חפש
Languages

דוקותיים | איש היונים

בתוך רומי יש ציפור המבקשת לעוף, ועד שזה יקרה, הוא מנגן עם יונים, ממציא פטנטים ומתעלם מהרסיסים שבישבן. כאן דוקותיים עם איש היונים מרמת גן
מערכת כאן
12 ביוני 2018
10:01

צומת ז'בוטינסקי-ביאליק. רמת גן. עם מפוחית בפה וגיטרה ביד הוא שר: "יונים יונים בואו בואו יש קרקס בעיר".  גלגל ענק מאולתר, עשוי חבלים וכוסות קפה, מסתובב מלא בפירורי לחם. מאות יונים מתעופפות לכל עבר.

 לכל אדם יש ציפור

רומי גולדהמר, בן 69, נגן רחוב ואיש היונים של רמת גן. מדבר אל היונים בלשון זכר: "הנה הם באים, הם יודעים שכל יום אני מגיע, בשבתות ובחגים". הוא לוקח חופן של זרעים וממלא את גלגל הענק: "זה נותן לי אנרגיות לפעול ויצירתיות".

רומי מסתכל באהבה על היונים, כאילו היו ילדיו, "יש לי גם שיר על ציפור כמו 'אל הציפור'", הוא קם מכסאו ומתחיל ללכת, היונים עפות לכל עבר והוא מקריא לנו את מילות השיר שכתב: "לכל אדם יש ציפור, ציפור שמבקשת לעוף. לכל אדם יש סורג. סורג שכולא את הציפור. אשרי האדם שבמקום סורג, יש לו חלון. מבעדו תעוף הציפור ומבעדו היא עוד תשוב". 

 אתה שיחררת את הציפור שלך?

" אתה רואה, לא? אני עושה כל מה שבא לי".

הפרוייקט של עזרא 

עזרא חברו הטוב "נשיא כבוד של הפרויקט", יושב לידו בכסא גלגלים, רומי מצביע על עזרא מחייך ומוסיף: "כאב לו הלב, רואה אשכנזי מנגן ברחוב אז הוא אמר לי: 'בא ילד, שם לך שקל, תן לו שקית אוכל ליונים' וזה מה שעשיתי ומאז קוראים לפרוייקט: 'הפרוייקט של עזרא'".

עזרא צוחק ובהמשך דבריו מסיים את החגיגה: "עד שבאו מהעירייה וסילקו אותו מפה". רומי עובר כבר כמה שנים ממקום למקום ברמת גן יחד עם הציוד המרובה וכמובן- היונים. "העייריה כל פעם מסלקת אותו ממקום אחר. ראש העיר, רואה מחרבנים על ביאליק זה מעצבן אותו", צוחק רומי צחוק גדול.

 עזובית, כלבת הפלא שחיה בשלום עם היונים

אישה חולפת באופניים וזורקת לעברו חצי חיוך, איש עם רסטות זורק לעברו חצי שקל ומקבל מרומי "תודה רבה" חפוז. "מה שאני אוהב אצל היונים זה את החיות שלהם", מסביר רומי. הוא מביט באהבה על כלבתו, עזוביתוש. היא רוכנת לעבר היונים, על גבה יונה אפורה. "תראה איך היא אוהבת את זה שהיונה עליה". רומי צוחק חיוך שובב ומלטף אותה, "היא היד ימין שלי. נניח בא ילד, ועושה ליונים 'קישטה, קישטה', היא מתעצבנת ונובחת על הילד".

 רומי לוקח את הגיטרה ומתחיל לנגן. המפוחית מצטרפת חרישית. והוא מתחיל לשיר: "עזובית, כלבת הפלא שחיה בשלום עם היונים, היא לא אוכלת אותם והם לא אוכלים אותה". המילים משתלבות עם גרגורי היונים שמחפשות עוד גרגיר אחד להשביע את רעבונן.

 מחסן היונים 

היונים הללו הן כל חייו. מהן הוא מפרנס את דירתו הקטנה ברמת גן. ילדים רבים ניגשים אליו משלמים בשביל חופן גרגרים ונהנים לראות איך היונה נהנית לאכול מידם המושטת. "כשיונה מנקרת לך את הגרעינים מכף היד זה מפעיל לילד רגשות של אהבה לבעלי חיים", רומי מסביר לנו.

 אנחנו מגיעים אל מחסן היונים שלו. מחוץ למחסן יש שלט ובו כתוב: "מזון יונים- לוקחים שקית, שמים תרומה בתיבת הדואר". רומי נכנס בצליעה קלה לעבר המחסן, "נפצעתי במלחמת ההתשה ברצועת עזה", הוא מסביר על הצליעה ומוסיף: "הייתי בצנחנים, גדוד 202. זרקו לי רימון בקומנדקר, יצאתי בנס" הוא עוצר את שטף הדיבור מצביע על רגלו ואומר: "יש לי המון רסיסים בגוף". נראה שהיונים מריחות את בואו כיוון שהן מתחילות להתעופף לכיוון המחסן.

ממציא פטנטים

במחסן הוא מאחסן את כל הציוד הנדרש לפרוייקט, "אני צריך ביום איזה 20 קילו של זרעים. יונה אוכלת 20- 30 גרם כפול איזה 700-800", בחישובו הוא מגיע למאות יונים שמבקרות אצלו ביום.

וגם את הציוד שלא נדרש: "המצאתי פטנט: אטם לכל סיר", הוא מצביע על עשרות אטמי סירים שהוא המציא ואומר בעצב: "נשארתי עם המלאי הזה, ובלי דירה ובלי כסף ובלי שום דבר".

 אז אתה בעצם ממציא פטנטים?

"כן" רומי עונה ברצינות ומוסיף בחיוך שרואים בו את הצער: "ואף אחד לא מתייחס לזה".

 רומי מתקדם חזרה לעבר כסאו בביאליק. פותח חצי מטרייה עשויה מחלקי אופניים, "זה נגד החירבון של היונים". עוד פטנט נרשם לרשימת הפטנטים של רומי. הוא לוקח את המפוחית ומתחיל לשיר בעוצמה: "אשרי האדם שרגע אחד לפני שעצם את עיניו פתח את החלון ושחרר את הציפור אם אכן עשה כך מקומו בעולם הבא מובטח". שקט משתרר לאחר שירו של רומי, רק קולות גרגורי היונים נשמעים.

 

עוד בדוקותיים

מרת ישראל

אהובה אלפרון

מכסחי השדים