יו"ר מרצ תמר זנדברג
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בדרך להמציא את עצמה מחדש, זנדברג שיקרה באופן סדרתי

יו"ר מרצ הנבחרת ניסתה להיות בולטת ושונה, וגם אחרי שנתפסה כבר בשקר, לא הודתה כי נועצה באופן סדרתי וקבוע ביועץ שרמס את השמאל. הבעיה היא לא בעבודה עם משה קלוגהפט, אלא בשקרים והחשש שמדובר בתרומה אסורה לקמפיין
יואב קרקובסקי
25 במרץ 2018
11:21
עודכן ב 11:40

אין מתנות חינם – את המשפט הזה הבינה היטב יו"ר מרצ, תמר זנדברג, מהסערה המתחוללת סביבה מאז אמש (שבת). פתיחה ברגל שמאל לא מציינת בדרך כלל דבר חיובי, ובמקרה של זנדברג הפתיחה גרועה ממש. במשך חודשים נשאלת היו"ר הטרייה אם קיים קשר כלשהו בינה לבין היועץ האסטרטגי המזוהה עם הימין משה קלוגהפט. היא נשאלה בנושא על ידי פוליטיקאים, עיתונאים ופעילים במפלגה, שתהו אם ייתכן שאחרי אראל מרגלית, גם זנדברג מנסה להמציא את עצמה מחדש תוך שימוש במי שיצא בצורה החריפה ביותר נגד השמאל הישראלי.

האזינו: יו"ר מרצ זנדברג מגיבה בקלמן-ליברמן לסערת היועץ:

במשך כל אותם חודשים, זנדברג הקפידה להשיב לכל הפונים אליה באותו האופן בדיוק: לא, משה קלוגהפט אינו חלק מן הקמפיין. אבל כשיש הצלחה, יש גם מי שרוצה לקבל עליה קרדיט, ובסוף האמת התגלתה כשהיועץ בעצמו הוציא את יו"ר מרצ מהארון. אחרי שהח"כית הסתירה אותו, קלוגהפט בחר לחשוף אותה דווקא באופן הפומבי ביותר, מעל בימת הבימה, בראיון יח"צ לקראת סדרה חדשה פרי עטו.

היו"ר הנבחרת צדקה מבחינתה. היא רצתה לנצח, והיא זיהתה הזדמנות של פעם בחיים - לקחת מפלגה חבוטה ואידיאולוגית, שכבר שנים לא מצליחה להבקיע את גבולות הגזרה שלה ואפילו התנדנדה על גבול אחוז החסימה, ולקבל את המושכות לידיה. כשקודמתה בתפקיד, זהבה גלאון, העלתה בתחילת הדרך את רעיון הפריימריז הפתוחים, זנדברג הובילה את הקו המתנגד למהלך ביחד עם בן זוגה, יו"ר ועידת מרצ, אורי זכי. השניים חשבו אז שנכון יותר להשאיר את ההכרעה בידי 1,000 חברי הוועידה, ואולי האמינו שבקרב הקהל הזה יהיה קל יותר לנצח את גלאון ואת ח"כ אילן גילאון הוותיקים.

בסופו של דבר, גלאון הצליחה להעביר ברוב דחוק את הפריימריז בקרב המתפקדים, וזנדברג שינתה את דעתה. לא רק שהיא תמכה ברעיון, היא גם יצאה לקיים מפקד ענק והצליחה לגייס, לטענתה, יותר מ-4,000 תומכים. אינני יודע מתי היה המפגש הראשון בינה לבין קלוגהפט, אך ייתכן מאוד שזה קרה מתישהו בין ההחלטה על פריימריז פתוחים לבין המפקד.

במפגש הזה, המועמדת זנדברג הבינה שיש לה ולקלוגהפט מן המשותף. היא קלטה שהיא יכולה לעשות "בנטיזציה" למרצ, בין השאר בעזרתו של מי שעשה את זה כבר בבית היהודי. מאז אותו היום היא מתייעצת איתו. הוא אולי לא ניהל את הקמפיין, אך הוא תמיד נכח שם. הוא נכח ברוח, הוא נכח בקבלת ההחלטות של זנדברג והוא נכח בעיצוב הקו שלה. לא סתם היא בחרה להסתיר אותו. היא ידעה מה כוחו וידעה מה פוטנציאל ההרס של הצטרפות פומבית שלו לקמפיין שלה, במיוחד בקרב תומכיה בארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים.

קלוגהפט הוא אחד היועצים המזוהים ביותר עם הימין הישראלי, שם הוא גם מצוי במישור האידיאולוגי. בעבר, הצליח להביא את הבית היהודי להישגים מרשימים בזכות כישוריו כקמפיינר. בהמשך, אראל מרגלית, שרצה להיות מועמד בולט לראשות המחנה הציוני, שכר אף הוא את שירותיו. ואולם, הקמפיין שסומן כבעייתי מבחינת השמאל היה זה שקלוגהפט ניהל נגד הקרן החדשה ושוברים שתיקה, והפך את העומדים בראשם לכמעט לא לגיטימיים.

הבעיה העיקרית היא לא אם זנדברג שכרה או לא שכרה את שירותיו של קלוגהפט. הבעיה היא השקר. זנדברג אכן נועצה בו, ובניגוד לטענותיה, מדובר בהרבה יותר משיחה אחת או שתיים. זה היה סדרתי וזה היה קבוע, גם אם היא מנסה לצבוע זאת כעת בצבעים אחרים. הבעיה היא בכך שיו"ר מרצ שיקרה במילים פשוטות לכמה עיתונאים בכירים. היא שיקרה לחברי כנסת, היא שיקרה לפעילים מהמפלגה.


וזה לא נגמר שם. אם פוליטיקאי בכיר היה מקבל שירות מאנשי מקצוע כמו עורכי דין או יועצי תקשורת ללא שכר, או בשכר סמלי – היו קמים טהרנים ומבקשים לחקור את הקשר בינם לבין אותו פוליטיקאי, בין אם על ידי המשטרה או מבקר המדינה. הסיפור כאן זהה לגמרי. זנדברג קיבלה בחינם, לדבריה, שירותי ייעוץ מאיש מקצוע בכיר, שכבר ניהל קמפיינים פוליטיים של מפלגות ושל מתמודדים בפריימריז. זה לא עוד חבר שנותן עצות. אם כך, מדובר בתרומה אסורה לכאורה לקמפיין, ועל מבקר המדינה לבדוק את הסוגייה. אין דין אחד לראש ממשלה שמקבל, לכאורה, שירות חינם, או כמעט חינם, מעורכי דין או פרסומאים, ודין אחר ליו"ר מרצ. במקרה שלה, היועץ החינמי גבה את המחיר בדרך אחרת. הרי אין מתנות חינם, והחשבונית תמיד מוגשת.

כשזנדברג נעזרה בשירותיו של קלוגהפט היא ביקשה לבלוט. רצתה להיות אחרת, להביא מסר שונה משאר המתמודדים ולפרוץ את גבולות השיח המצומצם של מרצ. היא הצליחה בכך, אבל למען האמת, לא ממש הייתה זקוקה לקמפיין מול המתמודדים האנונימיים למדי שניצבו מולה. לא היה לה צורך להתאמץ יתר על המידה, והמפלגה כנראה הייתה נופלת לידיה כפרי בשל גם בלי השקר.