום: Shutterstock

לא על הטראש לבדו: הנושאים החברתיים והפוליטיים באירוויזיון 2018

בניגוד לניחוח האולטרא-אסקפיסטי שלו, האירוויזיון אינו מנותק לחלוטין מהאקלים החברתי והפוליטי באירופה. למעשה, בהרבה מקרים, האירוויזיון הוא תמצית כל מה שקורה ובוער בחודשים שבין אירוויזיון אחד למשנהו
דניאל דונקלמן
25 במרץ 2018
08:55

לצד ההופעות המטורפות, התלבושות המרהיבות והנצנצים הנשפכים כמים במסיבה הכי גדולה באירופה, מדינות רבות לאורך השנים ניצלו את פלטפורמת החשיפה ל-200 מיליון איש מדי שנה, כדי להעביר מסרים, לאומיים ואוניברסליים כאחד.

אפשר להיות ציניים ולהתלונן שזה לא לעניין, ושהתחרות הזו אמורה להיות חפה ונקייה מפוליטיקה, אבל זה טבעי ובלתי נמנע. אם תגרדו מתחת לטראש ונצנצים, אולי אפילו תמצאו את ההיסטוריה המודרנית של אירופה. אחרי הכל, הזמרים מייצגים מדינות עם עבר עמוק ומורכב, שכנות למכביר, הווה רוחש ועתיד שמתעצב לנגד עינינו.

גם באירוויזיון 2018 ישנן כמה סוגיות בוערות באירופה שבאות לידי ביטוי בכמה מהשירים. הנה כמה מהבולטות שבהן.

צרפת: סוגיית הפליטים

צונאמי הפליטים מהמלחמות בסוריה ובאפריקה ששטף את חופי היבשת בשנים האחרונות, היה ועודנו סוגיה בוערת מאוד בממשלות אירופה. האם לקבל אותם ולהכניס אותם למדינות או לא? מה תהיינה ההשלכות של כל החלטה לכאן ולכאן?

צרפת, המדינה שנבנתה על בסיס החירות, השיוויון והאחווה, שולחת מונולוג מטלטל ובועט המבוסס על סיפור אמיתי  אודות כאב, אנושיות, חמלה, רחמים והודייה. הזמרת מהצמד מאדאם מיסייה מספרת את סיפורו של תינוק שנולד על סירת פליטים בלב ים, בעזרת המחלצים האירופאים.

"נולדתי בבוקר בלב ים בין שתי מדינות, שמי הוא MERCY. הושיטו לי יד לעזרה ואני חי. אני כל הילדים שהים טרף. אני אחיה מאה אלף שנים. תודה, אני בטוב."

איטליה: פציפיזם ואנטי-מלחמה וטרור

פיגועי טרור מכים בלב אירופה, צבאות העולם נלחמים רחוק מדי מהבית, ואיטליה מבקשת לתת פה למי שהכי מושפע מהתופת – האנשים הרגילים שרק מבקשים לחיות את חייהם. ארמאל מטה ופבריציו מורו פורשים בפני המאזינים והצופים מניפסט פציפיסטי שקורא לעולם להפסיק את כל הטירוף הזה. לשיר קוראים "לא עשית לי כלום" והוא מלווה בקליפ עוצמתי המכיל תרגום של מילות השיר לשפות שונות. שימו לב לשורה האחרונה לפני הפזמון השני שמתורגמת לעברית.

"בצרפת יש קונצרט, אנשים נהנים. מישהו שר בקול, מישהו קורא למוות. תמיד גשום בלונדון אך היום זה אינו כואב. השמיים לא חוסכים, גם לא על לוויה. בניס הים אדום, יריות ובושה, אנשים על האספלט ודם יורד לביוב. לא עשית לי כלום, לא לקחת ממני דבר, אלו חיי שממשיכים למרות הכל לצד אנשים. כי הכל קורה מעבר למלחמות המיותרות שלכם."

בריטניה: הברקזיט

אחרי שבריטניה בחרה ברוב דחוק לפרוש מהאיחוד האירופי וללכת בקו בדלני, אירופה כולה ופרנסי האיחוד בפרט נכנסו להיסטריה. אחרי שהפור נפל וההלם של אירופה מתוצאות משאל העם מעט שכך, בריטניה שולחת קריאה לאירופה כולה לסלוח ולא לוותר עליהם. יש שיגידו שהשיר הוא קלישאת אירוויזיון חבוטה, אך בין השורות של השיר שכתב הישראלי גיל לואיס תמצאו מסר עדכני לאירופה. כי סערות הן חזקות – אבל אירופה חזקה יותר.

"האם אתה זוכר כשהיינו ילדים ללא פחד? האם את מאמינה בדברים שחלמנו לגלות? האם אני מסב לך גאווה או שאוכל לעשות יותר? יש משא על כתפיי אך זה זה לא נגמר עוד. סערות לא נמשכות לנצח, תזכרו. אנו יכולים לאחוז ידיים יחד בזמן הסערה הזו."

וגם מילה על ישראל: פמיניזם

באווירה הקלילה והכייפית של TOY, נוח להתמקד בקרקורים של נטע שהגיעו לכל פינה בעולם. אך בצד הריקודים והלופר מסתתר טקסט שמתכתב עם הנושא החם ביותר במדיה של השנה האחרונה – התעוררת המאבק הנשי כולל שני האשטגים שחרכו את הרשת, METOO# ו-TIMESUP#. הרפרנס לוונדר-וומן, אי הכניעה להחפצת נשים ("אני לא בובה") ואפילו הקרקורים עצמם (תרנגולת – CHICKEN – פחדן באנגלית). הכל מסמן כי לא מדובר כאן רק בשיר מסיבה, אלא בטקסט קצת יותר עמוק.

"וונדר-וומן לעולם על תשכחי, את אלוהית והוא עומד להתחרט, הוא (צליל קרקורים)... אני לא הצעצוע שלך."